יש דברים שכדאי לוותר עליהם מראש, כי הם לא בעניין של להיות צפויים. למשל, ראיון עם אודטה. לפגישה עם כוהנת הלייף–סטייל התכוננתי כמו לקראת מבחן גורלי. לא יצאתי לילה לפני, קראתי את כל הכתבות עליה, הקפדתי על שמונה שעות שינה. ובכל זאת, הופתעתי.
 
אומרים שטלוויזיה "מעלה" את משקל הדמויות המופיעות בה בכמה קילוגרמים טובים. אוסיף ואומר שהיא גם עשויה להגביר את מינון הדעות הקדומות בקרב הצופים. ציפיתי לפגוש אישה שיודעת הכל, שלא נותנת להשחיל שאלה קשה, שתפלוש בעיניים ביקורתיות לכל תנועה שלי, שתצחק צחוק זחוח, כמו אודטה של “ארץ נהדרת". ובכל זאת, התבדיתי.
 
בגלגולה התקשורתי הנוכחי, “עצה טובה מאודטה", תוכניתה החדשה בערוץ 20, היא משוחחת - אחת על אחת - עם נשים שמעוניינות לקבל תמיכה מוראלית או סתם טיפ להמשך היום או החיים. לפגישה היא מגיעה מתנשפת, חצי רצה, אבל מצוידת בטיפ מקורי. ברשותה פתרון למצוקת החניה בתל אביב. “חניתי בפתח תקווה", היא מסבירה.
 

אודטה אומרת שהיא “יושבת נוח בתוך העור של עצמה". עכשיו היא רוצה “ללמד את כל מי שרוצה בזה, לאהוב את עצמו". ואין חכמה כבעלת ניסיון. אודטה הייתה בעבר מרצה כרונית. היא הייתה מוכנה לשגר את עצמה לחלל כדי להיות ראויה לאהבת בני הזוג שלה.
 
במקביל היא הייתה טובה מאוד במסלול המקביל, המקצועי. הקריירה שלה נסקה עם השנים, היא המציאה ז'אנר עיתונאי, כתבה ספרים וטורים מצליחים, וכמובן הגישה תוכניות טלוויזיה.
 
במקביל להצלחה התקשורתית דעכו חייה הזוגיים. “הרגשתי שאם אני לא בורחת מהנישואים האיומים האלה, אחטוף סרטן", היא אומרת על הזוגיות הממוסדת האחרונה שלה. “זה מה שנתן לי את הכוח לצאת החוצה. את סיפור ההונאה האטומית גיליתי בסמוך לגט. לא לפניו. התגרשתי מסיבות איומות אחרות".
 
וכך קרה שבשיא הצלחת התוכנית שלה היא פנתה לבכירי ערוץ 10 וביקשה לרדת מהמסך. “בדיוק ציינו אז את התוכנית האלף, וזה היה אחלה תירוץ לפסק זמן שייעדתי לביצוע הגט", היא מסבירה. "ידעתי שלא אוכל גם לזהור על המסך וגם לעבור את הדרך שעמדה בפני. וזה עוד לפני הגילוי המרנין של חיי".

נמל הבית
 
תקציר הפרק האחרון עבור מי שפספס: בעלה לשעבר של אודטה מכר לה סיפור שהוא איש מוסד. והוא לא היה.


בעלה לשעבר של אודטה, "איש המוסד". צילום מסך מערוץ 2
 
תשע שנים אחרי כן, אודטה כבר בטוחה שהאיש שלה, הנכון לה, בוא יבוא. מבחינתה, היא לגמרי מוכנה. “אני קוראת לעצמי רווקה מחדש", היא צוחקת. “כי מה זה גרושה? אף אחד לא יכול לגרש אותי. לצערי, באתי ממקום שאולף להאמין מילדות שאישה יכולה להיות נשיאת ארצות הברית, אבל אם אין לה בעל היא לא ממש שווה. יש פה איזה פגם. הבאג הזה משותף להרבה מאוד נשים. אולי רק בנות ה–20 של הדור החדש פטורות מהשטות הזו. הלך המחשבה הזה לא קשור לשעון ביולוגי אלא לשיבוץ של האישה בתרבות שבה היא חיה. אבל ככל שהמשפחות האלטרנטיביות הופכות לנורמטיביות, הרוח הזו נחלשת. ושלא תתבלבלי, אני כבר מזמן לא חושבת ככה".
 
