כדאי להתעמל מגיל צעיר - כך קובע מחקר חדש, המראה לראשונה כי פעילות גופנית בילדות עשויה למנוע התקף לב בגיל מבוגר. ממחקר שפורסם בשבוע שעבר בכתב העת Journal of Physiology, עולה כי מספר התאים בלב גדל כתוצאה מהפעילות הגופנית בילדות, ולא זו בלבד - תאים נוספים אלה משתמרים בגיל מבוגר.



את הניסוי ערכו החוקרים, מאוניברסיטת דיקן (Deakin) שבאוסטרליה, על עכברי מעבדה צעירים ובריאים: חלקם נשמרו בישיבה, היתר נשלחו לרוץ על הליכונים, כשגם הקבוצה הפעילה חולקה לשלוש קבוצות, שכל אחת מהן החלה להתאמן בשלב אחר בחיים, שלושה שלבים שבמונחים אנושיים מיתרגמים לילדות, להתבגרות ולבגרות. לאחר חודש שבו עברו העכברים אימון של שעה מדי יום בקצב מתון, בילו העכברים את החודשים הבאים (השקולים לכ-10 שנים אנושיות) בחוסר פעילות. 

מבדיקות מיקרוסקופיות של הלב שנערכו מיד לאחר הגעתם של העכברים לבגרות מלאה, נמצאו אצל הקבוצה המתאמנת לבבות גדולים יותר מאשר אצל הקבוצה השנייה, הלא מתאמנת: תאי הלב של העכברים שהחלו להתאמן כמבוגרים היו אומנם גדולים, אך מספר התאים לא השתנו; לעומתם, לאלה שרצו בילדותם נוספו כ-20 מיליון תאי שריר לב (קרדיומיוציטים), ואלה אף נשארו לאחר שהגיעו לבגרות, למרות הפסקת הפעילות הגופנית.



לדברי ד"ר יצחק אבנד, קרדיולוג מומחה וסמנכ"ל רפואה בשח"ל: "אם יש דמיון ללבבות בני אדם, המסר הוא שפעילות גופנית בגיל צעיר יכולה, באופן תיאורטי, להצמיח רזרבה של תאי שריר לב שעשויה לעמוד לרשות האדם בגיל מבוגר. צריך כמובן להיזהר מאוד מהסקת מסקנות כה מרחיקות לכת – אבל הכיוון מעניין ומעורר מחשבה.



"על פי הידוע עד כה, תאי שריר הלב מפסיקים להתרבות סמוך לאחר הלידה, ובאם תאים אלה נפגעים, אין לרקמה זאת יכולת להצמיח תאים חדשים.  מהעבודה עולה שאימון גופני סדיר ומאמצים בקרב עכברושים בגיל הרך והבגרות הצעירה, מסוגל לערר צמיחת תאי שריר לב חדשים, וגם אם בהמשך פוחתת הפעילות הגופנית המאומצת, והעכברושים עוברים לאורח חיים 'יושבני', הרי שתאים אלה נשארים חיים. 

"עם ובלי קשר למחקר זה", מוסיף ד"ר אבנד, "ערכה של הפעילות הגופנית לבריאות בכלל, ולבריאות הלב בפרט, מוכר וידוע. ההמלצות המוכרות באשר לחשיבותה של פעילות גופנית סדירה, הן אירובית, והן איזומטרית (כוח ומסת שריר) – תקפות ועומדות".