אני מעשנת כבדה וכולם סביבי מנסים להפחיד אותי ומדברים כל הזמן על הקשר בין עישון לבין סרטן הריאות כדי שאפסיק לעשן. העניין הוא שאמא שלי נפטרה מסרטן הריאות, אף שלא עישנה מעולם אפילו לא סיגריה אחת, אז מי ערב לכך שאם אפסיק לעשן לא אחלה גם במחלה הארורה?

"אני מרשה לעצמי לדבר אלייך בצורה ישירה. אני לא יודע כמה עישנת ליד אמא שלך זיכרונה לברכה, ואני לא רוצה להפנות אצבע מאשימה ולומר לך שאולי אמך עישנה באופן פסיבי בגללך במשך השנים. העובדה היא שמחקרים מצביעים על כך שאנשים מתים מסרטן הריאות הרבה פעמים גם בגלל עישון משני, כלומר, עישון פסיבי, כאשר הבית מלא בעשן הסיגריות של מעשנים אחרים שממלאים את הבית בחומרים קרצינוגנים. מי יכול להבטיח לך ולהיות ערב לכך שאם תפסיקי לעשן לא תחלי בסרטן? אף אחד. אלו שאלות שאפשר להפנות רק לבורא העולם למעלה. אך מי יכול להבטיח לך שאם תמשיכי לעשן תעלי סטטיסטית את הסיכוי שלך לחלות בסרטן? זו כבר שאלה שעליה יכול לענות לך כל רופא כיום, כי מדובר בעובדות שלא ניתן להתווכח עמן.

עישון הוא הגורם מספר אחת של מחלת סרטן הריאות, כך שמי שמעשן מעלה ב־100% את הסיכוי שלו להיפגע במחלה, ועל אחת כמה וכמה אם מדובר במחלה שיכולה לעבור באופן גנטי במשפחה. לא מדובר פה בצורך להפחיד אותך, אלא ביכולת להסביר לך את המצב באופן ברור ושקול. לפעמים פחד גורם לאנשים לעמוד על רגליהם האחוריות ולהילחם, ודווקא הבנה והסבר יכולים לעשות את הפעולה ההפוכה ולגרום אצלם ליותר מודעות והבנה לנזק שהם גורמים לעצמם. מניסיוני הרב בטיפול באנשים מעשנים, אני לרוב ממליץ למעשן לעבור סדנה לפני הגמילה. בסדנה הוא מקבל הסברים לעומק שעוסקים

ומטפלים בכל הפחדים ובכל ההתנגדויות שהוא צבר כמעשן במהלך חייו. כאשר אותו אדם מגיע אלי לטיפול לאחר הסדנה כדי לעבור גמילה, הוא מבין יותר מה מניע אותו וכך אנחנו מצליחים לקחת ממנו את הדחף לעשן. כלומר, ברוב המקרים אדם יוצא לאחר טיפול אישי בגמילה מעישון למצב אחר, שבו הוא פשוט לא זקוק לסיגריה יותר, לא מבחינה רגשית, לא מבחינה פיזית וגם לא מבחינה כימית".

הפסקתי לעשן לבד לפני כשבועיים ואני מוצא שזה די קשה, כי אני חושב על סיגריה כל הזמן. איך אפשר לעבור את הגמילה בהצלחה בלי להתעסק כל הזמן בצורך לעשן?

"בתוך השאלה שלך נמצאת גם התשובה, כי אתה מספר שהפסקת לעשן אבל לא יודע איך תוכל לעבור גמילה. בין הפסקה לבין גמילה יש הבדלים עצומים, כי מדובר בשתי תפיסות עולם שונות לחלוטין. כשאדם עושה הפסקה, זה למעשה דומה לאדם שעושה הפסקת קפה וסיגריה באמצע העבודה ואחר כך חוזר לעבוד. כך שבעצם הוא עושה רק הפסקה, וכאשר הוא חוזר לעבוד הוא למעשה עושה הפסקה מהעישון וחוזר חלילה. כלומר, ההפסקה היא תמיד משהו זמני שתכף נגמר ואחריה אפשר להמשיך.

גמילה היא משהו אחר לגמרי, כי מדובר במשהו שחייב להיעשות באופן חד משמעי, ללא אופציה של חזרה ולכן אין אפשרות לחשוב על זה כמו על הפסקה. כדי שהגמילה תהיה מוצלחת בלי להתעסק בצורך ובדחף העז לעשן כפי שאתה מתאר, לא מספיק לזרוק את הסיגריות לפח. מדובר בתהליך שונה שבו מקבלים החלטה סופית, שבו התפיסה של 'הפסקה' אינה רלוונטית. אדם חייב להבין שבתהליך הגמילה הוא נפרד לא רק מהסיגריות, אלא גם מכל ההרגלים וההתניות שליוו אותו במהלך תקופת העישון, ומכל מה שחברות הטבק הכניסו לו לראש כמו שטיפת מוח. בניגוד לתפיסה המקובלת, גמילה לא חייבת להיות דבר קשה. אם מצליחים להבין את כל ההתנגדויות והפחדים

שנמצאים אצלנו בראש, מצליחים להיגמל גם מכל השטויות הללו בנוסף לעישון עצמו. אנחנו מדברים בעצם על הצורך שיש לא רק בלזרוק את חפיסת הסיגריות לפח ולהפסיק לעשן, אלא גם להיגמל מתפיסות ודעות קדומות בנושא העישון. לצערי הרב, אנשים עדיין חושבים שסיגריה היא מרגיעה. זו תפיסה שגויה, כי החומרים שנמצאים בטבק גורמים דווקא לחוסר שקט ולמתח והאדם מרגיש שהוא חייב סיגריה כדי להרגיע את אותן תחושות אבל למעשה עושה בדיוק הפוך, הוא יוצר את הצורך המתמשך לטבק והופך להיות מכור לכך. אני מציע לך שבמקביל להפסקת העישון שעשית, תשתתף בסדנה שבה מסבירים לך את כל התפיסות המוטעות של המעשנים ובה גם תבין מה באמת קורה בגופך במשך 72 השעות מתחילת הגמילה. כך תבין שבגמילה מעישון האדם לא סובל, אלא מוריד מעליו את האזיקים ויוצא מעבדות לחירות".

ערכה: הדס בארי

מתוך תכניתו של אהוד אברהמסון, בכל יום שישי ב־07:00 ב"רדיו ללא הפסקה"