אודטה חוזרת אחורה, אל הרגע שפירק לה את החיים, ולמעשה גם הרכיב אותם מחדש. “כשהתגרשתי בפעם האחרונה מאותו נוכל, לפני תשע שנים, פשוט התרסקתי", היא פותחת את הפצע. “לא בחרתי להתרסק, אבל בגלל ההתרסקות הזו גיליתי משהו ענק. בזמן ההחלמה הארוך לא רציתי שום בן זוג, כי את מחלימה רק עם עצמך. פתאום מצאתי את עצמי חיה מצוין גם בלי בן זוג. וזאת הייתה תגלית, כי הייתי פעם מתחתנת סדרתית, החל מגיל 5. למדתי על עצמי דבר מדהים: שאני אדם בזכות עצמי, אישה שלמה גם בלי גבר שיצדיק את קיומי".
 
התגלית הובילה את אודטה למציאות חדשה. “הלכתי לבד לסרטים, להצגות, לפרמיירות, בהרגשה נוחה מאוד כלפי עצמי", היא מסבירה. “אני יכולה לשבת במסעדה לבד, להזמין לי אוכל, ליהנות, לצפות בתיאטרון החיים בלי לטמון את ראשי בעיתון. לא שעכשיו אני קנאית ללבד שלי, בכיף אבלה עם חברים, אבל אני בהחלט יכולה גם לבד, כשבא לי". 
 
אודטה “חיה מצוין" כיום, כהגדרתה. עכשיו יש לה “בטן שבעה". זו שעושה את כל ההבדל: היא מעדיפה בן זוג, לא חייבת אותו. “יש לי חיים מלאים", היא סוגרת עניין.
 
איך לא איבדת אמון בגברים?
“כל העבודה שלי הייתה להחזיר את האמון בעצמי. וזה אכן קרה. ומי שיש לו אמון בעצמו יכול להרשות לעצמו לסמוך על הזולת. יש לי את נמל הבית שלי ליפול אחורה אל עצמי. אני קיימת לי".
 
לא חשת חוסר ביטחון אחרי שחשפת את הסיפור על בעלך בפומבי? הרי זה די דומה לסיפור על הסנדלר שהולך יחף.
“החיים הם ים, ושחייה בים לומדים משחיין מנוסה, שמבין בגלים, כי הוא כבר בלע המון מים. את לא תלכי לאחד שלמד שחייה בהתכתבות, כולו רק תיאוריות. לא הנישואים יהיו ראשונים בסדר העדיפויות עבורי, לא הגבר, לא האהבה - אלא רק אני. בשיא הטבעיות. בלי להרגיש שאני מחסירה בכך משהו מהקרובים לי. ובלי שארגיש אגואיסטית מגעילה. יש את שיטת שתי התחנות: בתחנה הראשונה אני מדווחת לעצמי מה אני רוצה ומה אני מרגישה. בתחנה השנייה אני מחליטה מה אני עושה עם האינפורמציה הזו".


