בשבוע שעבר התחלנו מסע במערכת העיכול של עוגה שרק יצאה טרייה וריחנית מהתנור. לאחר פירוק ראשוני, מכני וכימי, בחלל הפה, בליעה ומעבר לצינור הוושט ועיכול בקיבה, נמשיך ללוות את העוגה. בשלב זה המזון, שהוא כבר עיסה, עובר דרך סוגר למעי הדק.
 

התריסריון והמעי דק: צינור מפותל בקוטר של כ–3 ס"מ ובאורך של כ–7 מטרים, התופס את רוב חלל הבטן. לכל אורכו, על גבי דופן המעי, קיימות בליטות המכונות "סיסים" ועליהן בליטות נוספות הנראות כמברשות. מבנה מפותל זה, יחד עם אורכו של המעי הדק, יוצרים שטח פנים גדול, שאצל אדם בוגר מגיע לכ–500 מ"ר. מבנה מיוחד זה מאפשר נגישות גבוהה יותר למזון המפורק ואת המשך התהליך: פירוק נוסף וספיגה של המזון לזרם הדם.
 

התריסריון הוא המקטע הראשון של המעי הדק. הוא מכונה כך על שום אורכו - שווה ערך ל–12 אצבעות הניצבות לרוחב. בתריסריון מתערבבת עיסת המזון עם מגוון של מיצי עיכול מהלבלב, מהכבד ומכיס המרה, והתחליב שנוצר נספג אל זרם הדם עם חלק מהמים והמינרלים. 
 

לעתים מתפתחים כיבים, פצעים פתוחים, בדופן הפנימית של הוושט, הקיבה והחלק העליון של המעי הדק. הסימפטום השכיח לכיב, אולקוס, הוא כאב בטן.

מיתוס נפוץ הוא שמזונות מתובלים או לחץ נפשי (עבודה תובענית, למשל) עלולים לגרום לכיב. רופאים יודעים כיום כי הסיבות הן אחרות: זיהום חיידקים, שימוש בתרופות מסוימות, עישון, היסטוריה משפחתית, זיהומים אחרים או מחלות מסוימות - ולא תזונה או מתח. 
 

הלבלב: מתפקד ככוח חיצוני. בלוטה המפרישה אנזימי עיכול אל מערכת העיכול, המסייעים לפירוקם של חלבונים, פחמימות ושומנים. הוא מייצר גם אינסולין והורמון נוסף בשם גלוקגון, התורמים לוויסות רמות הסוכר בדם.
 

הכבד: מבצע יותר מ–500 תפקידים, כולל יצירת חומרים מזינים, אחסון, סינון ועיבוד כימיקלים במזון וייצור נוזלי מרה החשובים לפירוק וספיגה של שומנים במערכת העיכול. 
 

כיס המרה: משמש כמחסן לכבד. מאחסן אתנוזלי המרה המיוצרים בכבד, שהם כאמור בעלי תפקיד בפירוק ובספיגה של כולסטרול ושומנים במערכת העיכול. 
 

פעמים רבות האסוציאציה שעולה בהקשר של כיס המרה היא אבנים בכיס המרה. אבנים אלו נוצרות כתוצאה מהתגבשות של נוזלי עיכול המופרשים מכיס המרה למעי הדק. מספר האבנים וגודלן משתנה - מגודלו של גרגיר חול ועד לגודל של כדור גולף. אבנים בכיס המרה שכיחות יותר בקרב נשים. זו תופעה שאין לה בהכרח סימנים ותסמינים, ולעתים היא עוברת ללא טיפול מיוחד. בפעמים אחרות מרגישים כאב באזור הבטן, בעיקר לאחר ארוחה המכילה שומן. הטיפול יכול להיות תרופתי ובמקרים חמורים יותר יש צורך בהתערבות כירורגית להסרת כיס המרה.
 

נמשיך במסע. מה שהיה פעם עוגה עובר לחלק השני של המעי הדק. המזון ממשיך להתפרק שם לחלקים קטנים עוד יותר, למולקולות של חומרים מזינים שיכולים להיספג בזרם הדם - עד לחלק האחרון והארוך ביותר של המעי הדק, שבו כמעט כל החומרים המזינים שנותרו נספגים דרך "קירות המעי". 

מה שנשאר מהאוכל שמגיע לסוף המעי הוא שילוב של מים, מלחים, כמו נתרן כלורי, ומוצרי פסולת, כגון סיבים תזונתיים ותאים מתים מהציפוי הפנימי של מערכת העיכול. 
 

המעי הגס: האיבר האחרון במערכת העיכול. אורכו כמטר וחצי, והוא מהווה את ההזדמנות האחרונה לספיגת מים ומלחים. במעי הגס קיימת אוכלוסיית חיידקים ידידותיים לגוף (כמו E–coli), המסייעת בפירוק סיבים תזונתיים לא מסיסים, תורמת ויטמין K וויטמינים מקבוצת B ותומכת בהגנה מפני חיידקים ווירוסים מזיקים.
 

בתקופות שבמהלכן אנחנו נוטלים אנטיביוטיקה, נפגעת גם אוכלוסיית החיידקים ה"טובים", הידידותיים לגוף, ולכן כדאי לצרוך אותם מהמזון (יוגורט BIO, למשל) או מתוספי תזונה, לאחר היוועצות באנשי מקצוע. השרירים בקיר המעי הגס מפרידים את הפסולת למקטעים קטנים הנדחפים פנימה, עד לרקטום ולפי הטבעת שבקצה.
 

פה המקום להזכיר כי ככל שהשאריות שוהות זמן רב יותר במעי הגס, הצואה תהיה יבשה יותר ופעילות המעיים קשה יותר. חשוב לא להתאפק, משום שפעולה זו עלולה להביא לעצירות. עצירות כרונית תורמת להתפתחות טחורים ולתופעות לא רצויות נוספות. שתייה מספקת של 10–8 כוסות מים ביום מסייעת במניעת עצירות.
 

התוספתן: אורכו כ–9 ס"מ והוא שלוחה חסומה היוצאת מהמעי הגס. למרות תרומתו בייצור תאי דם לבנים, מצע לחיידקים ידידותיים ועוד, הסרתו אינה פוגעת בתפקוד תקין של מערכת העיכול או הגוף בכלל.
 

הסתיים המסע: תמה דרך ארוכה, הן מבחינת המרחק שהמזון עבר והן מבחינת הזמן. זמן העיכול משתנה בין אנשים, בין גברים ונשים ובין ילדים למבוגרים. 8–6 שעות נדרשות למזון לעבור בקיבה ובמעי הדק. הזמן תלוי גם בהרכב התזונתי של המזון (קמח לבן מעובד דורש זמן מעבר קצר יותר מקמח מלא). משם האוכל עובר למעי הגס, לספיגת מים ולבסוף הוצאת מזון לא מעוכל. במעי הגס שוהה המזון 50–30 שעות נוספות. זמן קצר יותר אצל נשים וילדים, וארוך יותר אצל גברים.