אני אבא לשלושה ילדים, מחזיק בשתי עבודות כבר הרבה מאוד שנים ועובד שבעה ימים בשבוע. אני מרוויח משכורת נאה במקום העבודה העיקרי שלי, אך במקום העבודה השני השכר נמוך בצורה משמעותית ומסתכם ב־24 שקל לשעה. אני מתגורר בבית ששווה כ־600 אלף שקל, משלם 4,000 שקל שכר דירה ו־5,500 שקל משכנתה לחודש. אשתי טוענת שלמרות המשכורת הנמוכה מקום העבודה הזה הוא חשוב ועוזר, אבל אני מרגיש מחנק וכל הזמן חושב איך ומתי להגיש את מכתב ההתפטרות שלי. מדוע אני לא מצליח לראות את התמונה המלאה? ואילו צעדים עלי לנקוט?
“אני מאמין בכל לבי שאדם לא יכול לחיות בצורה שתיארת. העובדה שהצלחת להחזיק מעמד שמונה שנים במקום העבודה מוכיחה שאתה בעל כוח סבל רב, אך עם זאת קרוב מרחק נגיעה למחיר שאתה עומד לשלם. אם לא תטפל בנושא הזה, הגוף שלך יטפל בו במקומך, ויום אחד אשתך תיאלץ לנהל מערכת יחסים עם השאריות שלך. לדעתי אשתך טועה. הילדים שהבאת לעולם זקוקים לדמות אב אמיתית שמשקיעה בהם זמן ואנרגיה. עליך לחשוב מה טוב עבורם, מהי המורשת שאתה רוצה להעביר להם, ולכן כל פתרון יהיה טוב יותר מאשר המצב הקיים. אני משקיע שעות רבות בחינוך ילדי ומקדיש להם אהבה ותשומת לב על מנת ליצור קשר אמיתי ומבוסס. בניגוד אלי, אין לך תפקיד משמעותי בחיים של הילדים שלך. אדם לא אמור לעבוד בשני מקומות שונים שבעה ימים בשבוע, אפילו ההוא שם למעלה נשבר ולוקח לעצמו יום מנוחה אחד. כוח הסבל שלך פועל לרעתך, וזה לא מגיע לך, לילדים שלך ולאשתך. המערכת שלך זקוקה למהפך, ובמצב הנתון כדאי לחשוב מה עושים עם המצוי כדי להתאים אותו לרצוי ולא להפך. מכיוון שהגעת למסקנה שאתה לא יכול להמשיך לחיות בצורה כזאת, עליך לקבוע עובדה ולעזוב את מקום העבודה הפחות רווחי. לא נעים לי להגיד אבל אתה חמור לא קטן. אתה משלם 5,500 שקל כדי להרוויח שכר זעום, ועדיין לא רואה את הילדים שלך. אם הייתי נקלע למצב כלכלי כזה, הייתי אורז את ילדי ועובר לגור בתוך אוהל במדבר. אני ממליץ לך למכור את הבית שלך ולהעיף אותו לכל הרוחות מכיוון שהבית הזה רואה את הילדים שלך יותר ממך. קח את 600 אלף השקלים, קנה דירה להשקעה טובה בפריפריה ותשכיר אותה. התשואה תוכל להניב כ־6%, ובכסף הזה תוכל להשכיר דירה אחרת בשכר דירה נמוך יותר ואף לחסוך ולהרוויח. אל תתלבט – תמכור את הדירה שלך עוד היום”.
אמי בת ה־60 נאבקת על מנת לשרוד במשך שנים רבות, הן מבחינה פיננסית והן מבחינה נפשית. היא אלכוהוליסטית שאובחנה כבעלת אישיות גבולית, ואין לה כישורים חברתיים. לפני כשנתיים ובעקבות הלחצים הכלכליים אמי התמוטטה נפשית. היא צברה חובות, לא הצליחה לעמוד בתשלום שכר הדירה שלה, ולכן בן זוגי ואני נטלנו את האחריות, כיסינו את החובות ואף שכרנו עבורה דירה. הבחנתי בכך שהמצב הנפשי שלה לא משתפר והיא כמעט ולא עובדת. היא נשענת עלי כלכלית בשעה שאני מתגוררת אצל בן זוגי, וכתוצאה מכך אנחנו רבים והזוגיות שלנו נפגעה. לפעמים אני מרגישה כבת ערובה, ובן זוגי רומז שאני נשארת איתו כי אין לי לאן ללכת. כיצד לדעתך עלי לפעול?
“במצב הנתון עומדות בפנייך מספר אפשרויות לא פשוטות. האופציה הראשונה היא להסביר לאמך: ‘עם כל הכבוד, אני לא יכולה להרשות לעצמי לממן אותך ולהחזיק שתי דירות. הקשר עם בן הזוג שלי נפגע, ואני רוצה ללכת לדרכי. אני מצטערת, עשיתי כמיטב יכולתי, ולא אחדש את השכירות. אם בעתיד תהיה לי אפשרות לעזור, אעשה זאת בשמחה’. האופציה השנייה היא להמשיך לשלם את שכר הדירה עבור אמך ולהמשיך לחיות עם אדם שחושב שאת נשארת איתו מחוסר ברירה. אם את מרגישה שאת לא יכולה לזרוק את אמך מהבית אבל לא רוצה להמשיך לחיות עם בן זוגך כבת ערובה האופציה השלישית היא להשכיר דירה לשנה, להתגורר בה עם אמך ובמהלך השנה לחפש פתרונות אחרים. מכיוון שאמך לוקה בנפשה וזקוקה לעזרה, כדאי שתבררי על פתרונות שיקומיים במוסדות שונים. רוב האנשים חושבים שהאופציות נעות בין נפלאות לנוראיות, אבל אין דבר כזה. הרבה פעמים אנחנו מתלבטים בין בחירות כואבות לבחירות כואבות פחות ומשלמים מחיר בשני המקרים. לפעמים אנחנו צריכים לקבל החלטות לא פשוטות עבורנו ועבור הסובבים אותנו. אין קסמים, את צריכה להיות נאמנה לעצמך”.
ערכה: אפרת קורמן
מתוך תוכניתו של אלון גל, בכל יום שישי ב־08:00 ב"רדיו ללא הפסקה"