שחקני נבחרת הכדורגל של ישראל יצפו במשחקי אליפות אירופה שייפתחו בסוף השבוע הבא בצרפת מעל המסך או אולי יבחרו לחוות את האירוע ביציעים. הנבחרת שלנו שאפה לסיים במקום השלישי בבית שבו שובצה, המוביל למשחקי ההצלבה, אולם כשלה במשימה. בוסניה העפילה לשלב זה, אלא שבכרטיס זכתה בסופו של דבר אירלנד. היא תיטול חלק במשחקי יורו 2016 שיתקיימו במשך כחודש בעשר ערים ברחבי צרפת יחד עם עוד 23 נבחרות.

עובדה מאכזבת זאת לא תמנע מישראלים רבים לטוס לצרפת כדי להיות שותפים לחגיגת הכדורגל, וכנראה גם לא אזהרת המסע האמריקאית בנוגע לאירופה בחודשי הקיץ. רבים, ובהם לא מעט חתני בר מצווה, למדו להכיר בשנים שחלפו אצטדיונים אחדים באירופה, ובראשם כמובן הקאמפ נואו בברצלונה. בהיעדרה של נבחרת ישראלית, לא יהיה זה בגדר הימור לומר שהחל ממשחקי שמינית הגמר, שיחלו ב–25 ביוני, ועל סף החופשה הגדולה, תירשם נהירה של חובבי כדורגל לעבר המגרשים בצרפת. חברות נסיעות אחדות הכינו חבילות ספורט לשלבים השונים של האליפות. המחירים נעים מ–1,500 דולר לשני משחקים שיתקיימו במרסיי בשלב המוקדם ועד ל–3,500 דולר למשחק הגמר.

משחק הפתיחה (צרפת נגד רומניה) יתקיים ב–10 ביוני באצטדיון הלאומי של צרפת, הסטאד דה פראנס, בסן דני, הפרבר הממוקם מחוץ לגבולה המוניציפלי של פריז. האצטדיון ראה בעונתו הראשונה, ב–1998, את צרפת מניפה את הגביע העולמי, והוא יארח גם את הגמר, ב–10 ביולי. עיר האורות תארח בתחומה ארבעה משחקים, באצטדיון פארק דה פרינס. נוסף למגרשים בעיר הבירה, יתקיימו משחקים בעוד שמונה ערים: בורדו, לאנס, ליל, ליון, מרסיי, סנט אטיין, ניס וטולוז.

מדובר בטורניר הנמשך חודש ימים, ויש סיכוי רב שהנוסעים לצרפת יבלו בה ימים אחדים. לכן לצד עסקי הכדורגל הם יבקשו לנצל את הזמן לביקור באתרי תיירות ובילוי. אפשרויות הטיסה מישראל הן מוגבלות יחסית. טיסות ישירות בתכיפות רבה יש רק לפריז. אפשר לטוס גם למרסיי, לליון (עם טראנסאוויה) ולניס.

גם אם טסתם לפריז, לא תתקשו לנוע בתוך צרפת, הן באמצעות הרכבת והן באוטובוסים שמחיריהם נמוכים במיוחד. הרשויות המקומיות שיארחו משחקים התכוננו לקראת גל התיירים והאוהדים הצפוי לא רק בהיבט הבטיחותי, אלא גם בהיצע בתחום הלחם והשעשועים. בכל עיר מארחת יהיה מתחם בילוי עם מסכי ענק שבהם יוקרנו משחקי האליפות וכמובן שלא יחסרו שם דוכני מזון ומשקה. אנו נביא סקירה קצרה של האטרקציות התיירותיות בערי הכדורגל של צרפת.

סן דני

רובע סן דני נמצא במחצית הדרך בין נמל התעופה שארל דה גול למרכז פריז. כל מי שנוסע ברכבת משדה התעופה יכול להבחין באצטדיון שיארח את משחקי הפתיחה והגמר. המסקנה הברורה היא שהמשחקים נערכים בסן דני ובמקביל כל האטרקציות של פריז הן בהישג יד.

