ליברפול אינה רק קבוצת כדורגל, אף שעבור חלק ניכר מן הישראלים אזכור השם יתייחס במישרין לענף הספורט הפופולרי בתבל. מתוך 448 אלף אתרי אינטרנט (בעברית) שיעלו בגוגל עם הקשת המונח “ליברפול”, 314 אלף מהם יענו גם לחיפוש של “ליברפול כדורגל”. לעומת זאת, כאשר מקישים "ליברפול מוזיאונים", מספרם של האתרים המתייחסים לפן התרבותי־אמנותי של העיר הוא 33,100 בלבד. מעניין לציין כי "ליברפול ביטלס" או "ליברפול החיפושיות" לא עוברים יחדיו את רף ה־4,000.

שלטי הדרך התיירותיים הצבועים חום שבאוטוסטרדה M62 (באנגליה המונח הוא מוטורווי), המוליכה אל העיר, מכוונים את הבאים בשעריה אל "קו החוף ואטרקציות התיירות" ואל "אצטדיוני הכדורגל". הגענו לעיר ביום ראשון חמים של תחילת אוקטובר, כאשר באצטדיון גודיסון פארק, ביתה של קבוצת אברטון, התקיים משחק הדרבי העירוני. בתום 90 דקות התוצאה הייתה 1־1, ובעקבותיה פוטר מאמנה של ליברפול, שיש לה אוהדים רבים בארץ הקודש. כרטיסים לא היו ברשותנו (לא טרחנו כי אנו אוהדי טוטנהאם הלונדונית), ולכן התמקדנו באטרקציות התיירותיות של עיר הנמל, שחגגה ב־2007 שמונה מאות שנים להיווסדה. הנמל של העיר בשפך נהר המרסי, בצפון מערב אנגליה, עושה אותה לעיר רב־גונית שמהגרים בני אומות רבות עברו דרכה, אליה וממנה.

מסע הקסם המסתורי

“קו החוף” של ליברפול הוא על הגדה הצפונית של הנהר, שם היה ממוקם אזור המזחים של הנמל הישן. משם הפליגו מהגרים ועבדים אל היבשת החדשה, ספינות סוחר הביאו מטענים מן הקולוניות מרחבי האימפריה שהשמש לא שקעה בה מעולם, ומרציפיו החלו ספינות נוסעים את מסען לנמלי תבל. אחת מהן הייתה ה”טיטניק”, שלא זכתה להגיע אל יעדה במסע הבכורה שלה לניו יורק. קו חוף זה שינה כמובן את ייעודו, ומנמל ששימש אוניות הפך לאזור תיירות, מסחר ומשרדים היכול למלא יום ואף יומיים של ביקור מענג. ביקרנו בערים לא מעטות שהפכו את נמליהן הישנים לאתרי תיירות והייטק, וחובתנו לציין שפרנסיה של ליברפול עשו זאת בהצלחה יתרה.

רציף אלברט הוא הרציף המפורסם מכולם. למעשה מדובר במבנים בני חמש קומות, המקיפים את מעגן האוניות הישן מארבע צלעותיו. מחסני רציף אלברט היו הראשונים שנבנו מלבנים (אדומות) וברזל, בהחליפם את הבנייה המסורתית מעץ, וזאת במטרה למנוע דליקות. הרציף נחנך ב־1839 בידי הנסיך אלברט, בעלה של המלכה ויקטוריה, והוא הופעל עד לסגירתו הסופית ב־1972. לאחר שיקומו נחנך האתר שוב ב־1988, וכיום מתארחות בין כתליו, לצד בית מלון, חנויות, בתי קפה ומסעדות, ארבע מן האטרקציות התיירותיות הבולטות של העיר. אומנם קבוצותיה של ליברפול מתחרות עם אלה של שכנתה מנצ’סטר על תוארי הכדורגל השונים, ושתי הערים נאבקות על כתר “עיר הפופ העולמית”, אך בתחום אחד ליברפול מוליכה בבירור – יש בה מספר המוזיאונים הרב ביותר באנגליה, אחרי לונדון כמובן.

