הכנרת היא אחד מהמקומות היפים שיש לארצנו להציע, אך משום מה חלק מהמקומות הסובבים אותה סובלים מסטיגמות ודעות קדומות. מקום שכזה הוא העיר טבריה, אשר עוד מימי ״אבא גנוב״ נתפסת בעיני רבים כמקום שבו הזמן עצר מלכת. ובאמת כשמסתובבים בעיר, נדמה שהסטיגמות לא רחוקות מהמציאות, אך אלו משתנות במהרה אם יודעים לאן ללכת. טבריה, שבשנה האחרונה מנסה להתעורר מחדש, הרבה בזכות התאחדות המלונות, יכולה להיות פנינה תיירותית. הקרבה לכנרת, האתרים ההיסטוריים שפונים לכל הדתות והשווקים המקסימים, יכולים למלא את יומו של כל מטייל. ומה שמקסים זה שגם לחלק מהמלונות שפזורים בעיר יש סיפור מעניין.
אני מדברת על מלונות כמו המלון הסקוטי, שמצליח להביא אליו תיירים סקרנים מכל העולם. המלון ממוקם על שרידיו של בית החולים הסקוטי, שהקים ד״ר דיוויד וואט טוראנס במאה ה-19. זהו בית החולים הראשון בטבריה, שהמשיך בפעילותו כבית יולדות עד שנת 1959. לאחר סגירתו הוסב המבנה לבית הארחה. זהו, כמובן, לא גלגולו האחרון של המקום. בשנת 1999 החליטה הכנסייה הסקוטית להסב אותו למלון בוטיק. במתחם מצויים מבנים, אשר שולבו בצורה טבעית עם מבני האבן הישנים. המלון כולל 66 חדרים, 16 מהם משוחזרים. מלבד זאת, בשטחו של המלון יש גם מרתף יין, מסעדת שף, ספא יוקרתי, בר סקוטי ומסלול טיול, שעובר דרך ממצאים ארכיאולוגיים.
המלון הסקוטי
למרות כל הפינוק שמציעים המלונות השונים, אפשר וכדאי לצאת לטיול בעיר. אם אתם באזור המלון הסקוטי, תוכלו לרדת לרחוב הירדן, שבו פועל כעת מרכז הורדוס. המרכז הוקם ביוזמה של איש עסקים טברייני, ובו מוצגות ההיסטוריה והמורשת של העיר. המבנה מחולק לשלושה אולמות: הראשון, מרכז לאגדות מדרשיות וגלריה לאמנות. בשני מקרינים סרט המספר על העיר מרגע הקמתה, ובשלישי יש תצוגה של אמנים מתחלפים.
המרכז פתוח בימים ראשון עד חמישי, בשעות: 8:00־18:00. שישי: עד השעה 13:00.
חזרה לימי הסנהדרין
מהמרכז תוכלו לצאת לרחבה הפתוחה, שבה עומד מסגד אל-עומרי, שהקים דאהר אל-עומר בשנת 1743. המסגד השומם והמוזנח, יכול היה לשמש כמראה נפלאה למערכת היחסים שהייתה בעבר בין ערבים ויהודים, שכן תושבי העיר היהודים תרמו כסף לבנייתו. כיום, המבנה סגור, ואפשר לראות אותו רק מבחוץ.
מסגד אל עומרי
מכאן, הדרך לטיילת טבריה קצרה. אפשר להתרגש מהבזאר ומדוכני הרוכלים, אבל אני רוצה להפנות אתכם דווקא לסמטה האחרונה והדרומית של הטיילת, שנבנתה בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19. שם ניצבת כנסיית סנט ג׳ונס, כנסייה יוונית-אורתודוקסית. את הכנסייה והמנזר מתפעל נזיר אחד בודד, ולפני כן שכן במתחם בית כנסת השל״ה הקדוש. הסיבה לשינוי הכל כך לא אופייני הזה קשורה במצבה הכלכלי הקשה של הקהילה היהודית באותם ימים, שנאלצה למכור את שטח בית הכנסת תוך הצבת תנאי קטן - שאם היהודים יצליחו להמציא מחדש את אותו הסכום שבו הנכס נמכר, הם יוכלו לקנות אותו שוב. הבעיה היא שמסמך המכירה לא נמצא מעולם. תוכלו לבקר בכנסייה רק אם המזל לצדכם, כי כפי שציינתי יש רק אדם אחד ששוהה בה. צלצלו בפעמון, ואם אב המנזר יפתח, זכיתם. משמאל למנזר קיים עוד מבנה מעניין, של הכנסייה הפרבוסלבית. המבנה המשוחזר, שגם אותו ניתן לראות רק מבחוץ, שימש בעבר כאכסניה לצלבנים. לפני חצי שנה הוא נשרף, וכעת מחכים לכסף כדי לשפץ אותו.
