בעגה המקצועית קוראים לזה חסמים תעסוקתיים. במציאות, מדובר באבטלה או בעבודה בתחום שאינו הולם את הכישורים, בתסכול וקשיים יומיומיים, וכאשר מדברים על עולים חדשים או תושבים חוזרים - מתלווים לאלה גם קשיי הקליטה וחוסר הכרה ברישיונותיהם המקצועיים בידי הרשויות בארץ. על הרקע הזה הוגשה לאחרונה בידי ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו) הצעת חוק "הכרה ברישיונות מקצועיים על בסיס הנחיות האיחוד האירופי".

המספרים מדברים בעד עצמם: על פי נתוני משרד העלייה והקליטה, בשנים 2012־2015 הגיעו לישראל 1,594 עולים שהצהירו שהם בעלי מקצועות בתחום הבריאות. אלו מהווים כ־3.2% מכלל העולים שעלו בתקופה הזאת. כשליש מהם הם רופאים. שאר מקצועות הבריאות העיקריים בקרב העולים שהגיעו בתקופה הזאת הם פסיכולוגיה, סיעוד ורפואת שיניים. המדינות העיקריות שמהן הם מגיעים הן רוסיה, אוקראינה, ארצות הברית וצרפת. מבין בוגרי לימודי רפואה המגיעים מחו"ל ונבחנו בבחינה לקראת סטאז' בשנים 2012־2014 עברו כ־37.7%. בקרב הניגשים לבחינות הרישוי, כ־30% עד כ-32.3% עברו בהצלחה. אלו שיעורי הצלחה נמוכים מאוד בהשוואה לבוגרים שלמדו בישראל.

בניגוד לישראל, הנחיות האיחוד האירופי בעניין הכרה במקצועות רפואיים נועדו להקל מעבר של בעלי מקצועות רפואיים בין מדינות האיחוד. לצורך כך נקבע עיקרון ההכרה האוטומטית, שמשמעותה היא שמדינה חברה באיחוד האירופי חייבת לאפשר לבעל מקצוע שהוא אזרח מדינה אחרת החברה גם היא לעבוד בתחומה, אם הציג את הראיות שנקבעו בהנחיה. "מנגנון ההכרה האוטומטית פועל באירופה למעלה מעשור בהצלחה, והוא הגשים את מטרתו והביא עמו תועלות כלכליות וחברתיות. ההנחיות מקיפות 28 מדינות ובהן כ־500 מיליון נפש", מציינים מגישי ההצעה.

"אימוץ ההנחיה בישראל נועד להגשים מטרה דומה, בהקשרים של קליטת עלייה ממדינות האיחוד האירופי. עם זאת, הוא נעשה באופן השומר על מאפיינים מסוימים של דרישות הרישוי בישראל, כמו דרישת ידיעת השפה העברית היכן שנדרש, אזרחות או תושבות ישראלית וכדומה".

על פי ההצעה, רופא ממדינות האיחוד האירופי העומד בתקן של ההנחיה יחשב "בעל השכלה רפואית" לצורך הפקודה, וכן יהיה פטור מבחינת הרישוי. בדומה לכך, רופא שיניים ממדינות האיחוד האירופי העומד בתקן של ההנחיה יחשב "בעל השכלה בריפוי שיניים" לצורך הפקודה. בנוגע לרוקחים, מוצע כי רוקח ממדינות האיחוד העומד בתקן של ההנחיה, יראו בו כעומד בדרישת ההשכלה לעניין התואר האקדמי.

בזבוז הזדמנויות

מנתונים שפרסם משרד הבריאות בסוף 2016 בנושא כוח האדם במקצועות הבריאות בהשוואה למדינות ה־OECD, שיעור הרופאים המועסקים בישראל בממוצע בשנים 2013־2015 היה 3.5 לאלף איש, נתון השווה לממוצע הרופאים ביחס לאוכלוסייה בשאר מדינות ה־OECD. בסוף שנת 2015 היו בישראל 35,221 רופאים רשומים. באותה שנה מספר הרישיונות שהוענקו לרופאים חדשים עלה ל־1,259, לעומת 722 בלבד שניתנו בשנת 2010. עוד עולה כי בשנת 2015 חלה עלייה במספר הרופאים שלא למדו בפקולטות לרפואה באוניברסיטאות בישראל.

רוב הרישיונות שניתנו לרופאים מחו"ל ניתנו לסטודנטים ישראלים שלמדו בהונגריה, רומניה, איטליה וירדן. עוד על פי הפרסום, בסוף 2015 ירד מספר הרופאים המומחים בישראל ל־1.69 לאלף איש לעומת 1.76 בסוף 2010. גם בתחום הרוקחות ממוקמת ישראל מתחת לממוצע ובתחום הסיעוד הבשורות לא פחות מטרידות: שיעור האחים והאחיות המועסקים בישראל עומד על 4.9 בלבד לאלף איש, כמחצית מהממוצע. מספרם של העוסקים בסיעוד ביחס לרופאים הוא 1.4, פחות מחצי ביחס למדינות המפותחות.

