לראשונה ביקרתי בליסבון במילניום הקודם, כאשר מרוצי "פורמולה 1" ערכו ביקור שנתי באתר המרוצים של אסטוריל. הייתה זאת שהות קצרה ברמה של חמישה כוכבים וכך היה גם בביקורי השני, עת השתתפתי בוועידה שיזם ארגון האומות המאוחדות. הפעם באתי לליסבון ביוזמת שגרירות פורטוגל וכאורחם של העיר ושל חברת סאן־דור, הטסה לשם ארבע פעמים בשבוע. הפעם התאכסנתי במלון דירות צנוע במדרגואה (Madragoa), אחת משכונות העיר הפזורות על פני שבע גבעות. עכשיו אני יכול לומר שעשיתי היכרות של ממש עם בירת פורטוגל.

באוזני בני שיחי בישראל תיארתי את מדרגואה כ"כרם התימנים" של ליסבון. רחובותיה צרים, מסעדות ביתיות וחנויות זעירות פזורות בקומות הקרקע של אחדים מבנייני המגורים, שקירות רבים מהם עטופים במרצפות מאוירות. בשעות הערב נפתחים החלונות וניתן לשמוע את שיח השכנים המחליפים חוויות. בהשוואה לערי בירה אירופיות אחרות, ליסבון היא עיר צנועה. העיר לא מתהדרת במוזיאונים, יש עשירות ממנה. יריבותיה לכיבושים הקולוניאליים

בנו ארמונות מפוארים יותר. ליסבון הקתולית גם אינה מתפארת בשפע של כנסיות ציוריות כרומא או פריז, ולעומתן שדה התעופה שלה הוא קומפקטי ואינו מרוחק מאזור בתי המלון ומן הרובע החדש אקספו שנבנה לחוף הנהר טג'ו. רובע זה התפתח לאחר סיום התערוכה העולמית, ב־1998 וכיום ניתן למצוא בו טיילת, מרכז כנסים, אקווריום ענק ומרכז קניות. בפאתי הרובע מצויה נקודת ההתחלה המיתרית של גשר וסקו דה גמה, שאורכו 19 ק"מ.

יתרונה של ליסבון הוא באינטימיות הנוחה שלה, המשתלבת בחביבות ובשמחת החיים של תושביה. אך הקלף המנצח שלה הוא בכך שמדובר בעיר שעלות התיור בה נמוכה ביותר בהשוואה לאחיותיה האירופיות. מאז ביקורי הקודמים נוסף לה ממד תיירותי חדש בדמות הטוק־טוק, כן, זה המוכר לנו מבנגקוק. הללו מתרוצצים ברחבי העיר, נושאים בסמטאותיה תיירים לסיורים בני שעה עד שלוש שעות. הטוק־טוק מתאים למזג האוויר של העיר. ליסבון מצויה אומנם בקו רוחב דומה לתל אביב, אבל נהנית ממיקומה על שפת האוקיינוס האטלנטי המפיח לעברה רוח מערבית נעימה.

“כמו בשוק שרונה"

כאמור, לליסבון עבר מפואר ובניה מתגאים בכך שהיא עיר הבירה השנייה בוותיקותה באירופה, לאחר אתונה. מן הנמל שלה הפליגו מגלי ארצות כווסקו דה גמה, שיצא למסעו להודו סביב כף התקווה הטובה. התגליות הללו עשוה לבירתה של אימפריה, ששלטה בעבר בחוף המזרחי של דרום אמריקה (ברזיל), בדרומה של אפריקה (אנגולה ומוזמביק) ובמזרח אסיה (מקאו וגואה). הקולוניות הפכו את ליסבון לעיר רבגונית, אקזוטית ומרתקת עם מטבח משובח.

בשנת 1755 הרסה רעידת אדמה חלקים נכבדים מן העיר והיא נבנתה מחדש על פי תוכנית מסודרת. לכן, יש הרואים את ליסבון כעיר הבירה המתוכננת הראשונה בתבל. רובע באיישה (Baixa) הוא הדאון טאון של בירת פורטוגל ורחובותיו, חלקם מדרחובים, נסללו שתי וערב. ברובע יש שלוש כיכרות (פראסות), שהן למעשה רחבות מרובעות, וכולן ראויות לביקור: רוסיו, פראסה די פיגיירה וקומרסיו. כיכר רוסיו היא הסואנת מכולן ובמרכזה ניצבות שתי מזרקות שמצטלמות היטב.