צילום: אריק סולטאן
 
תני דוגמה.
“נגיד מגיע אלי מישהו ומבקש ממני איזה דבר. בתחנה הראשונה, קודם כל אני מדווחת לעצמי מה אני רוצה. נניח אני רוצה לישון. לא בא לי לוותר על שנת הצהריים שלי כדי לעזור לו. אבל בתחנה השנייה אולי אחליט שהבעיה שלו יותר דחופה בעיני מהשינה שלי. ככה אשים אותו ראשון בסדר העדיפויות, מעל הצרכים שלי באותו רגע, כמו בימים הכי שחורים שלי שלא ספרתי את עצמי. אבל זה יהיה מתוך בחירה, באופן מושכל, פר סיטואציה. מי שלא אוהב את עצמו מספיק, בטוח שגם אחרים לא כל כך אוהבים אותו, אלא אם כן הוא מביא תועלת. והקטע הוא שרק בן אדם שאוהב את עצמו יכול ליצור לעצמו תשתיות לאהבת הזולת. החיים בחוץ הם השתקפות מדויקת של החיים שלנו עם עצמנו".
 
הבאת תועלת כתנאי לאהבה של הזולת זו תפיסה שרווחת בקרב בני המאות ה–20 וה–21. מה מקור התפיסה הזאת אצלך?
“זה בא לי מילדות, מהורים שכל הזמן מבקרים אותך, בשם הכוונה החינוכית הכי טובה בעולם. ואת אף פעם לא יכולה להשביע את רצונם. אז את מקבלת את הרעיון שהאהבה שלהם היא על תנאי. וגם אם את מביאה מתנה גדולה לרגליהם, זה צ'יק–צ'ק מתפוגג ואת צריכה להביא את המתנה הבאה. לא האמנתי שיאהבו אותי אם אספק מקום גלוי לצרכים ולרצונות שלי. לא תאמיני, אבל בחיים הרומנטיים שלי, הצרכים והרצונות שלי לא היו לגיטימיים בעיני. ככה הרגילו אותי מילדות. הפנמתי את המבטים של הורי: נאהב אותך רק אם לא תציקי לנו עם הרצונות והצרכים שלך, שמאוד לא טובים בעינינו. למדתי שפת אהבה מאוד לא נכונה. ונרפאתי ממנה".
 
איך עוברים מהיעדר אהבה עצמית לאהבה עצמית?
“אני מציעה לאחרים את הריפוי שלי: להחליף נתונים שגויים שיש לנו בראש בנתונים נכונים. כל אדם שבא אלי, אני כבר יודעת לזהות לפי הצגת הבעיה שלו באיזו פלטפורמה של רעיון שגוי מונח הבאג. אם בא לו לשמוע אותי, אני נותנת לו נתונים טובים יותר עבורו. לטעמי, כל אלה שאין בהם אהבה עצמית פשוט לא מבינים את מהות המילה אהבה. רגש האהבה מתקבל ללא תנאי - כל השאר עסקאות. וצריך לדעת להבדיל מתי זו אהבה ומתי זו עסקה. אסור לבלבל, כפי שרבים רגילים. ד"ר פיל נתן את הדוגמה הכי טובה להבדל בין אהבה לעסקה. ‘את הבן שלי אני אוהב אהבת נפש', הוא אמר, ‘גם אם הוא יהיה הבן הכי חרוץ בלימודים וגם אם הוא יביא ציון נכשל. אבל אם אתה מביא ציון 100, אתה תקבל איכות חיים של ציון 100. ואם תקבל נכשל, תקבל איכות חיים של נכשל, שזה ללמוד בחופש הגדול במקום נסיעת כיף לדיסנילנד".
 
אושר על הנדנדה

אודטה, או אודטה דנין אחרי נישואיה הראשונים, ואודטה שוורץ אחרי השניים, נמצאת כנראה רק היום במקום שבו היא מסוגלת באמת לכתוב את לקסיקון העצות המלא. אחרי שנים על גבי שנים בתקשורת, אבל בעיקר בגלל כל הדרך שעשתה לאחרונה, החוויות שחוותה והמסקנות שפיתחה.
 