המטרו מחבר את מרכז סן דני לשדרות האליזה. הבזיליקה של סן דני, על שמו של הקדוש המגן על פריז, הממוקמת בקרבת התחנה, ראויה לביקור תיירותי. די אם נאמר שלמעלה ממאה בני משפחות המלוכה של צרפת קבורים בה כדי להבהיר את מעמדה הרם בהיררכיית הכנסיות של צרפת.

כיום הרובע מאכלס לא רק נוצרים אלא גם מהגרים רבים וכשליש מתושביו אינם ילידי צרפת. הרשות המוניציפלית של סן דני היא עיר תאומה של נצרת.

אצטדיון: סטאד דה פראנס, 80 אלף צופים. מגיעים לשם בקווים B ו־D של הרכבת הפרברית RER או במטרו (קו 13).

מתחם בילוי: פארק דה לה לגיון ד'הונר, כ־1.5 ק"מ מהאצטדיון, לא הרחק מהבזיליקה.

ליל

פרנסי ליל מגדירים את עירם כ"מיניאטורה של פריז". ובמילים אחרות: עיר המתהדרת בחדוות חיים, בתרבות ובאוצרות ארכיטקטוניים מהמאה ה־17 המצויים כולם במרחק הליכה זה מזה. הכיכר הגדולה לצד כיכרות אינטימיות, בניינים בעלי סגנון, המוזיאון לאמנויות יפות עם שפע עצום של מוצגים וגם מסעדות ובתי קפה הם ברשימת ההיצע.

מיניאטורה של פריז. ליל. צילום: רויטרסמיניאטורה של פריז. ליל. צילום: רויטרס

אצטדיון: פייר מורואה, עם תכולה של כ־50 אלף מושבים, מרוחק כשישה ק"מ ממרכז העיר ומגיעים אליו באמצעות המטרו.

מתחם בילוי: כיכר פרנסואה מיטראן תוכל לארח מדי ערב 25 אלף אוהדים.

סטאד פייר מורואה. צילום: רויטרססטאד פייר מורואה. צילום: רויטרס

מרסיי

מן הצפון אל הדרום, לחוף הים התיכון. עיר הנמל מרסיי היא השנייה בגודלה בערי צרפת. קבוצת הכדורגל המקומית נהנית מאצטדיון הוולודרום המשופץ, ובו יתקיימו משחקים בשלבי רבע הגמר וחצי הגמר.

אם בעבר התנוסס מעל לעיר שלט “אין כניסה לתיירים", אז בעשור הנוכחי חל השינוי: ב־2013 נשאה מרסיי את התואר "בירת התרבות של אירופה" ולקראת הכתרתה נכנסו פרנסיה לתנופת בנייה ושיפוצים של אתרים חשובים. הראשון שבהם היה אזור הנמל הישן שזכה לתוספת בדמות "המוזיאון של התרבויות האירופיות והים תיכוניות". המבנה המודרני והמיוחד שולב עם מצודת סן ז'אן השכנה, הניצבת בפתח הנמל הישן מאז המאה ה־17.

הנמל הישן שמאוכלס בצפיפות בסירות וביאכטות הוא המרכז התיירותי. רציפיו עמוסים במסעדות, חנויות של מזכרות ובתי קפה. בצד הצפוני של הנמל נמצא בית העירייה הקלאסי ובעורפו משתרע רובע לה פאנייה האוריינטלי והציורי.

יש כניסה לתיירים. מרסיי. צילום: רויטרסיש כניסה לתיירים. מרסיי. צילום: רויטרס

בתווך, משיקה לרציף המזרחי שדרת "לה קאנבייר", שהיא רחובה הבולט של מרסיי. מן הנמל הישן יוצאות ספינות טיולים לשיט יומי בנתיבים שונים, וכולם מאפשרים תצפית מתמשכת על קו החוף של העיר. הספינה המפליגה דרומה חודרת מדי פעם אל לשונות המים הארוכות, שם מצויים כפרי דייגים וחופים מבודדים. 

מעל לעיר חולשת על כל סביבותיה כנסיית "נוטרדם דה לה גארד", שפסל זהב מתנשא מרום כיפתה. הביקור בבזיליקה הזאת הינו בגדר חובה בזכות יופיו של המבנה. תמצאו שם עיטורים המקשטים את אולמות התפילה ותזכו במראה של גגות בתי העיר הצפופים ואל המפרץ. כדאי להעפיל אל הבזיליקה באמצעות הרכבת הנוסעת לאורך דרך החוף, הקורניש, שנסללה על מצוקי המפרץ במאה ה־19 ונושאת את שמו של הנשיא קנדי. הרכבת יוצאת מן הרציף המערבי של הנמל הישן.