בצדה של הכיכר נמצאת כנסיית סאו דומינגו ולידה הוצבה מצבה בצורת מגן דוד לזכרם של 4,000 יהודים מבני העיר שנרצחו ב־1506. היה זה 14 שנים לאחר גירוש ספרד, שעשרות אלפים מיהודיה חצו את הגבול מערבה לפורטוגל. אלא שבחלוף ארבע שנים, ב־1496, פרסם מנואל מלך פורטוגל צו גירוש דומה כדי שיוכל לשאת את בתם של מלכי ספרד. בניגוד למה שהתרחש בספרד, רבים מיהודי פורטוגל נותרו בארצם כ”נוצרים חדשים” תוך שהשלטון מעלים עין מכך שהם שמרו על מנהגי דתם הישנה בסתר. אולם בני העם והכמרים נטרו לאנוסים טינה ובאחת מהתפרצויות השנאה התרחש במשך שלושה ימים הטבח ברובע באיישה. כעבור עוד 30 שנים הקימה פורטוגל אינקוויזיציה משלה ורבים מיהודיה המתנצרים עזבו אותה והתפזרו בעולם הישן, מאיסטנבול, דרך צפון אפריקה ועד לאמסטרדם.

מכיכר רוסיו מוליך מדרחוב ויה אוגוסטה אל כיכר קומרסיו, ואל חוף הים. זהו מדרחוב שוקק תיירים, עשיר בחנויות ובמסעדות. כיכר קומרסיו יושבת על גדת הנהר הרחב. היא עצומה, מוקפת מבנים קולוניאליים, ובצפונה ניצב שער הכניסה המפואר אל העיר. סביב הכיכר נבנו אכסדרות והן מארחות תחת קשתותיהן מסעדות ובתי קפה. כאן המחירים נוטים כלפי מעלה, כך גם באטרקציית האוכל החדשה, טיים אאוט מרקט, לא הרחק משם, שאימצה את קונספציית הדוכנים המקובצים תחת קורת גג אחת. בשוק הזה מציעים בשעות היום בעיקר מוצרים טריים ובשעות הערב בעיקר מזון ומשקה בהגשה עצמית. "כמו בשוק שרונה", אמרו שותפותי לנסיעה.

חוף הנהר באזור באיישה אינו אטרקטיבי. אך גם ללא טיילת של ממש, הרובע תוסס וערני מרבית שעות היממה. תוך כדי הליכה במדרחוב אוגוסטה מבחינים במעלית המפורסמת, אלבדור דה סנטה ז'וסטה, שנבנתה בראשית המאה ה־20 בידי אחד מעוזריו של המהנדס גוסטב אייפל, והיא מאפשרת הגעה נוחה לרובע באריו אלטו הנמצא בגובה 45 מטר מעל הרחוב. בין לבין נמצא מיני רובע - שיאדו (Chiado) שמו – המתהדר ברחוב עשיר בחנויות מותגים ותכשיטים,

חנויות ספרים (כולל החנות המכריזה שהיא הראשונה בתבל) ובתי קפה.

רחובותיו של רובע באריו אלטו הם צרים ושיטוט בהם מלמד על רבגוניותו של הרובע הבוהמי: גלריות, פאבים, מסעדות, בוטיקים וחנויות מכולת בשפע. חלק נכבד מחיי הלילה של העיר מתרכז כאן, ומצויים בו מועדוני פאדו (המוזיקה העממית הפורטוגלית) בעלי האופי התיירותי, שבהם מנוגנים אותם לחנים שזכו להכרה בינלאומית בזכות הזמרת עמליה רודריגז. את הסיור בבאריו אלטו אפשר לסיים בגן ובמרפסת התצפית סאו פדרו דה אלסנטרה. מן המרפסת משקיפים אל רובע אלפמה והקסטלו שממול.