ואלרי אטיה מאשדוד (43), נשואה ואם לארבעה, היא אחות מוסמכת עולה מצרפת, שלא עובדת במקצוע שלה בארץ. "עבדתי בצרפת 18 שנים כאחות מוסמכת. כשהגעתי לארץ רציתי להמשיך לעבוד במקצוע, אך לצערי לא יכולתי, ולכן כיום אני מטפלת בקשישים", היא מספרת. "למרות הניסיון הרב שלי כאחות, קשה מאוד לקבל אישור עבודה ממשרד הבריאות, המבחנים הקשים מתקיימים מעט פעמים בשנה. סל הקליטה לא הספיק, אני אמא לארבעה ילדים, בהם ילדים קטנים, ולכן לא יכולתי להמשיך לחכות. זה כואב מאוד שיש לי מקצוע והסמכה שאיתם אני יכולה לעבוד כמעט בכל העולם, ודווקא בישראל לא מאפשרים לי. אני מקווה שהדברים ישתנו בקרוב, ואוכל לחזור להתפרנס מהמקצוע שלי".

ואלרי אטיה. צילום: פרטי

גם סלין אחנין מנתניה (41), אם לשניים, אחות מוסמכת עולה מצרפת, אינה עובדת במקצוע שלה בארץ למרות ניסיון של שני עשורים שצברה. "כשהגעתי לישראל התאכזבתי לגלות שהמדינה לא מאפשרת לי לעבוד במקצוע שלי, ונאלצתי לחפש עבודה אחרת. עבדתי במגוון עבודות, בהן אפילו עבודה במוקד שירות של חברת ציוד אבטחה, וכיום אני לא עובדת", היא מספרת, "אני לא מבקשת משהו מיוחד, רק שיאפשרו לי לעבוד במקצוע שלי".

היעדר הסמכה פה בארץ הוא חלק מהתמונה הכללית, שכן, למרות המחסור ומצוקת האחיות במערכת הבריאות בישראל, בינואר 2015 הופסק סבסודה של התוכנית להסבת אקדמאים לסיעוד באוניברסיטאות ובבתי החולים. הפסקת הסבסוד, טענו בשעתו במשרד הבריאות, נובעת מאילוצי תקציב של האוצר. האוצר, לעומת זאת, התנער מהאשמה. 11־15 מיליון שקלים בשנה, זה מה שהתוכנית, שכללה הכשרה של שנתיים וחצי, עלתה למדינה. לא עזרה מצוקת כוח האדם, שגם בגללה נוסדה התוכנית. לא עזרו התוצאות שהניבו 2,100 אחים ואחיות חדשים בשנת 2014, מתוכם כ־450 אקדמאים שעברו הסבה. לא עזר גם הקמפיין המפואר עם הסלוגן "אחות אקדמאית - מקצוע מוביל לחיים".

ניצמד לעלייה מצרפת כמקרה בוחן. מחקר כלכלי ראשון מסוגו, שנערך לאחרונה על רקע גלי העלייה הגדולים מצרפת לישראל, בחן את השפעתם הכלכלית של העולים מצרפת על כלכלת ישראל. במחקר, שנערך בידי החוקרות פרופ' אליס ברזיס ודפנה אבירם־ניצן מאוניברסיטת בר אילן, עלה כי העולים מצרפת הם פוטנציאל צמיחה עצום למשק הישראלי - פוטנציאל שאינו מנוצל. יהדות צרפת היא השנייה בגודלה בעולם ולפי ההערכות מונה בין 470 אלף ל־500 אלף יהודים. בשנים הקרובות מתכננים כ־43% מיהודי צרפת, כ־ 200 אלף איש, מרביתם צעירים, לעלות לישראל.

הם משאירים מאחוריהם את החיים שבנו מתוך תקווה לחיים טובים יותר, אבל בארץ הם נתקלים בבירוקרטיה ובקושי לעבוד במקצועות שרכשו בצרפת. בשנת 2016, על רקע העובדה כי למדינת ישראל אין תוכנית אסטרטגית שתאפשר לה לקלוט וליישב עשרות אלפי עולים מצרפת בצורה מיטבית, ירד מספר העולים מצרפת, ואף נמצא כי כ־10% מהם חוזרים לארץ מוצאם במהלך שלוש השנים הראשונות שלהם כאן, בעיקר בשל קשיי קליטה וקשיים כלכליים.

סלין אחנין. צילום: פרטי

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיטיקה, כמחצית מעולי צרפת בשנתיים החולפות עסקו טרם עלייתם במקצועות אקדמיים בחו"ל. למעשה, בקליטת עלייה זו מקבל המשק הישראלי כוח עבודה שמדינה אחרת, צרפת, מימנה והשקיעה בהכשרתו. לפיכך, עלייה זו טומנת בחובה הזדמנות פז למשק הישראלי ליהנות מתוספת לכוח העבודה, מהגדלת ההון האנושי ומההשפעות החיצוניות החיוביות של היזמות והחדשנות שמביאה העלייה הזו.