בתוכנית שלך הצטיירת כבעלת ביטחון עצמי. בתחום האישי זה לא בא לידי ביטוי. הכל היה משחק?
“הפן המקצועי והפן הרגשי שלי מול הגברים שלי הם שני מקצים שלא היו קשורים זה לזה. מה שראית מבחינה מקצועית בטלוויזיה זה כמו תמונה שבן אדם מצולם על רקע גן העצמאות. את לא רואה אותו בחייו, את רק רואה אותו מאושר על הנדנדה בגן".

תוכנית הבוקר של אודטה. צילום: אלדד רפאלי, יח"צ

איך מתחילים לחשוב אחרת? איך פותחים בחיים חדשים?
“זה תהליך שהולך ומתחזק כל הזמן, שבו את מסכימה לשלם את מחיר האי–ריצוי. זה לעמוד במחירים ובטענות נגדך ולא להתקפל בחזרה לצורך ריצוי. גם במחיר העזיבה של כל מי שרוצה לעזוב. כן, מפחיד, אבל מגיע רגע שיותר מפחיד זה לרצות. מי שלא רוצה אותי - פי אלף אני לא רוצה אותו. כי אם עוזבים אותך משום שאת טובה לעצמך, יצא שהם ניפו את עצמם לבד. כי את לא רוצה בסביבתך את מי שלא רוצים בטובתך. ולא צריך לפחד מעזיבת הילדים. הם רוצים אותך לא פחות ממה שאת רוצה אותם". 
 
איך זה עובד בחיים עצמם, כמו שאומרים?
“יצא לי לייעץ פעם לאמא שנבהלה מכך שהבן שלה בן ה–17 איים ללכת להתגורר עם אביו כשהיא לא רצתה לתת לו איזו שטות. אמרתי לה ‘תגידי לו שאם הוא יכול לחיות בלעדייך, את תלמדי מהמורה הגדול, הוא עצמו, איך גם את יכולה לחיות בלעדיו'. איך שהיא אמרה לו את זה הבעיה נעלמה".
 
בטוח שנקיפות מצפון משחקות פה?
“את מכילה את זה ולא עושה שום פעולה. תרגישי אותה עד שהיא תתפוגג. תסתכלי לרגעי הקושי האלה בלבן של העיניים, בלי להתקפל. או שתתקפלי כמו תולעת ואז תחליפי הרגשה חרא אחת בהרגשה חרא אחרת, של פראיירית. של סמרטוט. תשלמי איזה מחיר שיותר נוח לך לשלם". 
 
ופחד מטעויות? מהתנהגות לא נאותה?
“אני לא מפחדת מטעויות. טעויות אפשר לשפר. תחשבי על הילד שלומד ללכת ונופל. הנפילה היא טעות בהליכה, אבל איך הוא ילמד ללכת אם המבוגרים לא ירשו לו את הטעויות האלו? בעיני אין טעויות, יש רק התנסויות הכרחיות, ומכאן אפס השיפוט העצמי עליהן. לא פייר לבוא אל עצמנו בטענות למה לא ידענו בכיתה א' את מה שנודע לנו בכיתה ח'".
 
בני אדם חוזרים על טעויות.
“מי שחוזר על טעויות לא חי, כנראה, בתרבות לומדת. הוא חי, כנראה, בתרבות של תלונות, של 'אכלו לי, שתו לי'. אני מתעבת את תרבות הקיטורים. מבחינתי, השאלה החוקית היחידה היא מה השיעור פה בשבילי ואיך אני אחראית לזה. זהו. אם את שואלת את השאלות הנכונות, תקבלי את התשובות הנכונות".
 
מה את אומרת על תרבות העצות שהתפתחה פה?
“עידן פיצוץ האינפורמציה, שהיה אמור לייתר אותי, עשה לי רק טוב. אנשים לא יודעים באיזה מידע להאמין - ודווקא פה הערך המוסף שלי. משום שכבר שנים אנשים מקשיבים לעצות שלי ורואים שהן פועלות, הם באים אלי. אני לא מחזיקה מעצמי גורו. רק מורה בארון".