יום שבת הקרוב (19 בספטמבר) יחלו במינכן שבועיים של חגיגות האוקטוברפסט, אך משתאות הבירה אינם הסיבה היחידה לשהות בעיר. בירתה של בוואריה היא גם אתר התיירות השני בפופולריותו בגרמניה, אחרי ברלין. מינכן נחשבת למרכז תרבותי, עסקי וספורטיבי כאחד. מינכן היא גם גן עדן לקניות, והיא מציעה מוזיאונים מהמעלה הראשונה, גנים שוקקים ואתרי בילוי ליליים. לצד נכסיה התיירותיים ונכונותה לארח פליטים, מינכן היא צומת תחבורה אווירי חשוב. נמל התעופה פרנץ יוזף שטראוס שבקרבתה הוא אחד מנמלי התעופה הנוחים ביותר למבקשים לטייל ברכב במרכז אירופה בכלל, ובאוסטריה בפרט, בכל עונות השנה. לנוסעים לטייל ליער השחור או לטירול ולארץ האגמים באוסטריה מומלץ לסיים את טיולם במינכן, להחזיר את המכונית ולהישאר ליומיים־שלושה בעיר או באחת מערי הלוויין שסובבות אותה ואינן רחוקות משדה התעופה. 

שדה התעופה של מינכן הוא השני בהיקף הנוסעים בגרמניה (אחרי פרנקפורט), ולמרבה ההפתעה פעילותו החלה אך ב־1992. מאז, מדי שנה בשנה צמחו במהירות מספרי הנוסעים, וכיום פועלים בשדה שני טרמינלים, וביניהם נטוי אוהל מתכת וזכוכית ענק – הסנטר – שם מרוכזות פעילויות מסחרית ועסקית ובו אפשרויות בילוי מגוונות. הטרמינל שבו מטפלים במטוסי החברות הישראליות (טרמינל F) הוצב במרחק מה מהמבנה המרכזי, והוא מוקף בשומרים חמושים וגדרות. היורדים מן המטוס מוסעים באוטובוס אל הטרמינל ועוברים את תהליכי הכניסה ואיסוף המזוודות בנפרד מן הנוסעים האחרים. כך גם בדרך הביתה, ובתהליך הזה משקיעים המקומיים אדיבות לצד מאמץ ביטחוני רב. חנות צנועה למוצרים פטורים ממכס עומדת לרשות הממתינים להמראה.
 

על הכביש המהיר
 



דרך המלך משדה התעופה פרנץ יוזף שטראוס לאוסטריה עוקפת את מינכן ממזרח. תחילתה על האוטוסטרדה A9 והמשכה על כביש הטבעת A99, המקיף את העיר. אם לא תראו את כיפתו הלבנה של אצטדיון אליאנץ של אלופת גרמניה, באיירן מינכן, דעו כי טעיתם בדרככם. הכביש העוקף יפגוש את האוטוסטרדה A8, וזו מוליכה לאוסטריה. אלה שימשיכו מזרחה עד לגבול יגיעו בסופו של מסע לזלצבורג. בתחנת הגבול לא יבקשו דרכונים, והתור הוא של רוכשי המדבקה שמאפשרת נסיעה באוטוסטרדות של אוסטריה. מחיר המדבקה למי ששכר את מכוניתו מחוץ לגבולות אוסטריה הוא פחות מ־10 אירו לשבוע. אלה המבקשים להגיע לאינסברוק ולטירול ינטשו את A8 ליד רוזנהיים וידרימו על ה־A93 לאוסטריה. העיירה האוסטרית קופשטיין שבדרך היא המקום לעצור בו. נהר האין חוצה אותה, יש בה רחוב ציורי ומקסים, מצודה שחומותיה צבועות לבן החולשת על העיירה, וכן בית חרושת לייצור זכוכית קריסטלית.
 