אצטדיון: סטאד ולודרום, עם תכולה של יותר מ־65 אלף מקומות, מצוי ברובע המסחרי של העיר, לא הרחק מתחנת הרכבת המרכזית. קל להגיע אליו באמצעות המטרו.

מתחם בילוי: לקראת היורו התקינה העירייה את חוף הפראדו, שמסוגל לארח מסיבות ענק של 80 אלף אוהדים.

סטאד ולודרום. צילום: מרסייסטאד ולודרום. צילום: מרסיי

ניס

ניס היא בירת הריביירה הצרפתית. כדורגל אינו סימן ההיכר שלה, אבל היא מציעה כיכרות רחבות ידיים, שדרות וחנויות יוקרה וגם מוזיאונים ובראשם המוזיאון לאמנויות יפות וכן אחד המוקדש למאטיס ואחר לשאגאל ואת "טיילת האנגלים" המפורסמת.

לאורך החוף ולכיוון מזרח מצויה "טיילת האומות המאוחדות" ובה ממוקם שוק ססגוני. עוד מזרחה מצויים העיר העתיקה וגן הטירה המעניק אפשרות תצפית לכל עבר. החיים האמיתיים מתרחשים ברחובותיה ובשווקיה של העיר. בקיץ גודשים התיירים את הברים והמסעדות בחוף הים.

שהות בניס מעניקה הזדמנות לגיחות קצרות אל פנינים נוספות של הריביירה. כפר האמנים סן פול דה וואנס ממוקם על אחד הרכסים הצופים על החוף. עוד בהרים מצויה העיר גראס, שנחשבת לבירת הבשמים העולמית. השלטים יובילו את התייר למפעל המפורסם מכולם, פרגונאר, השמח להציע סיורים מודרכים המסתיימים בחנות ריחנית.

בירת הריביירה. ניס. צילום: רויטרסבירת הריביירה. ניס. צילום: רויטרס

קאן מוכרת בזכות פסטיבל הסרטים שהיא מארחת. אחד מיתרונותיה הוא בחופים החוליים, בניגוד לחופי החצץ והסלע השכנים לה. עוד עיר חוף ראויה היא אנטיב, שנהנית מהגנתו של מבצר שעל חומותיו המשקיפות על הים והנמל העתיק אפשר לטייל. המבנה עצמו, טירת גרימלדי שמו, מארח את מוזיאון פיקאסו. על מונקו, מן העבר האחר של ניס, אין צורך להרחיב.

אצטדיון: אליאנץ ריביירה יכול לקלוט כ־35 אלף צופים. מגיעים אליו בנסיעה קצרה ברכבת, לתחנת סנט אוגוסטין. משם נדרשת הליכה של עשר דקות ולבאים תוצע הסעה באוטובוסים.

מתחם בילוי: לקראת משחקי האליפות הקימה העירייה מתחם בילוי בגן אלבר רחב הידיים במרכזה של העיר העתיקה.

סטאד אליאנץ ריביירה. צילום: רויטרססטאד אליאנץ ריביירה. צילום: רויטרס

בורדו

בורדו היא עיר נוספת המחוברת לים, למפרץ ביסקיי והאוקיינוס האטלנטי, באמצעות השפך רחב הידיים של נהר הגארון, שעל גדותיו היא ממוקמת. "פנינת אקיטן" הוא השם שניתן לבורדו, תואר שאינו אומר הרבה לקורא העברי. אקיטן הוא חבל הארץ שהעיר המוכרת בעולם בזכות היינות המיוצרים ביקבים שבסביבותיה היא בירתו.

בירת היין היא עיר מתחדשת. המבנים הקלאסיים שנבנו במאה ה־18, הכיכרות האלגנטיות, הרחובות החינניים - כולם מבטיחים ביקור נעים. איש לא יחמיץ את בריכת המים על גדות הנהר בצל בניין הבורסה המרשים, כשמדי פעם זרמי מים בוקעים ממנה להנאתם של הילדים הנרטבים.

