אני בת 60 ואני פשוט עייפה. אמא שלי בת ה־80 תמיד אומרת לי: "מה את כל כך עייפה בגילך? את בסך הכל בת 60", אבל אני מרגישה מותשת. גם בילדותי הייתי צריכה הפוגות מדי פעם כדי לנוח, אבל לא הרגשתי את העייפות הנוראית הזאת כפי שאני מרגישה כיום, ולא מדובר במשהו בריאותי כי מצבי בסדר. למה אני מרגישה כך?



"את נמצאת בתהליך שבו את צריכה לבדוק אם את יוצרת שינויים התפתחותיים בכל התחומים בחייך. את צריכה לבדוק אם יש משהו שאותו את משרתת והגיע הזמן להיפטר ממנו. לדוגמה, האם יש מישהו צעיר ממך שאותו את עדיין צריכה לשרת אף על פי שהגיע הזמן להיפטר ממנו? כלומר, הגיע הזמן להפסיק. את כבר לא צריכה לשרת אותו, אלא לפנות למקומות חדשים בחייך שמשרתים אותך.



"לפעמים דברים קטנים שאנחנו עושים ולא פוסחים עליהם, יוצרים אצלנו עייפות מבחינה אנרגטית, כדי שנוכל להגיע להבנה שהגיע הזמן להפסיק לשרת משהו שאנחנו כבר לא צריכים לשרת יותר. מדובר ברצף שאינו נגמר, שבא על חשבון משהו אחר שאותו אנחנו כן צריכים לשרת. הבעיה היא שאת הדבר שאנחנו באמת צריכים לשרת, אנחנו לא תמיד מצליחים לראות מרוב עומס והתשה נפשית, ולכן אנחנו צריכים ליצור היפוך ולהתהפך, ולעבור על ידי כך ניתוח קיסרי קוסמי.



"אנשים עוברים שיעורים ורצפים, והמנגינה משתנה, הקצב משתנה. לא ייתכן מצב שבו הקצב משתנה בלי שמקצב אחר לא ישתנה גם, כי זה גורם לקושי בסימפוניה, ואז אנחנו הופכים להיות עבדים של עצמנו. כלומר, לפי התפיסה של 'בראייה אחרת', אנחנו צריכים לפסוח על שיעורים כדי שלא נהפוך להיות עבדים של החיים".



אני רווקה בת 32 ולפני כשנה הסתיימה הזוגיות שבה הייתי כשנה וחצי. חיינו ביחד ואהבתי אותו אהבה שלא הכרתי כמותה. הערצתי כל נקודה בגוף שלו, הייתה לנו אינטימיות רגשית ופיזית, אבל זה נגמר. הוא החליט ללכת למרות האהבה שהייתה לנו כי הוא העדיף להסתכל על המחלוקות בינינו ולא לעבוד על הקשר. כעת אני מנסה להכיר בחורים ויצאתי עם לא מעט, אבל אני לא מצליחה למצוא עניין ומשיכה באף גבר אחר. לאחרונה פוקדת אותי חוויית בדידות, וזה גורם לי לרצות לפגוש את האקס שלי, ויש בי דחף לדבר עמו ולהרגיש אותו. מה עלי לעשות עם הדחף הזה? ואיך אוכל להמשיך הלאה?



"נראה כי האהבה שלכם לא הייתה על אותו עניין. את רואה באהבה משיכה, שהיא חשובה מאוד, ונמשכת אליו פיזית, ואילו הוא רואה באהבה שותפות וחברות, משהו שפותרים בו מחלוקות, ולכן הייתם חלוקים בדעתכם על כך. בסדרי העדיפויות שלך האהבה הפיזית הייתה חשובה בעינייך לא פחות מפתרון של מחלוקות, ואילו הוא היה זקוק יותר לבגרות נפשית.



"אם תתבגרי ותראי שהחיים חשובים גם בחלק הפיזי, אבל גם בחלק של דיאלוג ופתרון של מחלוקות, תוכלי לחיות בזוגיות טובה. נסי להתבונן בזה, ואם תוכלי לעבוד על עצמך בנושא של פתירת מחלוקות, תוכלי להתגבר על הכאב ולמצוא מהר מאוד את אותו שיעור בתחפושת, אך הפעם תצליחי לגמרי להתמזג עם השיעור הזה ולפסוח עליו".



אני אדם בעל 100% נכות וסובל מפצעים נשנים וחוזרים. לצערי אני חייב לנוח בבית בלי לעשות כלום כל היום. למה הפצעים חוזרים כל הזמן, ולמה המצב שלי הוא כזה?


"יש אנשים שעובדים מהבוקר עד הלילה במהלך כל חייהם, ואילו אתה נח כל היום מהבוקר עד הלילה. יש דבר כזה שנקרא כוח נפשי. אנחנו לא עוסקים במחלות, אנחנו עוסקים ברצון. אתה צריך לחשוב עד כמה אתה רוצה להפסיק לנוח, עד כמה אתה רוצה לשנות את מצבך הנוכחי, וכמה כוח יש לך כדי לגרום לשינוי. אולי אי אפשר לשנות את מצבך הבריאותי, אבל יש כוח רצון ויש הרבה אנשים שניזונים מכוח הרצון, ולכן אף פעם לא אומרים לעצמם 'אי אפשר' וכך הם יוצרים שינוי בחייהם.



"כאשר יש כוח רצון, אפשר לשנות משהו למרות המגבלות והנכות. אבל השאלה היא מה כוח הרצון שלך, מה היית רוצה לעשות? יש ציירים עיוורים שעדיין מציירים, ויש ספורטאים קטועי רגליים שהגיעו להתחרות באולימפיאדה, כי המציאות עולה על כל דמיון כאשר מדובר בכוח הרצון".



מתוך תוכניתה של שלומית תמיר, כל יום שני ב־20:00 ב"רדיו ללא הפסקה"



ערכה: הדס בארי