הפסקתי לעשן לפני כשנה ומדי פעם אני חשה גירוי וחשק עז לעשן איזו 'שאכטה', איך אפשר להתמודד עם החשק הזה ולא לחזור בטעות לעשן שוב?
"הנושא שהעלית מטריד הרבה מעשנים לשעבר - איך לעולם לא לחזור לעשן ולעשות את הטעות של 'רק סיגריה אחת', או איך להבין שאפילו 'שאכטה' אחת בלבד מחומר הניקוטין יכולה לעורר מחדש ולהפעיל את הגירוי אצלנו במוח.
"אם הפסקת לעשן לפני כשנה, ברור שרמת הניקוטין אצלך בדם כבר שואפת לאפס, אבל אם את מתגוררת עם אדם שמעשן, עובדת בקרבת אנשים מעשנים או פוקדת לעתים קרובות מקומות שבהם מעשנים, את נמצאת ב'סכנה' לחזור ולעשן שוב.
"את מתארת תחושות של גירוי וחשק עז לעשן שמופיעות מדי פעם. סביר להניח שתחושות אלו מופיעות תמיד בבוקר, לאחר שבלילה הקודם היית במקום שבו חווית עישון פסיבי. כלומר, גם אם את כבר לא מעשנת, בכל פעם שאת נמצאת באזור שבו מעשנים, את נושמת את הניקוטין לריאות שלך, וגם אם לכאורה את לא מרגישה כלום, כשאת נושמת את החומר לריאות הוא מגיע לדם. כאשר נמצאים במשך כשעתיים־שלוש בחלל שבו יש אנשים מעשנים, ההצטברות של הניקוטין בדם מספיקה כדי לעבור את מחסום הדם־מוח (ה־BBB) ולעשות אקטיבציה, גירוי לאותו אזור במוח שקשור להתמכרות לעישון. זאת הסיבה שתמיד לאחר מכן את תרגישי 'דודה' לסיגריה. יש אנשים שאף מגיעים למצב של 'קריז' עם צורך עז לעשן, ולצערנו לא כולם עומדים בפני הצורך העז הזה.
"מסיבות אלו, את צריכה להימנע כמה שאפשר משהייה במקומות שבהם מעשנים, כדי לא לעורר את הגירוי הזה שוב ושוב. אסור לך לחשוב שאפשר לקחת רק איזו 'שאכטה' אחת והכל יהיה בסדר, כי 'שאכטה' אחת מפעילה את אותו אזור במוח יחד עם כל הזיכרונות הקיימים אצלו, שכוללים את הכמויות שעישנת בעבר. זאת הסיבה לכך שגם אם אדם לא עישן תקופה ארוכה, ברגע שהוא לוקח רק סיגריה אחת, בתוך כמה ימים הוא לרוב יחזור לעשן כבר קופסה שלמה, כי ההתמכרות תמיד יושבת שם מאחורי הקלעים ורק מחכה שייתנו לה לעלות בחזרה לבמה.
"אם תקפידי על כך תוכלי להימנע מאותן תחושות, אבל אם בכל זאת יופיע אצלך הצורך העז לעשן, את צריכה מיד באותו הרגע לשתות מספר כוסות מים או קפה, כי בעזרת השתייה המרובה, לגוף יש הזדמנות להיפטר מהר יותר מאותם חומרים כימיים שנכנסו לגוף".
אני אמא לילדה בת 4 ושוקלת את מהלכי החינוכיים בנוגע לאכילת ממתקים. אני בעצמי חוויתי בילדותי משטר קשה בבית כי לא נתנו לנו כלל לאכול ממתקים, מטוגנים וחטיפים, בטענה שמדובר במזון שאינו בריא. התוצאה הייתה שכל הזמן חשבתי רק על ממתקים ולא הפסקתי לחוש השתוקקות עצומה למאכלים האסורים. כך יצא שבכל הזדמנות שבה הייתי בקרבת ממתקים, אצל סבא וסבתא, אצל חברים, הייתי אוכלת בצורה מוגזמת כל שהציעו לי ואפילו "גונבת" ממתקים מהארונות בלי שישימו לב. כך למעשה הפכתי להיות מכורה לשוקולד. כעת אני מתלבטת לגבי בתי הקטנה. מצד אחד אני לא רוצה שהיא תאכל שוקולדים וממתקים ללא גבול, אך מצד שני אני חוששת לאסור עליה או להגביל אותה, כדי שלא תגדל להיות כמוני. מה לדעתך כדאי לי לעשות?
"כשאומרים לילדים 'אסור', זה רק גורם לדבר האסור להיות הרבה יותר מפתה ואטרקטיבי, וכפי שאת מתארת, ההתמכרות למתוק האסור הזה הופכת להיות גם עניין רגשי מעבר להתמכרות פיזית. לכן אני מציע לך לא לנקוט שום צעד שהוא קיצוני לכאן או לכאן, כלומר לא לאסור לחלוטין על הילדה לאכול ממתקים ובמקביל לאפשר לה לאכול מתוקים בריאים, כי הבעיה היא לא השוקולד או הקקאו, הבעיה האמיתית היא הסוכר. כאמור, החומר המסוכן באמת הוא הסוכרוז. מדובר בחומר שהוא עד כדי כך ממכר, שכאשר עורכים בדיקת MRI למוח אצל אנשים שצרכו סוכר, אפשר להבחין כיצד האזור המסוים במוח נדלק מהסוכרוז בדיוק כפי שהוא נדלק משימוש בקוקאין. כלומר הסוכרוז גורם להתמכרות קשה ומפעיל את האזור במוח השייך להתמכרות.
"יש הרבה מאכלים שהם מתוקים ואינם מזיקים לבריאות, וניתן לאכול אותם בכיף בכמויות סבירות. אפשר לאכול פרי כשרוצים משהו מתוק, אפשר לאכול פירות יבשים כקינוח, ואפשר גם לאכול שוקולדים שאינם מכילים סוכרוז. את יכולה להכין לילדה כדורי שוקולד ללא סוכרוז, שעשויים מאבקת קקאו מעורבבת עם דבש סילאן, כך הילדה תיהנה ממזון מתוק במקום לאכול ממתקים מלאכותיים וממכרים שמזיקים לבריאותה".
ערכה: הדס בארי
מתוך תוכניתו של אהוד אברהמסון, בכל יום שישי ב־07:00 ב"רדיו ללא הפסקה"