בירת היין. בורדו. צילום: רויטרסבירת היין. בורדו. צילום: רויטרס

מערכת היסע של קרונות חשמליים עתידניים מקלה את התנועה בעיר וחובבי אוכל ומשקה ייווכחו כי הגיעו למקום הנכון. רובע הברים הוא סן פייר, ואוהבי היין יוכלו להצטרף לסיורים מאורגנים, הן בעיר עצמה והן לאזור הגידול של הגפנים וליקבים של סנט אמיליון. אחד מהם עושה זאת באמצעות הפלגה בנהר הגארון.

אצטדיון: המגרש החדש, סטאד בורדו אטלנטיק, הוא בן 42 אלף מושבים ומרוחק כשמונה ק"מ ממרכז העיר. קווי מטרו ורכבת יביאו את הצופים למקום בנסיעה של כ־20 דקות.

מתחם בילוי: אספלנד דה קנקונס הוא שמו של המתחם רחב הידיים על גדות הנהר.

סטאד בורדו אטלנטיק. צילום: רויטרססטאד בורדו אטלנטיק. צילום: רויטרס

טולוז

טולוז היא בירת חבל מידי־פירנה ומונחת על גדות נהר הגארון הנשפך לאוקיינוס בקרבת בורדו. טולוז החלה לשגשג בתחילת המילניום השני, ומועצת העיר הורכבה אז בתבנית הסנאט הרומי. לכן אין זה מפתיע שבית העירייה והכיכר המרכזית המרשימים שלה נקראים "קפיטול".

טולוז זכתה לכינוי "העיר הוורודה" בזכות לבני הטרה־קוטה האדמדמות, שמהן נבנו בתיה. הוורוד אינו הצבע היחיד המאפיין אותה. הוסיפו לכך את הכחול שהביא עושר לסוחריה וגם את צבע פרחי הסיגליות, שהעיר אימצה מאז שהביאו אותם חיילים ששבו מקרבות נפוליאון באיטליה. מכל מקום, במרכז טולוז שולט הוורוד. בית העירייה, שהוא גם משכנה של האופרה המקומית, מציג חזית ניאו־קלאסית עצומה והוא משקיף על כיכר רחבת ידיים. כנסיות ומנזרים אחדים, שאינם מרוחקים מן המרכז, מהווים אטרקציות תיירותיות מרתקות נוספות.

העיר הוורודה. טולוז. צילום: רויטרסהעיר הוורודה. טולוז. צילום: רויטרס

טולוז היא גם עיר תעשייתית עדכנית ותוססת (תעשיית חלל ומפעל איירבוס). אחת הסיבות לכך היא האוניברסיטה המקומית, שנוסדה ב־1229. העיר הישנה, על גדת נהר הגארון, משופעת במסעדות, בברים ובמועדונים המשרתים את הקהילה הצעירה של העיר. המנה המומלצת היא קסולה, תבשיל בשר ושעועית לבנה.

אצטדיון: האצטדיון העירוני של טולוז הוא צנוע יחסית, עם 33 אלף מושבים. הוא ממוקם על אי בנהר ומרוחק שלושה ק"מ ממרכזה של העיר. מגיעים אליו באמצעות המטרו ומשם נדרשת עוד כרבע שעה של הליכה. יהיו הסעות למי שלא ירצה לצעוד.
מתחם בילוי:
בשדרת אליז ז'יל גד, ליד המוזיאון העירוני, בחצי הדרך בין מרכז העיר לאצטדיון.

האצטדיון העירוני בטולוז. צילום: רויטרסהאצטדיון העירוני בטולוז. צילום: רויטרס

סנט אטיין

נדמה שזו העיר היחידה שבפתח הדברים צריך לציין את מיקומה. סנט אטיין, בעברה עיר תעשייה ומכרות פחם, ממוקמת בחבל ההררי מא'סטיף סנטרל, כ־50 ק"מ מליון. שמה מוכר לחובבי הכדורגל בזכות קבוצת הכדורגל שלה, אשר אספה עשר אליפויות של הליגה הצרפתית. הירוקים זכו לתהילה בעבר

בזכות כוכבים כמו מישל פלאטיני. מוזיאון הקבוצה נחשב לאחת האטרקציות התיירותיות של העיר.

