אני מתגוררת בעיר בני ברק. לפני כשנה וחצי בית הכנסת שנמצא סמוך לביתי עבר שינוי ונוסף לו מבנה ארעי. המבנה הזה סגר את חזית הבית שלי, ואף גרם לכיעורה. פניתי לעירייה ולבית משפט, אבל אף אחד לא עזר לי וזכיתי להתעלמות גורפת. חשבתי לעצמי שאם להם מותר אז גם לי מותר, שילמתי 9,000 שקל והוספתי מבנה משלי. לתדהמתי, כעבור מספר חודשים הורידו את המבנה, ואפילו לא טרחו ליידע אותי על כך. הגשתי תלונה ופניתי לעירייה אין ספור פעמים, אך ללא הועיל. אני לא מצליחה להשכיר את הבית כי החזית שלו התכערה באופן משמעותי, ואני מרגישה שקיצצו לי את הכנפיים. מה עלי לעשות?



“אני מכיר המון מקרים דומים לסיפור שלך, אבל לא יודע מה הייתה החלטת בית המשפט בנושא הזה. אני יודע שחוק זה חוק, וכולם שווים בפניו. יכול להיות שהנוגעים בדבר מרשים לעצמם להתעסק איתך מכיוון שאת לא בקיאה בנושא, ולכן אני מציע לך לפנות לייעוץ משפטי. היעזרי בעורך דין שמתמחה בתחום ומכיר את הוועדה המחוזית בבני ברק והגישי לו את כל החומרים שיש בידייך. אני חושב ששווה לך להשקיע בפגישה אחת או שתיים כדי להרגיע את עצמך וגם כדי לדעת שעשית כל שביכולתך על מנת למצוא פתרון. את חיה מספיק שנים על כדור הארץ כדי לדעת שלא משנה מה יקרה, שום דבר לא שווה את הבריאות שלך ואת שלוות הנפש שלך. לפעמים גם להרים ידיים זה בסדר. אם את מסוגלת לנהל מאבק בלי לשלם מחיר נפשי – מה טוב, ואם חשוב לך להיאבק על העוול שנגרם לך, נהלי את המאבק בצורה מסודרת. נסי למצוא אנשים נוספים שסובלים מאותה הסיטואציה, וכך תוכלו להתמודד יחד מול העירייה ומול שאר הנוגעים בדבר. זכרי שיש אנשים שמעוניינים לגור סמוך לבית כנסת, וכדאי לברר אם הבית זקוק לשיפוץ לטובת השכרה. בכל מקרה אני חושב שאת משלמת מחיר יקר מדי, הם ‘רצחו וגם ירשו’, ואילו את משלמת את המחיר בבריאות הנפשית שלך”.



בני הוא בוגר תואר ראשון בראיית חשבון, ובקרוב הוא עומד להתחיל את תקופת ההתמחות שלו. בתקופה הזו הוא ייאלץ להרוויח שכר מינימום, בשעה שאשתו משתכרת 10,000 שקל לחודש. הוא הצליח לחסוך סכום של כ־600 אלף שקל, שאותו הוא מעוניין להשקיע בקנייה של דירת שלושה או ארבעה חדרים. בינתיים בני ואשתו מתגוררים בדירה ששייכת להוריה, ואני טוען שהכסף שלהם הולך לאיבוד מכיוון שהוא יושב בבנק ללא תועלת. מה דעתך?



“הבעיה החמורה ביותר של הזוגות בישראל היא הרצון החולני והבלתי מתפשר לרכוש דירה בכל מחיר, רצון שמגיע בדרך כלל מצדם של ההורים. הרצון הבעייתי הזה יוצר את כל המחלות הכלכליות שקיימות בישראל, מפני שההורים מעודדים את הילדים לקנות דירות בסכומים בלתי אפשריים שהם אינם יכולים להרשות לעצמם. כתוצאה מכך הילדים משתעבדים, לוקחים הלוואות בסכומים אדירים, ובכך בעצם חורצים את גורלם הכלכלי. כדי לא להגיע למצב הזה, אפשר להתנהל בעזרת מספר כללים פשוטים. למשל, אם הסכום הנדרש לקניית הדירה גבוה מ־20% מסך ההכנסות וההלוואות, מדובר במעשה לא אחראי. אם בנך יתחייב למשכנתה בסכום של 700 אלף שקל כולל שיפוץ והוצאות, אז אין סיבה שתהיה לו בעיה. במקרים כאלה אני תמיד אומר שאדם צריך לקבל את ההחלטות הנכונות עבורו. מכיוון שלבנך ולאשתו יש דירה למגורים, אני לא רואה שום סיבה לרכוש דירה או לקחת משכנתה. אני מציע למנף את סכום הכסף שנמצא ברשותם, לקנות דירה להשקעה בעלת תשואה יפה בארץ או בחו”ל, ובינתיים להמשיך לחיות בשלום ובשלווה. אם אין להם הוצאות, אין צורך להיכנס לחובות ולמהר”.



לפני כשנתיים וחצי הצטרפתי לקבוצת רכישה. קיבלנו את כל האישורים, אך היו תהליכים שנפלו בדרך, ולפני כשבועיים הודיעו לנו שמחיר הדירה עלה ב־20%. מבחינתנו מדובר במחיר סביר, אבל אנחנו לא יודעים אילו עוד הפתעות מצפות לנו בהמשך. מה לדעתך כדאי לעשות?



“קבוצות רכישה הן עניין של סיכוי וסיכון, וצריך לקחת את זה בחשבון. אני לא יודע מהי התשובה הנכונה עבורך מכיוון שכרגע המחיר הוא סביר, אבל ייתכן שיהיו שינויים נוספים ואז המחיר כבר לא יהיה סביר בעיניכם. אתה צריך לקבל את ההחלטה בזמן הנתון ועל פי ההרגשה שלך. היתרון בקבוצות רכישה הוא הצטרפות לעסקה מצוינת, אבל אם העסקה הופכה להיות סבירה או פחות, זו נקודה למחשבה. כדאי לקחת סיכון כאשר יש סיכוי, אבל אם הסיכוי התמסמס, אני הייתי יוצא מהעסק. ההחלטה בידיך”.



ערכה: אפרת קורמן