אני סבתא לשני נכדים, הגדול בן 7 והקטן בן 5. הוריהם של השניים נפרדו, ולאחרונה גילינו שהילד בן ה־7 גונב. אציין כי מדובר בילדים שמעולם לא ידעו מחסור, ואין דבר שהם מבקשים ולא מקבלים. הילד גונב מהארנקים של הוריו כסף ומחביא אותו. במקרה אחד הוא ביקר עם אביו בחנות צעצועים, האבא קנה לילד את שביקש, אך כאשר השניים יצאו מהחנות, הילד התעכב והאבא הבחין שהוא לקח דבר מה. כששאל אותו, הילד הכחיש שוב ושוב, וכאשר חזרו הביתה הילד רץ לחדרו והתחבא. במקרה אחר צפיתי בסרט עם שני הילדים ושמתי לב שהגדול שקט מאוד, מה שלא אופייני לו. אחיו הקטן חיטט מתחת לכרית שלו, מצא שטר של 20 שקל ונתן לי אותו. כשהגדול גילה שהשטר נעלם הוא נכנס לאמוק, החל לחפש את הכסף בטירוף וסירב שאעזור לו בחיפושים. במקרה נוסף ערכנו ארוחה משפחתית במסעדה, והילד משך את כל הצלחות אליו ודחף במהירות את האוכל לפה. כיצד עלינו להתמודד עם התופעות האלו?

“מדובר בשני מקרים שונים. בביקורם בחנות הילד קיבל מאביו את הצעצוע שביקש, הבחין בצעצוע נוסף ש'קרץ’ לו, ופשוט לקח אותו. הילד יודע שכאשר הוא מבקש משהו, הוא מיד מקבל אותו, ולכן מבחינתו מותר לו לקחת כל מה שמתחשק לו. הילדים האלה חיים במציאות של ‘ביקשת – קיבלת’, והגניבות הן תוצאה של שפע ופינוק. המילה ‘לא’ אינה קיימת, והילד מעולם לא היה מתוסכל מכך שלא נתנו לו את שביקש. הוא לא יודע להתמודד עם התסכול, ולכן הוא פשוט לוקח. אפשר לעבוד על הבעיה ואף לפתור אותה, מכיוון שהילד מחביא את החפצים שהוא גונב, כלומר הוא מודע לכך שהוא עושה משהו רע. הוא יודע שזה לא בסדר, אבל לא מצליח לעמוד בפיתוי.

"מה שקרה במסעדה זה כבר סיפור אחר. הילד חושש שלא יישאר לו אוכל, ואני מחברת את זה למצב הרגשי שבו הוא נמצא. ברגע שזה קורה, צריך להבהיר לו בשקט ‘אנחנו נשמור את האוכל קרוב אליך, ואם תרצה נקנה לך עוד’.

"אל תשתמשו במילה ‘לא’, כי המטרה היא להרגיע אותו. כשהילד יגנוב ויתחבא, תגידו לו שאתם יודעים מה הוא עשה כדי שיבין שאתם מודעים למעשים שלו. בכל אופן אני ממליצה להורים לעבור הדרכה הורית, ובנוסף לשלוח את הילד לפסיכולוג מומחה או למטפל באמנויות, על מנת שיעבור טיפול רגשי”. 
בני בן ה־4.5 הוא ילד חכם, בעל דמיון מפותח מאוד. הוא סובל מחרדה מפני רעשים, וכל רעש חריג יוצר אצלו פחדים.  לאחרונה המצב החמיר. כאשר הילד נמצא בשירותים ושומע פתאום את מכונת הכביסה פועלת, הוא נבהל מאוד, צועק ומבקש שנגיע אליו במהירות. הילד מדמיין שמשהו רע מאוד מתרחש בחדר האמבטיה. הוא נרגע רק לאחר שאנחנו מסבירים לו שהכל בסדר, שמכונת הכביסה מנקה את הבגדים המלוכלכים ושזה הרעש שמוצר חשמלי משמיע. כאשר אנחנו נוסעים באוטו והוא שומע רעש של אופנוע, הוא נבהל מאוד ומשחרר את חגורת הבטיחות מהמושב שלו, ומדי לילה הוא ניגש לחדרנו מבוהל ומבקש לישון איתנו. כיצד לדעתך עלינו לפעול?

“בראש ובראשונה אני ממליצה לכם לעשות לילד בדיקת אוזניים ובדיקת שמיעה (שתי בדיקות שונות). בדרך כלל חרדות מתפתחות כתוצאה מבהלה שהילד חווה בעבר שהלכה והתעצמה עם השנים. חרדה מרעשים של פיצוצים, אגזוזים וזיקוקים היא תופעה מוכרת.

"ילדים לא מסוגלים לעבד תהליכים קוגניטיביים כמו הפרדה בין פרטי לציבורי או הפרדה בין דמיון למציאות. כך למשל ילדים בטוחים שיש מפלצת בחדר, מכיוון שהם מסוגלים לדמיין אותה. אתם צריכים לטפל בבעיה בצורה עניינית. כשהילד יצעק מהשירותים, ענו לו שהרעש מגיע ממכונת הכביסה ואל תוסיפו הסברים נוספים על הבגדים המלוכלכים, כי את זה הוא כבר יודע.

"אם הוא יבכה, אל תעמדו לידו בשום פנים אלא הסבירו לו שאתם עסוקים ושהרעש ייפסק בקרוב. כשהילד מגיע לחדרכם בלילות, החזירו אותו למיטה ושבו לצדו עד שיירדם. נסו להשמיע לו מוזיקה קלאסית, שידועה כמרגיעה וכמרדימה, וכך ראשו יתמלא במוזיקה ולא במחשבות רעות. הילד צריך ללמוד להבליג ולהתרגל לרעשים. כאשר אתם עומדים לידו, הוא אומנם מצליח להירגע, אבל אז הצבת הגבולות שלכם נחלשת. אתם מתמסרים לחרדה ולבהלה שלו, ולכן עליכם לפעול בצורה קצרה ועניינית וללא הסברים מיותרים. תתייחסו למקרים בפשטות ואל תעשו מהם סיפור גדול. הילד יוכל לייצר את הכוחות להתמודד רק אם אתם לא תרחמו עליו”.