סנט אטיין התחדשה עד כדי כך שארגון אונסק"ו הציב אותה ברשימת "הערים המתוכננות" בזכות התכנון בסגנון לה קורבואזיה של המרחב שלה. המבנים בעיר מושכים את העין בעיצובם הייחודי.

עיר שבע הגבעות. סנט אטיין. צילום: רויטרסעיר שבע הגבעות. סנט אטיין. צילום: רויטרס

מערכת של חשמליות מסייעת לנוע ברחבי העיר הפזורה על גבעות (סנט אטיין מכונה "עיר שבע הגבעות"). כיכר ז'אן ז'ורס ורחוב מרטיר דה וינגרה במרכזה של העיר, משני הצדדים של כיכר העירייה, הם המקומות לאכול בהם. המעדן המקומי הוא ראפה, תפוח אדמה מטוגן עם תוספות נקניק או גבינה צהובה. לצערם של פרנסי סנט אטיין, המרחק הקצר לליון אטרקטיבי מספיק כדי לבלות את הזמן הפנוי בעיר שעל גדות הרון.

אצטדיון: סטאד ז'ופרואה־גישאר מציע מושבים ל־42 אלף צופים. הוא ממוקם כשלושה ק"מ מהמרכז, באזור תעשייתי ולא מרתק. מגיעים אליו באמצעות הטראם. כדי להגיע ליציע יידרשו עוד עשר דקות הליכה.

מתחם בילוי: "פארק פרנסואה מיטראן" במרכז העיר.

סטאד ז'ופרואה-גישאר. צילום: גטי אימג'ססטאד ז'ופרואה-גישאר. צילום: גטי אימג'ס

ליון

לליון מגיעים גם ללא אטרקציית הכדורגל. מדובר בעיר שנחשבת לבירת האוכל העולמית. ליון, שהייתה המרכז החשוב באירופה בתחום תעשיות המשי והבדים המעוצבים, שימרה עתיקות מימי הרומאים, טיפחה את הרבעים הישנים שלה ופיתחה מרכז עסקים מודרני. שתי גבעות צופות על מרכזה של ליון ושני נהרות הזורמים דרומה לים התיכון - הרון והסון - מתמזגים בה.

חצי האי פרסקיל כלוא בין שני הנהרות ולאורכו הוקמו כיכרות שאסור להחמיץ. לאחת משתי הגבעות, גבעת פורבייר, עם הבזיליקה המפורסמת הבנויה שיש לבן ולה ארבעה צריחים, הוענק השם "הגבעה המתפללת", בזכות שפע מוסדות הדת שמצויים שם. התצפית מן הבזיליקה לעבר העיר היא אטרקציית התיירות המובילה של ליון.

בזכות המטבח. ליון. צילום: רויטרסבזכות המטבח. ליון. צילום: רויטרס

הרובע העתיק נבנה בתקופת הרנסנס, והוא ממוקם על הגדה המערבית של נהר הסון, בין מרכזה של העיר לגבעת פורבייר. ציר התנועה העיקרי של הרובע הוא רחוב סן ז'אן המלא בחנויות ובמסעדות המשרתות את התיירים. האטרקציה התיירותית של הרובע היא טרבול. אלה הם מסדרונות ומעברים, רבים מהם תת־קרקעיים, שנבנו בתקופות שונות, ומחברים בין בתים וחצרות. במלחמת העולם השנייה הם שימשו את לוחמי המחתרת וחלקם פתוחים לביקור.

אצטדיון: סטאד דה ליון החדש יכול להכיל 59 אלף צופים. הוא נבחר לאצטדיון היפה בצרפת על ידי קוראי המגזין "פראנס פוטבול". המגרש מרוחק כ־12 ק"מ ממרכז העיר וניתן להגיע אליו בטראם.

מתחם בילוי: כיכר בלקור, אחת הגדולות בצרפת, תארח את אוהדי הכדורגל במהלך הטורניר.

