הכרתי מישהו שמאוד הזכיר לי את אבא שלי, שהיה פוגעני ואלים כלפי בילדותי. גם היחסים עם הבחור היו מאוד לא בריאים והסתיימו בצורה לא טובה, והבחור איים עלי שהוא יפגע בי בכל דרך אפשרית, והפכתי להיות ממש חולה מכל המצב הזה. כיום, לאחר שנה, אני כבר בזוגיות אחרת ומדהימה והכל טוב. הבעיה היא שאותו אדם ממשיך לדבר עלי מאחורי הגב והוא הולך ומספר עלי דברים, וזה לא נעים וגם מפחיד, כי שנינו עוסקים באותו תחביב ומסתובבים באותם חוגים ומכירים את אותם האנשים. בנוסף, יש בי גם פחד שהוא יפגע בי פיזית, אבל מצד שני אני לא רוצה ללכת למשטרה ולחמם את העסק יותר. אני מרגישה שאני תחת איום מתמיד. מה עלי לעשות?
 
"הסוד הוא בהבנה. אם מבינים משהו, אז ברוב המקרים משהו קורה. את מספרת סיפור שיש בו חוט מקשר מאוד מדויק, כי את מודעת לכך שהכרת בחור שמאוד דומה לאבא שלך. כנראה לא הבנת מספיק את טיב היחסים עם אבא שלך, ולכן היית צריכה לפגוש את הבחור הזה, כי כשאנחנו לא מבינים משהו, אנחנו פוגשים בדרך את אותו השיעור. רק כאשר הבנת שהוא מאוד דומה לאבא שלך ורצית לסיים את היחסים, הוא התחיל לאיים עלייך. הפרטים בסיפור לא ממש חשובים, אלא מה שהבנת ממנו. צריך ללכת אחורה כדי לדעת מתי הבנת שאבא שלך מונע ממך חשיבה חיובית בחיים. ניסית לרכוש כלים והייתה לך את האפשרות לבחור אנשים ובחרת כביכול בבן זוג שדומה לאבא שלך, כי באותו זמן לא הבנת מספיק את הבעיה. השאלה היא מה לא הבנת מספיק שגרם לכך שהשיעור חזר על עצמו. אולי לא הבנת שלא צריך להיות גבר אלים ופוגעני בשביל להיות גבר חזק. אולי יש לך איזו תפיסה מחשבתית שגויה בתת־מודע שאת לא מצליחה לשנות אותה. כי אבא שלך בעצם נפטר כשאת היית צעירה ולא הספקת לעשות טרנספורמציה, כי לפי בראייה אחרת עוד לא צילמת פילם חדש של קשר אחר, ולכן חווית קשרים לא טובים עד שהכרת את בן הזוג הנוכחי שלך. השאלה היא עד כמה את יכולה להכיל רוך בזוגיות, דברים שמעולם לא הכרת קודם. לדעתי, ככל שתלמדי להכיל ולהבין שזה קיים, בן הזוג לשעבר לא יטריד אותך יותר. יש משהו בתת־המודע שלך שעדיין לא יכול להאמין שגבר לא אלים הוא גם לא מספיק חזק. יש לנו יכולת להרחיק דברים דרך המחשבות על ידי תיקון והבנת המחשבות שלנו לעומק. את צריכה ללמוד להחדיר לתוכך מגע של רכות שלא קיבלת מעולם, ללמוד שזה קיים ולהפנים את זה עמוק־עמוק, כי את אף פעם לא חווית את זה. זאת העבודה האמיתית שאת צריכה לעשות עם עצמך".
 
לפני כשבועיים בעלי עבר תאונת דרכים עם האופנוע ונפצע בכל פלג גופו השמאלי מלמטה עד למעלה. כעת אני מוצאת את עצמי שוב מטפלת, כי בעבר גם הייתי במצב שהייתי צריכה לטפל במישהו, וקשה לי עם כך מאוד. מצד שני בעלי אדם מקסים ולא כל כך מגיע לו שלא אעזור לו. הייתי רוצה להבין מה השיעור שלו ומה השיעור שלי במצב הנוכחי? ולמה אני שוב נמצאת בסיטואציה כזאת בתפקיד מטפלת?

"השאלה שלך מעניינת מהרבה היבטים. בן הזוג שלך רגיל במשך שנים לטפל בעצמו והוא לא דורש ממך שתטפלי בו, הוא תמיד מסתדר בעצמו ולא צריך אף אחד, ופתאום השיעור שלו מכך הוא ללמוד שכן צריך להשתמש בעזרתם של אנשים. דווקא כוחות הריפוי שלו מאוד חזקים, הוא יכול להתרפא לבד ולהסתדר לבד, הוא אפילו צריך מנוחה ופחות עזרה ממה שאת חושבת. השיעור שלו הוא לראות שעזרה קטנה שווה הרבה מאוד, השיעור שלך הוא לדעת מתי לעזור ומתי לא לעזור. לפעמים צריך לשמור על הכוחות שלנו, כי אנחנו עוזרים יותר מדי במה שלא צריך, ואז כשבאמת צריך עזרה, אין כבר כוח. את פשוט צריכה לראות דרכו – הוא מלמד אותך שיעור של איך אנשים יכולים לרפא את עצמם לבד גם בלעדייך – וזה השיעור שלך. כי את זאת שתמיד הייתה מטפלת ועוזרת, והפעם את תוכלי לראות איך אדם משתקם לבד. אף פעם לא ראית אנשים שעוזרים לעצמם לבד, כי תמיד היית נושאת הכלים של אנשים. הפעם מדובר בצילום פילם חדש לגמרי של מישהו שמשתקם לבד ואיך דבר כזה יכול להתקיים. מדובר בלראות דברים באופן אחר לגמרי ממה שחשבת עד כה, וזה שיעור מאוד חשוב שאת צריכה לעבור".