מהבניין תוכלו לרדת אל אחד האתרים החשובים לדעתי בעיר - גן לאומי חמת. זהו הגן הלאומי הקטן ביותר בארץ, אך בתוכו תוכלו למצוא עולם ומלואו. האתר ממחיש את חשיבותה של טבריה ליהודים. במאה השלישית לספירה הפכה העיר למרכז דתי חשוב, מאחר שירושלים הייתה בשליטת הרומאים. התלמוד החל להיכתב בטבריה וגם הסנהדרין ישבה בה. בגן יש ממצאים חשובים המצביעים על פריחת היהדות לאורך השנים. החשוב שבהם הוא בית הכנסת, שבו נמצא פסיפס של גלגל המזלות, ובמרכזו דמות של אל יווני - עוד עדות לרב־גוניות של העיר ולרב־תרבותיות שהפרתה את הדת. בית הכנסת שימש את תושבי טבריה ותושבי חמת. חוץ מהפסיפס, מבנה בית הכנסת הוא קלאסי. מה שהעין רואה הוא רק את השכבה האחרונה של מספר בתי כנסת, שהיו בנויים זה על גבי זה. בגן ניתן למצוא גם שרידים של בית מרחץ טורקי, ובריכות שכשוך עם מי מעיינות חמים הנובעים מהקרקע.
שעות הפתיחה של הגן: 8:00־17:00 בכל יום. מ־1 ביולי הגן ייפתח גם בשעות 19:00־22:00. מחיר כניסה: 7־15 שקל.
גן לאומי חמת
מה אוכלים?
באופן טבעי אפשר למצוא בטבריה מסעדות דגים ומאכלי ים. אחת האופציות הבטוחות והמוצלחות היא ״וילה ארט הרמיטאז,״, מסעדת שף ותיקה, שהתחילה בטיילת של טבריה, וכעת פועלת בכתובת חדשה - מבנה משנת 1845, ששודרג והוסב למסעדה. המבנה נמצא בחלק התחתון של אכסניית ימק״א על גדות הכנרת. התפריט מבוסס על המטבח הלבנוני-מזרחי, בדגש על חומרים טריים ומקומיים, והוא כולל סלטים מגוונים, בשר, דגים ופירות ים.
בכל מקרה, אסור לכם לעזוב את טבריה בלי לבקר ביקב ברניקי, יקב הבוטיק היחיד בעיר. את היקב הקים גידי בט, אדריכל וחובב יינות שגר בהרצליה ומגיע לטבריה בסו־ פי שבוע. היקב הוקם במרתפו של בניין בזלת מסוף שנות ה-20, שהיה שייך לסבא של אשתו. שם היקב שאוב משמה של הנסיכה ברניקי, אשר את חורבות ארמונה שבהר ברניקי ניתן לראות מחצר היקב. סיפורה של הנסיכה מעניין ביותר, אך היין שנושא את שמה מעניין לא פחות. את הענבים בוצר בט במושב דלתון ובקדמת צבי, וכיום הוא מייצר מספר יינות כמו מלבק, קברנה, בלנדים, סוביניון בלאן ופורט. היקב מייצר בין 3,000 ל-4,000 בקבוקים בשנה, והמחירים נעים בין 50 ל-70 שקל לבקבוק. ניתן לבקר בסופי שבוע ובתיאום מראש, וגם מומלץ להתעדכן באירועים החודשיים שמתקיימים בחצר היקב, המפורסמים בדף הפייסבוק.
מחיר לטעימות: 15־30 שקל, בתיאום מראש. בטלפון: 7605129־050.
יקב ברניקי
המיקום: טבריה.
אופי הטיול: טיול המשלב הליכה קלה.
העונה המומלצת: כל השנה, אך לא בימים חמים מדי.
דרגת קושי: קלה. מתאים למשפחות.
משך הטיול: כחצי יום, אפשרות ללינה באזור.
חיפוש אוצרות
רגע לפני שאתם מתכננים את חופשת הקיץ, כדאי לכם לבקר באתר או באפליקציית ״אוצרות הגליל״, ולשדרג את החופשה שלכם. פרויקט ״אוצרות הגליל״, שהושק לפני כשנתיים, הוא מיזם פילנתרופי שהקימה רעיה שט־ ראוס בן דרור, תושבת הגליל המערבי, במטרה לעודד את התיירות באזור. המיזם שם לעצמו למטרה לשדרג ולייעל את מתן השירות לתיירים באמצעות קורסים לבעלי עסקים בענף. הפעילות נעשית בשיתוף משרד התיירות, ובאמצעות צוות המיזם, הנמצא בקשר רציף עם התיירנים ומעמיד לרשותם יועצים בתחומים שונים. היזמים המשתתפים נבחרו בקפידה ונדרשים לעמוד באמות המידה הגבוהות שנקבעו על ידי ״אוצרות הגליל״, ובסופו של דבר עומדים גם בתו תקן שנקבע על ידי הפרויקט.
דרך האתר אפשר למקד את תהליך בחירת התוכן על פי הפרמטרים הרצויים לכל מטייל, ולהרכיב את חבילת הטיול והנופש המתאימה. כעת מושק האתר גם באנגלית כדי לאפשר לתיירים מחו״ל ליהנות מהאינפורמציה.
כתובת האתר: www.ozrothagalil.org.il