מידת מכנסיים ובכלל בגדים מעידים על משקל משתנה. כמה ק"ג אנחנו שוקלים? כמה השלנו? כמה התווספו? פרט למשקל, גם היקף המותניים והירכיים מהווה עדות לממדי הגוף. האם אלה יכולים להעיד גם על המצב הבריאותי? במקרים מסוימים התשובה תהיה בהחלט חיובית. להיקף המותניים השפעה על הסיכוי לחלות במחלות לב, הוא עולה ככל שההיקף גדל. אבל האם לגובה שלנו יש קשר כלשהו לבריאות?



הגובה הוא נושא מעניין. מצד אחד, הוא לא נתון לשליטה, כמו למשל היכולת שלנו להשפיע על המשקל בכלל או על היקף המותניים. מצד שני, במדדים רבים הוא מובא בחשבון. המוכר ביותר הוא מדד ה–BMI - ועל כך עוד נעסוק בהמשך. 
 
באופן מקרי, ואולי בעצם לא, התפרסמו לאחרונה ממצאים של שני מחקרים שעוסקים בקשר בין גובה לבריאות, תזונה ומשקל. שניהם מתייחסים לגובה שלנו כאל מדד המעיד על המצב הבריאותי.
 

במחקר הראשון ההתייחסות היא לקשר שבין הגובה לבדו לעלייה בסיכון למחלות מסוימות ולהפחתה של אחרות. הפרסום השני קובע כי אין להסתמך על מדד BMI (Body Mass Index) להגדרת אנשים כבריאים או לא. נזכיר כי חישוב BMI מתבסס על שני נתונים: גובה ומשקל. המחקר הראשון מפתיע יותר, השני מהפכני ובעל השלכות רבות - גם כלכליות.

הצמיחה ההולנדית

ידוע כבר שלגורמים גנטיים שונים קיימת השפעה על הסיכוי לחלות במחלות שונות. לצבע העור שלנו, לדוגמה, יש השפעה על הסיכוי לחלות בסרטן העור - לבעלי עור בהיר סיכוי גבוה יותר. להיקף המותניים, כאמור, השפעה על הסיכוי לחלות במחלות לב - הסיכוי עולה ככל שהיקף המותניים גדל.
המחקר הראשון, שהתפרסם בכתב העת “The Lancet Diabetes & Endocrinology", הוא פרי שיתוף פעולה של חוקרים גרמנים ואמריקאים. נמצא בו מתאם בין גובה ומחלות, ללא קשר למסת השומן. המחקר התבצע במספר מוסדות מחקר: המכון הגרמני לתזונת האדם, אוניברסיטת טיבינגן בגרמניה ובית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית. 
 
ההנחה כי אוכלוסיית העולם צומחת לגובה - לא מטפורית, פשוטו כמשמעו - עמדה בבסיס המחקר. הגובה של כל אחד מאיתנו אומנם נקבע בעיקר על ידי גורמים תורשתיים, אך עם זאת כמעט תמיד ילדים בני 15, למשל, גבוהים יותר משהיו הוריהם בגיל זה. תוספת הסנטימטרים הגדולה ביותר נמדדה בהולנד. גברים הולנדים היום גבוהים ב–20 ס"מ מאבותיהם שחיו לפני 150 שנים. לנתון זה מצטרפת עובדה מעניינת: בהולנד צריכת חלב ומוצריו לנפש היא הגבוהה בעולם. 
 
נתונים אלה עוררו את סקרנותם של החוקרים. הם החלו לברר את הסיבות לעלייה בגובה ולבדוק אם יש לה השלכות בריאותיות. ואכן, נמצא כי אנשים גבוהים נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן. ואולם הם גם בעלי סיכוי נמוך יותר לחלות בסוכרת סוג 2 ובמחלות לב וכלי דם. 

הממצא הגרמני

פרופ' מתיאס שולץ, אחד החוקרים מהמכון הגרמני לתזונת האדם, הדגים באמצעות הצגה של נתונים אפידמיולוגיים כי כל תוספת של 6.5 ס"מ לגובה מצמצמת ב–6% את הסיכוי לתמותה ממחלות לב וכלי דם, ובמקביל מעלה את הסיכוי לסרטן ב–4%.
 
החוקרים העלו מספר השערות לקשר בין גובה ומחלות. ייתכן כי הגובה הוא ביטוי לצריכה גבוהה של קלוריות, במיוחד ממקור של חלבונים המגיעים מבעלי חיים. לצריכה גבוהה זו יש השפעה בשלבים שונים של ההתפתחות, ולמעשה כבר בשלב שבו העובר ברחם. 
 
