מבט חטוף אחד במראה, רגע אחרי תום החגים, הבהיר לי שאין מנוס מלחזור למוטב ולאמץ איזו דיאטה שתגרום לי לחזור להרגיש קלילה. ממגוון הדיאטות המוצעות בשוק בחרתי כצפוי בדיאטה פשוטה יחסית, שבה כמעט לא צריכים להתאמץ מבחינת הכנת האוכל: דיאטת הפחמימות. הפחמימות ואני חברות טובות משכבר הימים, אז מובן שלא יכולתי לסרב לאפשרות להתאחד איתן שוב, במיוחד לא לנוכח ממצאי מחקר אמריקאי שפורסם לאחרונה בכתב העת Lancet Public Health ומצא שאנשים שקיבלו 50% עד 55% מהקלוריות שלהם מפחמימות - היו בסיכון תמותה מעט נמוך יותר בהשוואה לאלה שצרכו רמות נמוכות או גבוהות של פחמימות. אותי שכנעתם.



"כבר במאה הקודמת, אחרי מלחמת העולם השנייה, ארגוני בריאות הגדירו את הפחמימות כבסיס הדיאטה. זה לא משהו שצץ עכשיו, אבל כמובן עבר כל מיני גלגולים", מסבירה לי מריאנה אורבך, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה של שירותי בריאות כללית במחוז דן - פתח תקווה. "ראינו דיאטות אורז, דיאטות לחם ועוד כל מיני גיוונים. הרעיון הוא דיאטה עשירה בפחמימות מורכבות (המהוות כ־60%־65% מצריכת הקלוריות היומיות); בעלת כמות נדרשת של חלבון (20% מהקלוריות); ודלת־שומן מן החי (20% שומן, עדיף שיהיה מהצומח). אבל חשוב להדגיש שבשנים האחרונות הבינו שאין דיאטה אחת שנכונה לכולם, ושהצלחה של דיאטה תלויה בהרבה פרמטרים אישיים של האדם".



אורבך מציעה שאנסה את דיאטת הלחם, היותר מפורסמת מבין דיאטות הפחמימות השונות, בעיקר בשל הנוחות שבה. הרי אין ספק שהרבה יותר קל להכין סנדוויץ' מאשר לטרוח במטבח על שלל תבשילים מתוחכמים. מי שבכל זאת מחפש מידה של מורכבות, יכול לגוון את מילויי הכריכים. אני מקבלת תפריט המותאם למי ששוקל 55־60 קילו, שכולל בכל יום ארבעה כריכים עם אופציות שונות של מילויים. את העוגייה עם פתיתי השוקולד שנהגתי לנשנש בבוקר עם הקפה מחליפה עכשיו פרוסת לחם מלא של 30 גרם עם חביתה מביצה אחת, ועליה כמה עגבניות שרי חצויות. בשאר הבקרים החביתה מתחלפת בביצה קשה / בסלט ביצים עם אבוקדו / ובממרח גווקאמולי. בתום הארוחה אני שותה נס קפה עם מעט חלב.



בתור מי שרוב חייה נוהגת לדלג על ארוחת בוקר אמיתית, הרי שהכריך היה משביע מעל ומעבר. אגב, את הכריך אפשר להכין מכל סוג לחם שתחפצו בו, אפילו לבן. אורבך ממש מתעקשת על כך שצריך לבחור את סוג הלחם שאתם אוהבים, כדי שיהיה לכם טעים. ועוד בשורה מעודדת: חלק מכם יוכלו להרכיב את הכריך גם משתי פרוסות לחם, כל אחת 30 גרם כמובן. לי אורבך המליצה להסתפק רק בפרוסה אחת, אחרת, לדבריה, אעלה במשקל.



לקראת הצהריים אני חשה לפתע רעב בלתי מוסבר. הפעם הכריך (שוב עם פרוסת לחם אחת) כולל ממרח חומוס ועליו גמבה. פרוסה עם חזה עוף ועלה חסה היא גם אופציה לצהריים. כיוון שמהתשוקה למתוק קשה לי לגמרי להיגמל, אני מקבלת הוראה למרוח על הלחם, לקראת השעה 16:00, ממרח אגוזים/ שקדים/בוטנים ללא תוספת סוכר. באחת הפעמים אני מתפרעת ממש ומורחת טחינה גולמית עם מעט דבש על הלחם. אורבך מציעה לי גם אפשרות מתוקה נוספת: למרוח בננה בשלה על לחם קלוי ועליה מעט גבינת ריקוטה.



לארוחת הערב, בסביבות השעה 19:00, אני כבר מקבלת אישור להכין כריך אמיתי משתי פרוסות לחם (העיקר שלא אעבור ביום את מניין החמש פרוסות). המילוי הוא טונה עם מלפפון חצוי. הטונה יכולה להתחלף בסרדינים/ סלט טונה/ סלמון בתנור. מים, כמובן, הם חלק בלתי נפרד מהדיאטה הזאת. מאחר שלדברי אורבך "אישה קטנה שעובדת במשרד לא דומה לגבר שעובד בסבלות", הרי שהמדד לכמות השתייה הוא לא מספר הכוסות, אלא צבע השתן שאמור כמובן להיות צלול ובהיר. ואם שאלתם עצמכם מה עם פירות, אורבך מסבירה "שגם הם פחמימות ואפילו מתוקות, ולכן בדיאטת הפחמימות צריך מאוד להיזהר, כי היא צריכה לכלול דיוק מרבי מבחינת הכמויות, אפילו מבחינת עובי הממרח, ולכן רק איש מקצוע יוכל להרכיבה".



במהלך ששת הימים שבהם אני חיה, נושמת ובולעת סנדוויצ'ים, אני עוברת תהליך. אם ביום הראשון אני חשה שמשטר הכריכים יותר מדי קשוח עבורי, ובחלקים מסוימים של היום אני גם מרגישה תחושת רעב, ביום השני הדברים נעשים פשוטים יותר, אם כי אני לא מתאפקת ומורחת פרוסה דקה של נוטלה. ביום השלישי אני כבר חוטאת עם גלידת טילון, וביום הרביעי אני דווקא מקפידה על הכללים גם כשאני יושבת עם חברה בבית קפה. ביום החמישי והשישי אני כבר שוכחת איך נראו החיים לפני שהלחם השתלט על חיי, עד שאני חולפת ליד שוק אוכל, והגעגועים לאיזה תבשיל מהביל כובשים אותי. ובמבחן התוצאה? ירדתי 1.6 קילו – ומיד חזרתי לשגרה.