אולם כדי להגיע לטירול לא חייבים לנסוע באוטוסטרדה דווקא. אנו, שנסענו ממינכן לעמקי הטירול פעמים אחדות, נסענו במסלולים מגוונים. הדרך האחת, המערבית מכולן, יורדת דרומה על האוטוסטרדה A95, לכיוון גרמיש־פרטנקירשן. שתי ערים קטנות אלה לרגלי הצוגשפיצה, ההר הגבוה בגרמניה, אוחדו ב־1935 לקראת אולימפיאדת החורף שהתקיימה בסביבתן. בעיר המאוחדת יש שפע בתי מלון ובתים מצוירים לרוב. אפשר לעצור שם לארוחת צהריים, אך אפשר להמשיך לחלוף על פניה בלי להתעכב, וזאת רק לאחר שהתקבלה החלטה לאן להמשיך, מזרחה או מערבה? אלה המבקשים להגיע למערב הטירול, לעמק אוצטל ולזולדן - יפנו מערבה. המבקשים להגיע לעמק צילרטל ולמאיירהופן יפנו מזרחה.


הכנסיה בגרמיש. צילום: תלמה אדמון

 

הדרך מערבה (D23) מעפילה למעבר פרן, בגובה 1,200 מטר, ומשם גולשים אל עמק נהר האין. פרנפס, ששימש כדרך מעבר כבר בימי הרומאים – שמה היה אז ויה קלאודיה אוגוסטה - נכבש בידי כוח אמריקאי ב־2 במאי 1945, רק שישה ימים לפני כניעת הרייך השלישי. כיום המעבר הוא נקודת עצירה פופולרית, ומעידים על כך מגרשי החניה הממתינים לאוטובוסים, שנוסעיהם באים מכל קצוות תבל. חנות מזכרות רחבת ידיים, מזנון שירות עצמי ומסעדה מצפים לנוסעי הטיולים המאורגנים. אבל מה יכולים הללו להספיק ב־20 הדקות שמוקצבות להם? קפיצה לשירותים, משקה, ניצול העצירה לשיחה בסלולרי (העברית נשמעה למרחוק), מבט חטוף לעבר טירת פרנשטיין מהעבר האחר של הכביש? בודדים, ממש בודדים, טורחים לפסוע עוד כמה עשרות מטרים אל הגשר הצופה אל אגם טורקיז זעיר, פרנשטיינזה שמו, הטמון בין המצוקים. 
 

הדרך מזרחה (D22) מוליכה לעיירה קרון למפגש עם כביש D11. משם אפשר להדרים ולהגיע במהירות לאינסברוק. מחפשי ההרפתקאות יעדיפו בהגיעם לצומת ה־T להצפין קילומטרים אחדים כדי לפנות מזרחה לאורך כביש D307. הדרך מקבילה לנהר וולבאך ומוליכה לאגם סילבסטן. האגם הזה, תחילתו כנהר רחב, והוא למעשה תוצאה של חיבור שני אגמים מלאכותיים שסכר חוצה אותם. הפרויקט, משנות ה־60 של המאה הקודמת, הציף כפר בשם פול, שהועבר משם. המשכו של כביש 307 הוא בכביש אגרה צר (4 אירו) לאורך ערוץ של נהר שרובו מכוסה בחלוקי נחל לבנים. נחשף כאן נוף לא נגוע, לא מצועצע, ורק ההרים החשופים שמדרום מזכירים לנוסעים שהם בקרבת האלפים. למעשה זהו אחד מנתיביה של הדרך האלפינית הגרמנית שתחילתה בלינדאו שבדרום בוואריה, על גדות אגם בודן (אגם קונסטנץ), והיא נמשכת לאורך כ־450 קילומטרים עד לשונאו שעל גדות אגם קוניגזה בחבל ברכטסגאדן במזרח, בקרבת הגבול עם אוסטריה. היטלר הורה על סלילתה כבר ב־1933. תוכנית הסלילה כללה 105 גשרים על פני נהרות, ועוד עשרה גשרים מעל עמקים, וכן 15 מנהרות. עד 1939 נסללו 275 קילומטרים ממנה. העבודות הופסקו מסיבות מובנות, והמלאכה הושלמה רק ב־1960. מאז נעשתה הדרך האלפינית על התפצלויותיה לדרך תיירות נפוצה, ולצד נופי האלפים המוכרים – פסגות, אגמים ועמקים - היא עוברת בצל טירות וחולפת בעיירות ציוריות. 
 