הנתונים החדשים מצביעים על כך שלאנשים גבוהים יש רגישות גבוהה יותר להורמון אינסולין, ולכן השפעה חיובית על מטבוליזם השומן בגוף. מכאן ההשפעה הטובה על הפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם וגם לסוכרת. מצד שני, נמצא כי אנשים גבוהים נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח סוגי סרטן שונים, בעיקר סרטן השד, סרטן המעי הגס ומלנומה (סרטן עור קטלני).
 
גם אם לא נוכל להשפיע על הגובה שלנו, נתון זה יחד עם מדדי גוף נוספים יכולים לסייע בעת בחינת המצב הבריאותי של המטופלים על ידי אנשי מקצוע. 

האבסורד האמריקאי

למדד מסת הגוף, BMI, התייחסנו לא פעם. כזכור, זהו אחד המדדים הפופולריים ביותר - תוצאה של חישוב היחס בין משקל הגוף לגובה. הנוסחה המדויקת היא חילוק המשקל (ק"ג) בגובה בריבוע (מטר). תוצאה נמוכה מ–18.5 מוגדרת תת–משקל; טווח של 24.9–18.5 הוא בגדר משקל תקין; 29.9–25 - השמנה; ותוצאה גבוהה מ–30 מוגדרת השמנת יתר.
 
מדד זה ידוע כבעייתי, כיוון שהערכים אינם מעידים על הרכב הגוף, כמה ממשקל הגוף מהווה רקמת שומן וכמה רקמת שריר. זה רלוונטי במיוחד בקרב ספורטאים, בעלי רקמת שריר מפותחת ואחוז נמוך יחסית של רקמת שומן. מאחר שרקמת שריר שוקלת יותר מרקמת שומן, תתקבל תוצאה המעידה על השמנה. 
 
למרות זאת, מדד זה משמש לסיווג המצב הבריאותי של מיליוני אנשים ברחבי העולם. בארצות הברית המשמעות שלו גדולה במיוחד, שכן העלות של דמי ביטוח הבריאות, הממומנים על ידי מקומות העבודה, או ישירות על ידי המבוטח, נקבעת על פי המצב הבריאותי, ואחד הקריטריונים הוא BMI. 
 
מחקר חדש של אוניברסיטת קליפורניה, שהתפרסם בכתב העת "International Journal of Obesity" מצא כי רבים מבין אלה שהוגדרו “שמנים" או “בעלי עודף משקל" הם בריאים, בעוד אחרים, שנמצאו במשקל תקין בזכות תוצאת ה–BMI, פחות בריאים מ"השמנים" ומ"בעלי עודף המשקל". ההשלכות הכלכליות משמעותיות: עלות הביטוח של עשרות מיליוני אמריקאים בריאים הייתה גבוהה מדי ולא מוצדקת.

 
נוסף על כך, מחקרים מראים כי לירידה במשקל אין תמיד קשר מובהק לשיפור המצב הבריאותי, במיוחד כאשר מדובר ביתר לחץ דם, סוכרת, רמות גבוהות של סוכר וכולסטרול בדם.
 
החוקרים עשו שימוש בנתוני הסקר הלאומי האמריקאי לבריאות ולתזונה וערכו השוואה בין נתוני ה–BMI של משתתפי הסקר לבין סדרה של נתונים בריאותיים כמו לחץ דם, רמות סוכר ושומנים בדם. הממצאים הציגו נתונים מספריים שקשה להתעלם מהם. קרוב למחצית מהאמריקאים שהוגדרו ב"עודף משקל" הם בריאים. מדובר ב–34.4 מיליון אנשים. זאת ועוד, כמעט 20 מיליון בני אדם שהוגדרו “שמנים" היו בריאים אף הם. אלה נדרשים לשלם דמי ביטוח גבוהים מתוך הנחה שאינם בריאים ושההוצאות הרפואיות העתידיות שלהם בגין תרופות וטיפולים שונים יהיו גבוהות. 
 
וגם להפך: נמצא כי כשליש מהאנשים שהBMI– שלהם בטווח התקין, למעשה אינם בריאים על פי ממצאים רפואיים אחרים שלהם. גם כאן מדובר במספר לא מבוטל, 20 מיליון איש.
 
החוקרים פונים לקובעי המדיניות, למעסיקים ולחברות הביטוח בבקשה להתייחס למספרים שהציגו. הם תובעים לסלק את מדד BMI מרשימת הקריטריונים הקובעים מצב בריאותי ואת עלות הביטוח הרפואי בעקבותיו. ובכלל, חשוב שהדגש יהיה על תזונה נכונה ומאוזנת ושילוב פעילות גופנית בשגרה, במקום להתעסק ללא הרף במשקל ולראות ב–BMI תקין מטרה עיקרית. 
 
נאוה רוזנפלד ושלומית דיליאון, אבוקדו'ס - קידום בריאות [email protected]