סטאד דה ליון. צילום: רויטרססטאד דה ליון. צילום: רויטרס

פריז

בירתה של צרפת היא עולם בפני עצמו. כל תייר יכול למצוא בה את מבוקשו: אמנות, ארכיטקטורה, היסטוריה, פארקים רחבי ידיים וגינות צנועות, כיכרות ושדרות, מסעדות, בתי קפה, ברים ומועדונים, כנסיות וארמונות, נהר, מוזיאונים מכל גודל וסוג וחנויות לכל כיס. כל העושר הזה עטוף באווירה ייחודית שסיכומה: זו העיר היפה בתבל.

כבר פגשתי בני אנוש שהגיעו לפריז בשל צורכי תפקיד או סיבה ראויה אחרת (כמו צפייה באירוע ספורטיבי), אבל נמנעו משוטטות תיירותית. אך נדמה שאוהד כדורגל ממוצע, שמשקיע מעות אחדות ברכישת חבילת תיור לפריז, גם אם המטרה היא ליטול חלק בחגיגת הכדורגל האירופית, לא יוותר על אטרקציות אחדות. קצרה היריעה מלמנות אפילו חלק מהן ולכן נסתפק בהמלצה.

כל מילה מיותרת. פריז. צילום: רויטרסכל מילה מיותרת. פריז. צילום: רויטרס

לאיש אין ספק שהעיר תהיה צפופה, ולכן כדאי לדאוג להזמין כרטיסי כניסה מראש לאטרקציות המרכזיות. כך למשל כדי להעפיל למגדל אייפל רצוי לרכוש כרטיס עם מועד עלייה מובטח באמצעות האינטרנט. כך גם ביחס לשיט על הסן או כדי להיכנס לאחד המוזיאונים הפופולריים. עוד הצעה: ודאו שבבית המלון שלכם יש מזגן וכי הוא מופעל.

אצטדיון: פארק דה פרינס מכיל 50 אלף מקומות ישיבה. המגרש ממוקם בקרבת יער בולון ומגיעים אליו במטרו לתחנת פורט דה סן קלוד.

מתחם בילוי: למרגלות מגדל אייפל, בשדרות מארס, עם אפשרות להכיל 120 אלף אוהדים.

פארק דה פרינס. צילום: רויטרספארק דה פרינס. צילום: רויטרס

לאנס

המרחק בין ליל ללאנס, הערים השוכנות בצפונה של צרפת, בקרבת הגבול עם בלגיה, הוא כ־40 ק"מ. השתיים יארחו בשלבים המוקדמים מעצמות כדורגל כגרמניה ואנגליה, שתי אומות שחייליהן צעדו ברחובותיהן במאה הקודמת.

לאנס הייתה בעבר עיר של מכרות פחם ושתי פירמידות של פסולת מתכת, הנראות למרחוק, הן תזכורת לאותם ימים. כיום לאנס היא עיר של צעירים, שבתיה בנויים בסגנון אר דקו, והיא מתגאה באירוח שלוחה צפונית של מוזיאון הלובר. לאנס הייתה זירת קרבות במלחמת העולם הראשונה, וחובבי היסטוריה יוכלו לבקר באתרי זיכרון הפזורים בעיר ובסביבותיה.

סטאד פליקס בולאר. צילום: רויטרססטאד פליקס בולאר. צילום: רויטרס

כיכר ז'אן ז'ורס היא המקום לצאת בערב כדי לאכול ולשתות. לאנס היא עיר של שותי בירה, וברים לא מעטים שם מטפחים את אוהדי הקבוצה המקומית. כל המגיע ללאנס אינו מחמיץ ביקור בעיר אראס השכנה, על כיכרותיה, כנסיותיה ומערכת המנהרות שלה מהמאה העשירית.

אצטדיון: פליקס בולאר, המכיל פחות מ־40 אלף מושבים, מרוחק כ־15 דקות הליכה מתחנת הרכבת.

מתחם בילוי: לקראת המשחקים מארגנת הרשות המקומית בכיכר העיר, פלאס דה ויל, מתחם שיוכל לאכלס עשרת אלפים אוהדים.

מומלצת לחובבי ההיסטוריה. לאנס. צילום: רויטרסמומלצת לחובבי ההיסטוריה. לאנס. צילום: רויטרס