תצפית לכל כיוון

מדריכי התיירים ממליצים לעלות לרובע אלפמה ולקסטלו בטראם (רכבת קלה) מספר 15. רובע אלפמה לא נהרס ברעידת האדמה ושמר את מורשתו, המזכירה ערים שבחופי צפון אפריקה, תזכורת לכך שמוסלמים ישבו בליסבון לפני הכיבוש הנוצרי. גם כאן ימצא התייר מסעדות לרוב ומועדוני "פאדו". באחד המבנים ברובע זה ייחנך בשנת 2017 המוזיאון היהודי. המצודה, קסטלו סאו ג'ורג', שנבנתה במאה השישית, נכבשה מידי המורים ב־1147 בידי המלך אלפונסו השני שהסתייע בצלבנים שהיו בדרכם לארץ הקודש. חומותיה ו־18 ממגדליה נשתמרו, ועליהם סובבים ומטפסים התיירים הזוכים לנקודות תצפית לכל כיוון.

ליסבון מתהדרת במוזיאונים אחדים. בולט בהם מוזיאון Gulbenkian. כאלוסטה גולבנקיאן היה בנקאי ארמני שגלה לפורטוגל ואסף יצירות ממזרח וממערב. כיום הן מוצגות במרחבים מטופחים במוזיאון עתיר השראה. בקרבת המוזיאון מצויים פארק אדוארד השביעי, בתי מלון רבים, חנות הכלבו הענקית "אל קורטה אינגלז" (הספרדית) וגם בית הכנסת של העיר. מוזיאון מרשים נוסף מצוי ברובע בלם (Belem). מוזיאון ברדו לאמנות מודרנית, שגם הוא נבנה בזכות תרומה, שוכן במבנה מודרני ומעניין שנחנך ב־2007 ובנוי כאוסף קוביות.

אל רובע בלם, בסיסם של מגלי היבשות, מוליך קו 28 המפורסם. הרובע מרוחק ממרכז העיר כשבעה קילומטרים ושם, בשפך הנהר, היה הנמל של העיר. האתר הבולט ברובע בלם הוא מנזר ז'רונימוס. המנזר נחנך ב־1502, בעידן "התגליות", והוא נותן ביטוי לעושרה של פורטוגל בעת ההיא. הוא נבנה לציון ההפלגה של דה גמה במקום שבו נישאו תפילות להצלחת מסעו. הכניסה למנזר כרוכה בתשלום ולקתדרלה המפוארת אפשר להיכנס בחינם. האטרקציה העיקרית של המנזר היא האכסדרה (קלויסטר) על שתי קומותיה עם העמודים, הקשתות והחלונות המעוטרים והיא שווה את המחיר.

כדי לראות את הפנינים האחרות של הרובע יש לחצות את הגשר שמעל מסילת הברזל המוליכה לעבר ערי החוף ואתרי הנופש קסקאיס ואסטוריל. בין המסילה לגדת הנהר מצויים המוזיאון הימי ולידו מגדל בלם שנבנה ב־1515. מבנה רבוע ומעוטר זה, בכניסה למעגן של ליסבון, שימש נקודת מוצא למסעות ים רבים. אתר ההנצחה לתגליות, שנבנה ב־1960 לציון 500 שנה למותו של הנסיך הנרי "הנווט", בנוי כספינה. כאן אפשר להעפיל במעלית לקומה השביעית כדי לצפות במנזר ובצלב שמעברו האחר של הנהר. באזור זה, הקרוב לאוקיינוס, סעדנו באחת ממסעדות הדגים - בקלה הוא הדג הפופולרי כאן - ופירות הים. את הקינוח הגישו לנו באתר עממי יותר, לא הרחק מן המנזר. ה־Pasteis de Belem היא מאפייה המציעה מאז 1837 את מוצר הדגל שלה, עוגת בצק עלים קטנטנה במילוי קרם וניל. הקרם מוכן על פי מרשם סודי שמקורו בשני נזירים מן המנזר השכן שהתאהבו במאפה שטעמו בצרפת. תור של עשרות אנשים המתין לשולחן פנוי במקום שמארח 400 סועדים בעת ובעונה אחת. ההמתנה הייתה כדאית. ד