דה ביטלס סטורי, סיפורה של להקת הפופ־רוק הגדולה מכולן מוצג במוזיאון הממוקם בקומת מרתף ברציף אלברט, מול גלגל הענק והארנה של ליברפול. חובבי הלהקה ימצאו שם את כל המידע ואת כל הצילומים והפריטים הקשורים לתחנות בולטות בתולדותיה של הלהקה, ובהם הפלישה לאמריקה, אולפני אבי רוד, צוללת צהובה ומועדון הקראוון (המערה), שם החל המסע לתהילה של ג’ון, פול, ג’ורג’ ורינגו. גם את סיפורו של כל אחד מהם לאחר פירוקה של הלהקה, לא חסכו מהמעריצים. אפשרות אחרת לעקוב אחרי הביטלס היא ליטול חלק במסע הקסם המסתורי הנוטל את התייר דרך תחנות שונות ברחבי ליברפול שיש להן קשר למעשיהם של ארבעת המופלאים בעירם.

מוניטין מוזיקלי. מוזיאון דה ביטלס סטורי

חובבי האמנות ימצאו מענה לאהבתם בגלריה טייט, שהיא שלוחה של המוזיאון הלונדוני. בשטח ששימש לאיחסון סוכר מציג המוזיאון תערוכות מתחלפות ועדכניות, לצד תצוגה של יצירות מן האוסף העשיר שנאסף לגדות התמזה. מבקרים חובבי ימייה ייהנו לבקר במוזיאון הימי מרסיסייד, שגם הוא ממוקם ברציף אלברט. בין השנים 1830־1930 הייתה תנועה מתמדת של מהגרים בני האי הבריטי וזה האירי לעבר אמריקה. סיפורם, כמו ההיסטוריה של הנמל, שתחילתו במאה ה־12 כנמל דייגים, מובא בתמונות ובמילים, לצד דגמים של ספינות.

מרתק במיוחד הוא סיפורן הטרגי של ספינות הנוסעים הטיטניק והלואיסטניה, ששקעו במי האוקינוס. הלואיסטניה טובעה לפני מאה שנה (1915), במהלך מלחמת העולם הראשונה, בידי צוללת גרמנית. לואיסטניה שקעה למי המצולות בתוך 20 דקות, ועל סיפונה 1,911 נוסעים ואנשי צוות. המדחף העצום של האונייה מוצב על הרציף. בביקורנו למדנו שנמל ליברפול שימש גם בסיס למשלוחי עבדים שמוצאם באפריקה לשדות הכותנה מעבר לאוקיינוס. מוזיאון העבדות הבינלאומי, היחידי בתבל המוקדש לנושא, מציג את סיפורם של האומללים הללו ואת האכזריות של שוביהם והסוחרים באדם, לצד היבטים עקרוניים שעניינם זכויות אדם בעת הזאת.

הכנסייה הגדולה באנגליה

שכנו של רציף אלברט הוא Pier Head, ובקצהו הדרומי הוקם בניין מודרני המשמש משכן למוזיאון ליברפול, שגם הוא - כמו מוזיאון הימייה ומוזיאון העבדות - שייכים למוזיאון הלאומי ליברפול, והכניסה אליהם אינה כרוכה ברכישת כרטיס. אנו בילינו במוזיאון הזה זמן רב, באשר הוא מנקז ומתמצת את מה שמצוי במוזיאונים האחרים ביתר פירוט. אוהדי הכדורגל כמעריצי ה”מרסיסיידביט” ימצאו בקומה השניה את הפינות שלהם, עם מוצגים וסרטים קצרים. הביטלס הם אמנם הלהקה שהוציאה לליברפול את המוניטין המוזיקלי שלה – וכבודה במוזיאון נשמר – אך היו ויש לעיר להקות מפורסמות נוספות.

