אחד מסמלי חג הסוכות הוא האושפיזין המתארחים בסוכה. על פי המסורת היהודית, הכוונה לדמויות המקראיות שאליהן מתלווים אורחים נוספים. אנחנו מרבים לארח ולהתארח בחג הארוך, שבו מזג האוויר בשעות הערב נעים ונוח. בסוכה מדוגמת וכשרה או בסוכה מטפורית. בחרנו להקדיש את המאמר השבוע לאתגר האירוח. כמתארחים וכמארחים.

לעתים עוד לפני ארוחה אצל משפחה או חברים ההנאה מהאירוח מופרת בגלל החשש כי לא נצליח לעמוד בפיתוי מול השפע והמבחר של הכיבוד. בדרך כלל המגוון גדול וכך גם התכולה הקלורית של חלק המנות. נוספת לכך העובדה שארוחות החג נמשכות זמן רב, וגם בסיומן עוד יושבים סביב השולחן וממשיכים לאכול, לנשנש ולשתות (לא מים). וכאילו זה לא מספיק, לא פעם המארחים מוודאים שטעמנו מכל הקערות שעל השולחן. ואז מגיע היום שאחרי ואנחנו מתוסכלים מהמחשבה שאולי אכלנו יותר מהרצוי.

כאשר אנחנו מתארחים, אין לנו השפעה על התקרובת. אולי על מנה אחת שהתנדבנו להכין (סלט? קינוח?). על מנת להתמודד עם הסוגיה בקלות רבה יותר, כדאי לאמץ מספר הרגלים פשוטים. ראשית, לא להגיע רעבים. זאת בניגוד למחשבה שאם לא נאכל כל היום נצליח לקזז את הקלוריות העודפות בארוחה. אפשר לאכול משהו קטן כמו פרוסת לחם עם ביצה קשה וירק או יוגורט עם בננה כשעה לפני היציאה. אלה ישביעו וימנעו אכילת מנות גדולות מדי במהירות.

במהלך הארוחה השתדלו לאכול רק אוכל טעים או טעים מאוד. בארוחות ארוכות שכוללות מבחר תבשילים אוכלים לפעמים מ"כוח האינרציה". ממלאים שוב ושוב את הצלחות האישיות, עד שהקערות במרכז השולחן ריקות, גם אם האוכל כבר קר והרבה פחות טעים.

מצב פרדוקסלי: גם כשאנחנו מארחים, והתפריט באחריותנו, לעתים נבחר להגיש מנות עתירות שומן וסוכר ונציע כמויות גדולות. וזאת אף על פי שהאורחים שלנו (בדיוק כמונו) ישמחו אם המנות יהיו מתחשבות יותר. לא רק צמחונים, טבעונים ואלה שבחרו בדיאטה ללא גלוטן (כשהסיבה אינה צליאק) שמים לב למה שהם אוכלים, כמעט כולם עושים זאת: בגלל עודף משקל (בישראל כ־50% מהמבוגרים בעודף משקל וכ־25% מהילדים), סוכרת וכולסטרול. זה כולל גם את אלה שהמדדים שלהם תקינים ואינם בעודף משקל. לפרגן זה לאפשר לאכול אוכל בריא ולהגיש מנות טעימות, צבעוניות ודלות בשומן, בסוכר ובמלח. איך עושים את זה?

1. עבור מארחים רבים, הקושי מתחיל כבר בזמן תכנון האירוח והכנת האוכל. קניות ושעות ממושכות במטבח בחברת המקרר, המזווה והמטעמים החמים שמתבשלים על הכיריים או מונחים על השיש. טעימה מפה, טעימה משם, המהדרין מוסיפים גם לגימת יין במהלך הבישול. טרם האירוח כמות הקלוריות שנצרכו היא כבר לא מבוטלת. אם מתחילים לבשל רעבים או שהרעב תוקף במהלך הבישול, כדאי לשבת לאכול עם צלחת באופן מסודר. חשוב לשים לב לאכילה אגבית ולהימנע ממנה. ניתן לטעום מהרוטב ולתקן את התיבול אבל לא רצוי מעבר לכך. שמרו את ההנאה לארוחה החגיגית.

2. אחד המאפיינים של ארוחות החג הוא משך הזמן הארוך יחסית המוקדש להן. לכאורה זה יתרון: אוכלים לאט ובנחת ולועסים היטב, להבדיל מימי השבוע העמוסים והלחוצים, שבהם אוכלים על הדרך ולפעמים מדלגים בכלל על הארוחה. אך למעשה בארוחות משפחתיות או עם חברים הישיבה היא ממושכת ומובילה לאכילה אינסופית. לכן מומלץ לפנות את הקערות המרכזיות בזמן, גם אם עדיין לא התרוקנו.

3. האירוח שלנו לא צריך להתחרות באירוח של אחרים. אם בפעם האחרונה שהתארחתם אצל חברים התפריט כלל שבע מנות פתיחה, דגים, עוף ובקר, שתי תוספות, ארבעה סלטים, ולבסוף עוגה וגלידה, אין זה מחייב אתכם. מנות רבות וכמויות גדולות עלולות להיזרק לפח בסופו של דבר. זו אומנם המלצה שקשה לאמץ, אבל כדאי לנסות. גם הצלחה חלקית היא הצלחה.

4. שתייה של מים במהלך הארוחה תתרום לאכילה אטית יותר, תגרום להרגשת שובע מדומה לזמן קצר, אבל זה הזמן הנדרש לפעמים על מנת לצמצם את הכמויות של האוכל שאנו אוכלים. בונוס נוסף הוא רעננות וערנות. לא פעם הרגשת הצמא מפורשת כרעב, ואז אוכלים במקום לשתות. מומלץ להגיש קנקני מים צבעוניים עם פלחי לימון, עשבי תבלין, מטבעות מלפפון או פרוסות תפוז.

5. אכילה בעמידה היא אכילה אגבית ולא מודעת: במטבח בעת הכנת המנות להגשה, בדרך לשולחן ובדרך מהשולחן כשמפנים את השאריות. באופן כזה אפשר להגיע לאכילה של כמויות לא מבוטלות ותמיד מיותרות. אכילה בעמידה אינה מכובדת ואינה מכבדת. במקום לחטוף את האוכל, יש לשבת ולאכול בנחת ובהנאה. ואם יש ילדים בסביבה, כבר אמר אלברט איינשטיין: "מתן דוגמה אינו דרך נוספת ללמד אלא הדרך היחידה".