בשבת יחל מרוץ האופניים השלישי בגודלו במרוצי ה"גרנד טורים", הנקרא הוואלטה של ספרד (Vuelta a España). שלושה מרוצי כביש, שכל אחד מהם נמשך שלושה שבועות, מהווים את גולת הכותרת של ענף רכיבת האופניים. הראשון שבהם הוא הג'ירו של איטליה (Giro d'Italia), אחריו בא היוקרתי מכולם, הטור דה פראנס (Tour de France), והאחרון הוא הוואלטה של ספרד (20.8־11.9). אלה הם מרוצי כביש, ובכל יום מתחרים המשתתפים בקטע שעשוי להגיע למאתיים קילומטרים והנטוע בתוככי הנופים של הארצות הללו. הקטעים הללו נבחרו בקפידה כדי ליצור מסלול מגוון, להנאת צופי הטלוויזיה, וכדי לתת ביטוי לסגולות העילאיות של הרוכבים הגומאים בשבועות הללו יותר מ־3,000 ק"מ בכל מזג אוויר.
בימי הקיץ הלוהטים של המזרח התיכון היה מרענן לצפות בנופים הירוקים, במפלים, באגמים ואף בגשם שהיטיב עם איטליה וצרפת. בארצות המארחות זוכים המרוצים הללו לסיקור תקשורתי נרחב ומדי יום ביומו הם מועברים בשידור ישיר בערוצי הטלוויזיה המרכזיים. רבים מחובבי המרוץ אינם מסתפקים בכך ומתייצבים לאורך המסלול כדי לראות, לעודד ואף להיראות. רוכבי אופניים מושבעים מדוושים בקטעי המסלול של המרוץ בצמוד לתחרות הרשמית. כך תיאר זאת חנוך מרמרי, עורך "הארץ" בעבר, בספרו "על האופניים" ("עם עובד", 2005): "שני רוכבים עטופים באפודי ניילון זוהרים סיימו באפיסת כוחות את הטיפוס, ניתקו את נעליהם מן הדוושות ומיהרו להידחק אל המרחב המוגן בחנות המזכרות שלרגלי המגדל... פני השניים קפואים ולוהטים מייסורי הדרך, ועיניהם נוצצות מדמעות כאב ואושר. הם הזמינו משקה חם וישבו ללא מילים על ספליהם. תכף יעלו ברגליים כושלות אל המרפסת בקומה השנייה, שם יצטלמו על רקע צלחות התקשורת ליד השלט 'הר ונטו, 1,912 מטרים'. בו ברגע ידעתי זאת בבירור: הרוכבים האלה הם מה שאני רוצה להיות".
הר ונטו, שאל פסגתו מוליכה עלייה אימתנית, כיכב בטור דה פראנס של 2016 (אופניו של מנצח הטור, כריס פרום, נמחצו באותו קטע בידי אופנוע של צלם). מרוץ זה, המתקיים מדי שנה בשנתה, הוא אירוע הספורט השלישי הנצפה בתבל, לאחר המונדיאל והאולימפיאדה. לכן אין פלא שמספרם של רוכבי האופניים גדל כל הזמן. כל מי שמטייל בכבישי איטליה או צרפת פגש את רוכבי האופניים על תלבושותיהם הצבעוניות בסופי השבוע. הללו רוכבים על אופני הכביש קלי המשקל (אלה של משתתפי הטור מוגבלים ל־6.8 ק"ג) ובעלי הצמיגים הדקים, שמאפשרים רכיבה מהירה.
ענף תיירות בפריחה
בצד רוכבי הכביש יש תת־ענפים נוספים, כאופני הרים או שטח. הפופולריות הגוברת של הענף והצטרפותם של אנשים מן השורה לעם הרוכבים יוצרות ענף תיור חדש. האופניים המשמשים את הרוכבים החובבים הם אופני "אמצע הדרך" - בין אופני כביש לאופני שטח. הם מותאמים לרכיבה על כבישים סלולים ועל שבילים כבושים ומאפשרים לשאת עליהם מטען. באתרי תיירות רבים באירופה (ולא רק בערים) אפשר למצוא תחנות השכרה של אופניים. בשנים האחרונות הוכנסו לתחנות הללו גם אופניים חשמליים, וכך יותר ויותר מטיילים יוכלו להקדיש יום או יומיים לטיולי אופניים. הם ייעזרו במפות שהוכנו בעוד מועד ותואמות את שבילי האופניים שסומנו בשטח.
