אני עובדת בגן ילדים, ויש לי בעיה – הילדים כל הזמן רוצים את הנוכחות שלי עד כדי כך שהם רבים ביניהם מי ישב עלי ומי ישב לידי, ולפעמים אני לא מצליחה להעביר פעילות ורק מנסה להרגיע אותם במשך רבע שעה. נכון שזה מחמיא אבל גם קצת מתסכל. הגננות האחרות אומרות שאני צריכה להרחיק את אותם ילדים שמאוד רוצים בקרבתי, ואני תוהה האם זה באמת הדבר הנכון לעשות?



"לכל דבר שקורה בחיים יש סיבה, וצריך להבין למה זה קורה. השאלה הראשונה שהייתי שואלת היא האם אופן ההתנהלות של רצון לנוכחות הוא דבר שהיה מאוד משמעותי בחיים שלך. כלומר, האם הרגשת שאת רוצה נוכחות בחיים שלך, שיהיו איתך יותר מאשר שידברו איתך, בשלבים שהיית יותר צעירה. ייתכן שמה שקורה כעת היא מעין מראה שמנסה להראות לך איך את היית בתקופות מסוימות בחיים שלך. אולי ביקשת שאנשים יהיו נוכחים איתך בתקופה מוקדמת יותר בחייך, ואין זה אומר אם זה טוב או רע, זה פשוט מה שהיית זקוקה לו באותו זמן בחייך.

נשאלת השאלה מה היה עוזר לך אז באותה תקופה להבין שנוכחות יכולה להיות לזמן מוגבל בלבד. כי נוכחות אינה מספיקה והיא תמיד צריכה להיות מלווה בסוג של פעילות התפתחותית. מה היה יכול לגרום לך להבין זאת, שנוכחות היא אינה מספקת ושאת צריכה גם להתפתח? אם תוכלי להבין את התשובה לשאלה זאת, תוכלי להבין גם את הצורך של הילדים בנוכחות שלך. כדי לפתור את הבעיה בגן, את יכולה לומר לילדים שאת מוכנה להיות איתם בתנאי שאתם עושים איזושהי פעילות יחד, אחרת את לא יכולה להיות איתם סתם רק בשביל הנוכחות.

כי פעילות יוצרת סדר, לפעילות יש התחלה וסוף, ופעילות יוצרת גם התפתחות וחשיבה. למעשה זה משקף את הפעילות שלך בעבר, וכך את יכולה להבין שאדם נולד כדי להיות פעיל. אני חושב משמע אני פעיל, אני עושה משמע אני פעיל, ואז אני גם מפותח יותר". 

 אני מאוד אוהבת מרחב וטבע, ולפני כחצי שנה ילדתי את בני הראשון ואני נוהגת לבלות עמו המון בחיק הטבע, ושמתי לב שהוא מאוד אוהב את הטבע כמוני. השאלה שלי היא האם כל תינוק זקוק לטבע או שזה ספציפית מתאים לילד שלי?

"אני חייבת לומר לך שתינוק זאת נשמה ענקית, ועל פי התפיסה של בראייה אחרת 'נשמה' היא פילם של זיכרון תאי מגלגולים קודמים. אנחנו מגיעים עם בנק של זיכרון תאי שאי אפשר להתעלם ממנו. אם תיקחי כמה תינוקות, תראי שכל אחד מהם נמשך לדבר אחר. אם נשים תינוק אחד בגן מלא צמחייה, יכול להיות שהוא יבכה, אבל אם נשים תינוק אחר במקום אורבני עם המון רעש של אוטובוסים, ייתכן שהוא דווקא יהיה מאושר. כל תינוק בא מבנק של זיכרונות שונים מגלגולים שונים ועם זיכרון תאי שונה, ובהתאם לטרנספורמציה שהוא עושה, הוא מבקש בדרך כלל זיכרון דומה למה שהוא מכיר בחיים שהותיר אצלו זיכרון טוב וחיובי". 
לא מזמן הקמתי אתר אינטרנט מאוד מושקע כדי לקדם את העסק שלי, אבל יש לי דילמה בנוגע לכך, כי לקדם את העסק באופן מסיבי מצריך ממני להשקיע המון אנרגיה אישית ומשאבים כספיים. השאלה שלי היא האם כדאי לי לעשות זאת עכשיו או שכדאי לי להמתין לזמן יותר מתאים?

"בעסק יש משאבים שונים של כוח אדם, כסף, זמן ועוד. אתה צריך לברר אם יש לך מספיק כסף ומספיק זמן כדי להשקיע בעסק. הבעיה היא שאם אין לך המשאבים הללו באופן מספיק, זה יהיה מצומצם, ולעשות דברים באופן מצומצם זה לא מספיק טוב. למה לעשות דברים מצומצמים בכוח? אם זה לא הולך, סימן שזה לא הזמן הנכון. כי כשאנחנו עושים דברים בכוח, לרוב התוצאות אינן טובות. כל דבר שאנו עושים אנחנו חייבים לעשות באופן מוחלט, כי כשאנו עושים דברים לא מתוך חקירה פנימית, עדיף לא לעשות אותם.

הזמן כיום הוא משאב מאוד יקר, ולכן כשאני עושה משהו עקום מלכתחילה, אחר כך יותר קשה לתקן אותו. לכן לפי מה שאתה מספר זה כנראה אינו הזמן המתאים שלך לעשות דברים, ושווה לך לחכות. דרך אגב, ייתכן שהדבר שאתה רוצה לעשות במינימום משאבים יחסל את הדברים החשובים שבאמת יש לך לעשות, ולכן מדובר בלקיחת סיכון. המסקנה: כל דבר יש לבדוק בכמה צמצום ניתן לעשותו, אילו משאבים יש ועוד, ולפעמים גם דברים שעושים בצמצום צריך לבדוק ולבחון כמה זמן זה לוקח ודורש מאיתנו ואם זה בא על חשבון דברים חשובים אחרים". 

ערכה: הדס בארי 

מתוך תוכניתה של שלומית תמיר, בכל יום שני ב־20:00 ב"רדיו ללא הפסקה"