בירה, לינה וספא
 

חלופה מרתקת נוספת בדרך ממינכן לאוסטריה היא לנטוש את A8 ליד הולצקירשן ולהמשיך דרומה על הכביש A318 המוביל לאגם טגר (טגרזה בשפתם) ולעיירה באד וייסזה. במבט ראשון באד וייסזה נראית כעיירה טיפוסית על שפת אגם צנוע בממדיו. יש בה כנסייה מרשימה למראה ומבנים מצועצעים. עיירת הנופש מארחת בקיץ בעיקר פנסיונרים, בזכות מעיינות המרפא המינרליים שלה. על שפת האגם יש גינה, ובה 70 שתילים וצמחים שניתן להכירם באמצעות חושי המישוש והריח, וכמובן שהשלטים בגן זה כתובים גם בכתב ברייל. לעומת זאת, בשום אתר בעיירה אין אזכור פומבי לכך שב־30 ביוני 1934 נטבחו כאן רבים מחברי הס.א. באירוע הזכור כ”ליל הסכינים הארוכות”. חברי המפלגה הנאצית - אנשי גסטפו ואס.אס. מנאמניו של היטלר - שחטו את חברי הארגון הסמי־צבאי, אשר הפיהרר ראה בהם ובמנהיגם, ארנסט רוהם, סכנה להנהגתו. בהמשך עוברת הדרך ליד האגם המקסים אכנזה, עד למפגש שלה עם דרך המלך האוסטרית המחברת את זלצבורג עם אינסבורק ואל מול הכניסה לעמק צילרטל. 

אל נמל התעופה של מינכן צריך גם לחזור. חלק מהטיסות הן טיסות בוקר, ולכן כדאי ללון בקרבת השדה. כפרים ועיירות שבקרבתו, המוקפים חוות חקלאיות, מציעים בתי מלון מודרניים של הרשתות הגדולות והמוכרות וגם בתי מלון ופנסיונים צנועים יותר וזולים יותר. אחת מהן היא ארדינג. לוגמי הבירה מכירים בוודאי את הבירה Erdinger Weissbier, המיוצרת במבשלת הבירה המקומית המתגאה בכך שהיא יצרנית בירת החיטה, המוכרת שם כ”ווייסביר” (בזכות צבעה הבהיר ומכאן שמה של מבשלת הבירה) הגדולה בתבל. מי שנותרו לו שעות אחדות לפני הטיסה יכול להצטרף לסיורים מאורגנים המתקיימים במקום. 
 


ארדינג. צילום: תלמה אדמון

 

אטרקציה תיירותית נוספת שמציעה העיירה היא פארק המים והספא, שהוא אחד הגדולים באירופה. מדובר במתקן מודרני הכולל בריכות, מגלשות ופעלולי מים מגוונים המתאימים לכל המשפחה וגם בריכות תרמיות וסאונות לשימושם של מבוגרים בלבד. 
 

ארדינג מציעה גם אפשרות לבלות ערב נעים מאוד במרכזה. הכיכר המרכזית והרחובות הסמוכים לה הם ציוריים כפי שרק עיירה גרמנית או אוסטרית יכולות להיות, עם מגדל, שער כניסה ומבנים בשלל צבעים. סביב הכיכר מצויות מסעדות אחדות, והפופולרית מכולן היא זאת השייכת למבשלת ארדינגר, המהווה חלק מבית מלון בווארי מסורתי שההיסטוריה שלו מתחילה ב־1537. בילינו שם ערב נעים שהיה סיום נאות לטיול מהנה. לא שכחנו לתדלק את הרכב השכור כדי להרוויח עוד דקות של שינה בבוקר. הנסיעה מארדינג לנמל התעופה ארכה כ־15 דקות.