שווייץ היא מחלוצות תיירות האופניים. השווייצרים מבחינים בין cycling לבין biking. בסוג הראשון - נסללו שלושה נתיבים ארציים, 16 מסלולים אזוריים ו־192 שבילים מקומיים, ואילו בסוג השני יש בסך הכל 109 מסלולים. נדמה לי שבעברית קשה להבחין בין השניים, וגם המילונים מתקשים בכך. מכל מקום, עיון באתר התיירות הלאומי של שוויץ מלמד שהמסלולים הנוחים והמשפחתיים שבהם אפשר לנסוע באופניים חשמליים (e־bike) נחשבים מסלולי biking.
לפני שנים אחדות השתתפתי בסיורי עיתונאים של לשכת התיירות השוויצרית, וכמעט בכל סיור יוחד יום לרכיבה באופניים חשמליים. על נופיה המהממים של שווייץ אין צורך להרחיב את הדיבור, אולם כדי לחזות ביופי הזה יש להתאמץ בירידות ובעליות. האופניים החשמליים מסייעים בכך, לפחות בקטעים הקשים. הסוד, כך למדנו, הוא לדעת לתפעל אותם. את השיעור הזה למדנו תוך כדי טיול אופניים בין הכפרים המקיפים את העיירה אפנצל, במזרח המדינה.
את הטיול התחלנו כשהשמש האירה לנו פנים והגבעות המכוסות שדות מרעה ירוקים ובוהקים חייכו אלינו. לא אחד ולא שניים מכתבי התיירות שנקבצו מכל קצווי תבל פצחו בשירה של התרוממות רוח בעודם דוהרים (בירידות) באופניהם. אלא שבחלוף הזמן קדרו השמים וגשם של ממש ניתך ארצה. בלית ברירה המשכנו לרכוב רטובים לעבר יעדנו, בית המלון בכפר שלאט. לרוע המזל ניצב בית המלון בראש גבעה, והיה עלינו להעפיל מאות מטרים. המנוע החשמלי סייע, אולם לא לכולם. כמה מהרוכבים לא היו מנוסים, והם התבלבלו משמונת ההילוכים עד כדי עצירה מוחלטת. והם נאלצו לטפס ברגל אגב גרירת אופניהם. כוסות הבירה שהוגשו בפונדק הצליחו לשפר את מצב הרוח.
רוכבים מתקבלים בברכה
רכיבת תיור רגילה, שבה משתתפים אחדים ובני גילים שונים, נועדה לגרום הנאה הנובעת הן מעצם הרכיבה והחברותא והן מן הטיול בטבע, בכפרים ובעיירות. באופני תיור רגילים אפשר להגיע די בקלות לטווחים של עד 20־30 ק"מ ביום. כמובן הרכיבה אינה חזות הכל, והיא משלבת ביקורים באתרי תיירות. גרמניה, השכנה שמצפון לשוויץ, מציגה מאתיים מסלולי אופניים הגומאים 70 אלף ק"מ. הצרפתים בנו אתר המוקדש לתיירות האופניים ובו שפע של מידע על מסלולים. את עינינו לכד בפרק הפרקטי המונח Accueil Vélo, שמשמעותו “רוכבי אופניים מתקבלים בברכה". את הסמל הזה אפשר למצוא באתרי אירוח (בתי מלון ואכסניות), בלשכות מודיעין, בחנויות מתמחות ובאתרי תיירות. בכל רחבי צרפת הוסדרו מסלולי רכיבה משולטים (בירוק על רקע לבן), מהם בדרכים שאין בהן כניסה לרכב ממונע ומהם בכבישים בהם התנועה דלילה. אחד המפורסמים שבהם הוא EuroVelo 6 - חלקו האחרון של מסלול שמוצאו בים השחור וסופו באוקיינוס האטלנטי; בצרפת נקודת ההתחלה שלו היא באלזס, והוא עובר דרך עמקי הרון והלואר עד לאוקיינוס. למסע כזה נדרשים תכנון, ניסיון ומיומנות.