לדברי אריאל קנדל, מנכ"ל עמותת "קעליטה", ארגון הגג של עולי צרפת בישראל, מדינת ישראל מפספסת הזדמנות אדירה שלא תחזור על עצמה שוב לקליטה מוצלחת של עשרות אלפי עולים מצרפת. "עצוב לראות כי מצרפת, המדינה ממנה עלו הכי הרבה עולים בשנים האחרונות, עלו בשנת 2016 כ־5,000 עולים בלבד – לעומת כ־8,000 בשנה שלפני", אומר קנדל.

"דוגמה קטנה אך חשובה היא מחאת האחיות העולות, שכיום לא יכולות לעבוד בארץ במקצוע שרכשו, בגלל שמדינת ישראל לא מכירה בהסמכה שלהן. לא הגיוני ולא צודק שאחיות מוסמכות, שדאגו למטופלים צרפתיים והוכשרו במדינה עם הרמה הרפואית המובילה בעולם, לא מספיק טובות בשביל מערכת הבריאות בישראל. למרבה האבסורד, ישראל מערימה קשיים והליכים בירוקרטיים מסורבלים, שמונעים מהעולים לעבוד במקצועות אליהם הוסמכו ולהכיר ברישיונות התעסוקה שלהם. אם המצב לא ישתנה בהקדם, מספר העולים ילך ויפחת".

"ויה דולורוזה של שנים"

החלטות ממשלה שהתקבלו בשנים האחרונות אמורות היו לייצר פתרונות למצב העגום המוכר עוד מימי המעברות. ביוני 2014 התקבלה החלטת ממשלה מספר 1737 להקים צוות בין־משרדי בראשות מנכ”ל משרד העלייה והקליטה, והוא יגבש המלצות להסרת חסמים בפני תעסוקת עולים בישראל, לרבות נושאי רישוי במקצועות שונים, הכרה בניסיון מקצועי שנצבר בחו”ל ושילוב עולים בשירות המדינה.

הוועדה, שבה השתתפו נציגי משרדי החינוך, הכלכלה, הבריאות, נציבות שירות המדינה וארגוני עולים, הגישה את המלצותיה לממשלה, וזו אימצה המלצות אלו בהחלטת הממשלה 2225 בנושא הסרת חסמים בתעסוקת עולים בישראל. על שרי הבריאות, החינוך, הכלכלה, העלייה והקליטה ועל נציבות שירות המדינה הוטל לפעול לפרסום התנאים והמסמכים הנדרשים לקבלת רישוי מקצועי בישראל בכל תחום שבאחריות כל אחד מהמשרדים, להנגיש את המידע במגוון שפות ולנקוט בעוד פעולות. על השרים הוטל גם לפעול להסדרת הליכי הסבה ומתן רישוי במגוון מקצועות שעולים למדו בחו”ל, כמו רפואה ומקצועות בריאות אחרים, הנדסה, אדריכלות ועוד.

נשמע טוב, אלא שהמציאות מורה אחרת: הקשיים מרובים, ועולים רבים נשברים מהיעדר תעסוקה. ח"כ פורר, החתום על הצעת החוק, אומר: "מערכת הבריאות בישראל ניצלה בשנות ה־90 כשהגיעה העלייה מחבר העמים לשעבר. התמלאה הארץ ברופאים, בחוקרים ובאחיות. כוח אדם שלא היינו צריכים להכשיר או ללמד, הגיע לכאן עם ידע. כל מה שהיה צריך זה ללמד אותו את השפה ולקלוט אותו למערכת. מה שקרה מאז, שהמערכת המשיכה לייצר באותו קצב את מספר הרופאים, כאילו אנחנו עדיין אותו מספר תושבים ולא כמעט הכפלנו את עצמנו. חוץ מבית הספר לרפואה בצפת שנפתח, המערכת מייצרת מעט מדי רופאים, ויש מאבק על כוח האדם הזה.

ח"כ עודד פורר. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

ישראלי שירד כדי ללמוד בחו"ל מקבל הצעות מצוינות כדי להישאר שם ולא חוזר לפה. אבל עדיין ישנו אותו מאגר איכותי של עולים. ומה עושים לרופא עולה או רוקח מצרפת או ספרד או איטליה? מעבירים אותם פה ויה דולורוזה של כמה שנים. ויש אבסורד יותר גדול: אם רופא מומחה מכל מקום בעולם מגיע לכאן במעמד תייר, הוא יכול לקבל ממשרד הבריאות היתר לעסוק ברפואה ולנתח, למשל.

ביום שהוא משנה את מעמדו מתייר לעולה, הוא לא יכול לעסוק ברפואה עד שיעבור את כל המבחנים. אנחנו משווים את עצמנו לאיחוד האירופי הרי, אז באה הצעת החוק שלי ואומרת: אנחנו לא חברים שם, אבל נחיל על עצמנו את הכללים. אם זה טוב להם, זה טוב לנו. לשמחתי חתמו, על ההצעה נציגים כמעט מכל סיעות הבית".

למה אחיות מחוץ להצעה?

"אחיות זה תחום שמוגדר בתקנות, ולכן צריך לחוקק להן חוק נפרד. גם בזה נטפל".