אני בת 48, וכשאני מסתכלת כעת על חיי, תמיד העדפתי לבחור בדרך הקשה. אני לא מחפשת אחר החיים הקלים, ולכן כל חיי יצא שהתמודדתי עם אתגרים מורכבים. אני רוצה להבין למה זה קורה לי? כלומר, למה אני בוחרת דווקא בדרך הקשה כשיש לי אפשרות לבחור בדרך נוחה וקלה יותר?

"אתגר הוא דבר מאוד חשוב בהתפתחות של האדם, כי בשלב מסוים האדם צריך לדעת מתי ומול מה הוא כבר לא יכול להתמודד יותר. אולי את בכלל נהנית מהבחירה בדרך הקשה, הרי היו לך גם אפשרויות אחרות, אבל לא בחרת בהן. את מאוד אוהבת לאתגר את עצמך ולא בוחרת באפשרויות הקלות יותר, לכן נראה לי שאת מאוד שלמה עם הבחירה שלך. הקונפליקט נוצר כאשר לא טוב לי עם הבחירה שלי וכאשר אני מצטער על כך שפניתי בדרך הזאת. אם את שלמה עם ההחלטות שקיבלת ועם הבחירות שלך, אין למעשה כל בעיה. לדעתי את כנראה נהנית לסבול כביכול. גיליתי שיש אנשים שמדברים בשפה מסוימת, ואת למשל מדברת בשפה של סבל. יש אנשים שמאוד אוהבים לסבול, הם לא מפסיקים להתלונן על כמה שהם סובלים אבל למעשה נהנים מכל רגע. בדיוק כפי שיש אנשים שמאוד אוהבים להיות חולים, את נהנית לסבול בעבודה, את נהנית להיות בלחץ, ואת נהנית מהאתגרים שאת לוקחת על עצמך, שכביכול גומרים לך לסבל".

אני נשואה עם שני ילדים, ובנקודת הזמן הזאת אני מתלבטת לגבי סדרי העדיפויות בחיי, בין לימודים והשתלמויות לבין עבודה ומשפחה. אני לא יודעת כמה זמן עלי להשקיע בכל תחום ובמה כדאי לי לבחור.

"לפעמים במצבים כאלה אנו לרוב חושבים שצריך לטפל בעדיפות ראשונה בדבר שבו יש הכי הרבה מצוקה. אך לעתים, אפילו שיש מצוקה מסוימת, כבר אי אפשר לטפל בה, כי הגעתי למקסימום שאני יכול לעשות בזמן הנתון. אם יש לך ילד במצוקה ואת רוצה להשקיע זמן ולטפל בו כי זה מה שנראה לך נכון עכשיו, הטיפול בו כרגע הוא המקסימום שאת יכולה לעשות, ואף על פי שהוא במצוקה, את דווקא צריכה להרפות. אני מאמינה שיש מקרים שבהם חלק מהטיפול הוא לעצור לרגע ולהתבונן בתוצאה של מה שעשינו עד כה. אולי אי אפשר להמשיך כרגע ואולי צריך לתת לתהליכים טבעיים להתגלגל. לכן, במקרה שלך, אולי את צריכה לשים את הילדים כרגע בצד מבחינת סדרי עדיפויות. נותרה לך ההתלבטות בין העבודה לבין הלימודים. את צריכה לחשוב אם הלימודים יכולים לעזור לך להתפתח בעבודה וגם לעזור לך להתפתח ברמה האישית. כלומר, באיזו דרך הלימודים יכולים לעזור לך להתפתח ברמה הכלכלית וברמת המיומנות המקצועית, ואפילו ברמה האישית־משפחתית. אם מדובר בלימודים שיעזרו לך להתפתח ברמת העבודה והמקצוע, את צריכה לבדוק את כמות הזמן ואת כמות האנרגיה והפניות שלך להשקעה בתחום. אם אין לך מספיק זמן, הלימודים האלה מיותרים. עם הילדים, כבר אמרנו שכנראה הגעת למקסימום התפתחות כרגע, אז מה שנותר לך הוא למעשה להשקיע בתחום הזוגיות. קודם כל, את צריכה לבדוק אם לבן זוגך יש הכוח לקבל את ההשקעה שלך במערכת היחסים שלכם. ההשקעה בזוגיות יכולה להניב יחסים טובים יותר במשפחה באופן כללי וגם להעניק קרקע פורייה להמשך. את צריכה לבחון את כל האפשרויות האלה ולקבל החלטה. לפי מה שאני קולטת, נראה לי שאת כל כך עמוסה בעבודה ובניסיון לעזור לילדים, שכנראה הגעת למצב שבו שכחת לגמרי להשקיע בזוגיות שלך. העצה שלי אלייך היא לעזוב את הלימודים, להניח בצד את הטיפול בילד ולהשקיע את מרב המאמצים בזוגיות שלך לכמה חודשים טובים".

איני מצליחה לראות ולהבין את השיעור שעלי לעבור. אני רווקה בת 34, ובשנים האחרונות הכרתי כמה גברים גרושים עם ילדים, ויש לי כל הזמן מעין הרגשה ששולחים לי את אותו השיעור, אבל עם שחקנים אחרים. מה עלי לראות ולהבין כדי שאהיה בזוגיות נכונה בשבילי וכדי להיות בעתיד גם אמא לילדים?

"את צריכה לתקן את התפיסה שלך לגמרי. נראה שהרצונות שלך לא מתאימים להתפתחות שלך. לפעמים הרצון שלנו לא משרת את ההתפתחות שלנו ולפעמים קשה לנו להבין זאת. לעתים קורה שהדברים שאותם אנחנו לא רוצים, דווקא הם אלה שמשרתים את ההתפתחות שלנו. יכול להיות שההיכרויות שלך עם גברים שיש להם כבר ילדים משלהם מגיעות כדי לצמצם לך את המרחב כדי שתדעי לחלוק. ככל שתדעי לחלוק יותר, לא תצטרכי להצטמצם במרחב שלך. אני מאוד ממליצה לקבל את השיעור ולא לעמוד מולו ולהתנגד, כי מדובר בשיעור שחוזר על עצמו ובא להראות לנו משהו, כמו לדוגמה שלא לימדו אותנו לחלוק בנושאים של יחסים, בנושא של מרחב פרטי. עד שלא נלמד את השיעור הזה, לא יתחולל בתוכנו השינוי".

ערכה: הדס בארי