לעומת זאת, טיולי תיור, במיוחד טיולים של יום אחד, הם החובבניים מכולם - ואפשר לצאת אליהם כמעט בלי תכנון מקדים. מתוכננים מהם הם הטיולים שבהם רוכבים בכביש, ובהם יש להביא את האופניים אם רוצים לטייל באופן עצמאי או להצטרף לאחד מסיורי האופניים המאורגן במקום. בזכות הפופולריות של ענף רכיבת האופניים צמח ענף תיירות המתמחה בשירותים לרוכבים בשני גלגלים.
את הטיול המאורגן צריך לבחור על בסיס שני קריטריונים לפחות: רמת הכושר ואופי הטייל. את רמת הקושי אפשר לחלק לשלושה: טיולים לרוכבים מתחילים שיתקיימו במסלול נוח ובאורך סביר של לא יותר מ־30 ק"מ ליום. רוכבים שלהם ניסיון וכושר בינוני יוכלו להשתתף במסלול שבו עליות וירידות, והוא בטווח של כ־50 ק"מ. רוכבים חצי מקצוענים או רוכבים מנוסים, שלהם כושר גבוה, לא יחששו לטפס עליות תלולות (שיפוע של עד 10%) או לרדת בירידות הדורשות מיומנות (בטור דה פראנס מגיעים למהירות של 70־80 קמ"ש).
אופי הטיול נקבע בין שניים: טיולי כוכב, שנקודת המוצא שלהם קבועה שאינה ואין צורך לארוז את הציוד מדי בוקר באשר לנים באותו בית מלון - או טיולים מתגלגלים מאתר לאתר, ממלון למלון. כאשר מצטרפים לטיול הנע מנקודה לנקודה, יש לישון בכל לילה במיטה אחרת, ולכן עליכם לדאוג לפתרון לוגיסטי. במקרים הללו מקובל שאת הציוד האישי של משתתפי המסע המארגנים מעבירים ממלון למלון לפי המסלול. טיולים כאלה אפשר להזמין במישרין בארץ היעד או באמצעות סוכנויות ישראליות. אפשרות אחרת היא להצטרף לטיול קבוצתי מאורגן, מאלה שמציעות חברות מתמחות בישראל. התכנון, ההזמנות של התחבורה ובתי המלון והניווט במסלול כביש או בשטח ייעשו בידי החברה ומדריכיה.
ויש גם מטיילים עצמאיים. באחת מנסיעותינו טיילנו עם חבר טייס "אל על", שכמובן לא התקשה להעמיס את אופניו (הקלים והמתפרקים) על המטוס. מדי יום ביומו היינו יוצאים יחדיו לדרך, ובנקודה מסוימת נוטשים אותו ואת אופניו. שעות אחדות הוא “אכל אספלט", בעוד אנו טיילנו לאורך החופים המקסימים של קורנוול, בקצה הדרום־מערבי של אנגליה. הפינה המרוחקת של האי הבריטי שמהּ לנדס־אנד, והיה ברור לנו מראש שאין שם מכמני נוף, אלא לכל היותר רוח חזקה. אולם להיות בקורנוול מבלי שכף רגלך תדרוך בלנדס־אנד דומה לביקור בקייפטאון מבלי להגיע לכף התקווה הטובה. גם לרוכבי האופניים זוהי כנראה נקודת מסע שמוכרחים להגיע אליה. אז נסענו את כל הדרך, אנו ברכב והוא באופניו, הצצנו במבנה המכוער של מרכז המבקרים - ולא ויתרנו על צילום ליד השלט.