יציאת מופת: ביקור בנקודה הכי אמנותית על המפה בישראל

מקומות כמו עין הוד וצוקים הם כבר לא יוצאי דופן במרחב הישראלי. בכל פינה על המפה, מצפון ועד דרום, תוכלו למצוא כפרי אמנים מלבלבים. אבל לא כל האמנים מבקשים להתחיל מחדש, יש המעדיפים להתפתח במקום מושבם הטבעי, כמו ביישוב קציר. בשנים האחרונות האמנים במקום הבינו שכדי למשוך תיירים עליהם להתאגד.

הם הקימו קריית אמנים מתפתחת, שבה הם יוצרים, מציגים את עבודותיהם ופותחים את הסטודיו לקהילה ולתיירים המגיעים לביקור.  קציר, המשקיף על נוף גלילי נמצא על רכס אמיר, מדרום לנחל עירון, והוא במרחק שעת נסיעה בלבד ממרכז הארץ. היישוב ממוקם על שתי גבעות שמחלקות את הרכס, קציר המערבי וקציר המרכזי (המזרחי). 20% מתושבי היישוב עוסקים ומתפרנסים מאמנות. משום כך החליטו להקים פה כפר אמנים, שמחובר ליישוב באמצעות טיילת שנמצאת עדיין בשלבי הקמה וטרם הושלמה בנייתה. 
 

אני יודעת שתושבי קציר אוהבים לקרוא למקום כפר אמנים, אך מדובר יותר במתחם אמנים שבו יש מבנים פזורים המחוברים בחלל משותף. בשיטוט קל במקום תוכלו לבקר למשל  ב"גורן אמנויות" - גלריית קרמיקה בעלת ותק של כעשור, בנגרייה של יעקב חזיזה, שמלבד עבודות אמנות  בנה לו בחוץ ספריית זרעים (כן, זרעים לשתילה) וספרייה הפתוחה לקהל, שבה כל אחד יכול לשאול ספר ללא תשלום. מלבד היוזמה המקסימה של חזיזה, בחזית של כל מבנה יש מקום שבו האמנים יכולים להציג את יצירותיהם. 
 

ליד הגלריות והסדנאות מתפתח מרכז קולינרי. אחת הפינות הקולינריות היא "בית על ההר", בית קפה־מסעדה שפתחו תושבות היישוב טלי אופק ארגוב ואפרת צימט. השתיים שחיו שנים רבות בעיר הגיעו לקציר לאחר שהתאהבו בנוף הפסטורלי ובבריזה שמורגשת על הרכס כל השנה. לפני יותר משנה הן פתחו את "בית על ההר" שמציע תפריט ארוחות בוקר ובראנצ'ים חלביים מושקעים - מה שמושך הרבה מבקרים, בעיקר בבוקר שישי. 

פינת חמד בגניגר. צילום: מיטל שרעבי
 

השתיים מקפידות להציג במסעדה יצירות אמנות ותכשיטים של אמני האזור. מדי פעם הן גם מארגנות סדנאות להעצמה ואירועים פרטיים.  למי שמעדיף תפריט טבעוני, בסמוך ל"בית על ההר" תוכלו למצוא את מסעדת "קאמאלה", מסעדה קטנה שהתחילה כחומוסייה והיום מציעה תפריט טבעוני באוריינטציה הודית. לא רחוק משם נמצא פאב מקומי, שבו נערכות מדי פעם הופעות אינטימיות.
 

למרות הפוטנציאל הרב של כפר האמנים בקציר, עיקר הפעילות של הגלריות היא בסופי שבוע, בפסטיבלים ובחגים. מי שיגיע במשך ימי השבוע עלול להתאכזב, משום שחלק מהאמנים לא יוכל לקבל את פניו. מקסימום תוכלו ליהנות מארוחת בוקר מול הנוף המקסים, או לרדת לסיור בשבילים במקום, לעלות לאחת התצפיות ולעצור לפיקניק באחד הגנים הציבוריים.
 

ואם כבר באמת בא לכם לעצור לפיקניק, תוכלו להיכנס שוב לרכבים ולנסוע כחצי שעה אל קיבוץ גניגר. במקום יש פינה מקסימה לעצירה ולאכילה שלידה זורם לו נחל אל בריכה קטנה, שמשופעת בצמחי מים יפהפיים. 
 

מסביב לבריכה יש שביל עפר להולכי רגל ומדשאה שבה אפשר להתרווח ולפרוש שמיכת פיקניק. הפינה מקסימה במיוחד בתקופה זו של השנה, כשכבר לא כל כך חם. אפשר פשוט לשבת וליהנות מהרוח הקלילה. 
 

אם אתם חסרי מנוח, תוכלו גם ללכת מעט לצד המים הזורמים (אסור לטבול), להביט בצמחי המים שבגדות ולצאת לסיור קצר בשביל מוסדר ברחבי הטבע הקיבוצי.