בשנות ה־60 בלטו לצד החבורה של בריאן אפשטיין להקת המחפשים (הסרצ’רס) עם להיטם “מחטים וסיכות”, ג’רי והפוסעים עם “לעולם לא תצעדי לבד”, המנונם של אוהדי ליברפול, והסווינגינג בלו ג’ינס. במחצית הראשונה של שנות ה־60 כל הלהקות היו בתחילת הדרך ופופולריות באותה מידה. למוזיאון שלוש קומות וגרם מדרגות ספירלי. הקומה הראשונה של המוזיאון מוקדשת להיסטוריה של העיר ושל תושביה, בדגש על ההיבטים החברתיים שלהם, בעוד חלק אחר עוסק בתשתיות ומציג את ההתפתחות התחבורתית ואת כלי התעבורה הימיים, היבשתיים והאוויריים לדורותיהם.

אך קודם לכניסה אל תוככי המוזיאון אי אפשר להתעלם מן המבנה, שבדרך להקמתו עורר ויכוחים על אופיו בנקודת נוף רגישה, ובנייתו לוותה במחלוקות משפטיות לא מעטות. הבניין הנמוך יחסית (26 מטר) בנוי במקביל לקו המים (לאורך 110 מטר), כשני גלים המתרוממים בעידון זה לצד זה לשני כיוונים מנוגדים. פאות הרוחב שלהם (לרוחב 60 מטר) הן מסכי זכוכית ענקיים המאפשרים למבקרים להשקיף על רציפי הנמל, אלפרד דוק מצד אחד וחלקו הנוסף של פייר הד מן הצד האחר. ויש מה לראות. על רציף פייר הד, שהוא אתר שימור של אונסק"ו, ניצבים שלושה בניינים מרשימים המכונים שלוש הגרציות (Three Graces). הללו הוקמו בין 1907־1915, ובעת ההיא תיכנונם נחשב לחדשני. כיום הם משקפים בנייה קלאסית של ראשית המאה ה־20. ברחבה יש אתר זיכרון לטיטניק, ועל קו המים ניצב ביין מודרני נוסף של Mersey Ferries, שהוא רציף המוצא של המעבורות החוצות את הנהר וכאלה היוצאות לטיול בן יום על המים.

"שלוש הגרציות"

בעורפם של הרציפים המתחדשים נבנו מבנים בתכנון מודרני המשמשים למסחר ולמשרדים. לא הרחק מהם ניצבת בגאון הקתדרלה האנגליקנית. זאת הכנסייה הגדולה באנגליה. היא בנויה לבנים אדומות בסגנון ניאו־גותי, ונדרשו 74 שנים כדי להקימה. אולם התפילה המרכזי שלה מפעים בגובה התקרה ובאורכו. המגדל הנישא שלה מכיל 2,500 פעמונים. הקתדרלה ממוקמת ברחוב הופ, ורחוב זה הוא גם ביתה של הכנסייה הקתולית של העיר. בניגוד לשכנתה, מדובר בכנסייה השוכנת בתוך מבנה מודרני דמוי מגדלור שנחנך ב־1967. אולם התפילה שלה עגול, במרכזו מזבח, וחלונות ענק צבעוניים סביבו.

מבנים מרשימים מאוד בסגנון קלאסי המצטלמים יפה מאפיינים את המרכז הישן של ליברפול ברובע סט. ג’ורג’. שלושה מהם ניצבים זה לצד זה: גלריית ווקר, שהיא המוזיאון הוותיק והעשיר לאמנות של העיר, בית הספרייה המרכזית ובניין המוזיאון העולמי של ליברפול, המוקדש למדע, גיאוגרפיה וטבע. בניצב להם ניצב בניין סט. ג’ורג’, בעל החזית העצומה עם העמודים הקורינתיים, ומאחוריו ממוקמת תחנת הרכבת ליים־סטריט, שממנה מגיעים בתוך שעה ושש דקות לשדה התעופה של מנצ’סטר ולטיסת איזיג’ט לנתב”ג. 

גלריית ווקר

צילומים: מאיר בלייך