"מה דעתך שנעשה קצת ?Wing Over" שאל תומס, צעיר תכול עיניים שפגשתי לראשונה רק כחצי שעה קודם לכן, שאת רובה העברתי בשאגות עונג ופחד כשאני רתומה אליו במצנח רחיפה בגובה מסחרר. “בטח, למה לא”, השבתי בלי לחשוב יותר מדי. האמת היא שלא היה לי אפילו שמץ של מושג מה זה אומר, אבל ברגע ההוא, בעודנו דואים מעל הנופים האלפינים המשכרים של אחד היפים שבמחוזות שווייץ, הרגשתי שאני מוכנה לעשות כל מה שרק יגידו לי.

וכך מצאתי את עצמי כעבור רגעים ספורים נושאת תפילה חפוזה לאלוהי האדרנלין בעודי נוסקת על גבי תרמיקה אדירה בסחרור פראי, חגה במחול מכושף עם הרוח בין רכסי הרים שבפסגותיהם מבצבצות לשונות של קרח ובין מדרונות מיוערים המשתפלים בתלילות אל העמק הירוק הנפרש במרחק של כ־2,500 מטרים למרגלותינו. משב רוח נעים שאב אותנו אל חיקו ונשא אותנו לגבהים. הקרקע הלכה והתרחקה. מתחתינו נפרש העמק המעוצב בתבנית U אופיינית שהותיר קרחון קדום שפעם כיסה את האזור כולו, עוטף את בקתות העץ הציוריות של העיירה גשטאד, שמן הגובה הזה נראו כבתי בובות זעירים. רגעים ארוכים דאינו כך בין שמיים וארץ, נישאים על פני גל בלתי נראה מעל פסגות מושלגות הבוהקות בשמש הסתווית, מצוקים תלולים סחופי רוח ומפלים השוצפים בעוז בין נקיקי הסלע. בתוך החופש המוחלט וכל היופי הזה, אפילו לי נגמרו המילים.

התחושה המשכרת של הרחיפה נמשכה עוד זמן רב לאחר הנחיתה הרכה באחו הררי בפרברי גשטאד, עיירה שווייצרית ציורית הנטועה בין פסגות ההרים בחבל Saanenland שבדרום־מערב שווייץ, למרגלות האלפים הברניים. יופייה של העיירה משך אליה לאורך השנים סלבריטאי צמרת כגון מדונה, פריס הילטון, סטינג ורומן פולנסקי, וגם את בני משפחות המלוכה של אנגליה, ספרד ומונקו. אבל רבים מהמקומיים שתפגשו כאן יאמרו לכם שהכוכבות האמיתיות של האזור הן הפרות, שמספרן כאן זהה למספר התושבים, וניתן לראותן כאן בכל מקום כמעט: רועות בשלווה באחו ירוק במעלה ההרים המשובצים ביערות ואגמים, עטורות פרחים ופעמוני ענק לצווארן כשהן חוצות בתהלוכה חגיגית את רחובות העיירה מלוות בשירת היודל המסורתית, ואפילו בתחרויות יופי משלהן ופסטיבלים אלפינים הנערכים לכבודן, הנחשבים כאן לא פחות משלל האירועים הבינלאומיים הנוצצים הנערכים בעיירה בהשתתפות גדולי המוזיקאים והספורטאים מרחבי העולם.


אגם Lauenen. במונחים שוויצרים זו כמעט שלולית. צילם: רויטל חורש


וזהו אולי, מעל לכל, סוד קסמה של העיירה, שג’ולי אנדרוז כינתה אותה פעם “גן העדן האחרון בעולם מטורף”: בד בבד עם היוקרה והזוהר היא משמרת את החן והקסם של עיירה אלפינית קטנה, המשובצת בבקתות עץ מסורתיות עטורות פרחים, שרבות מהן נטועות כאן מאות בשנים, ובתי חווה שבהם ממשיכים האיכרים לגבן בסירי ענק מנחושת מעל הגחלים הלוחשות את גבינת

ה־hobelkäse המפורסמת האופיינית לאזור. הגבינה הזו, ששמעה יצא למרחוק, נולדה בהרי האלפים הסמוכים, שאליהם עוקרים איכרי האזור עם עדריהם למרעה בחודשי הקיץ. מכיוון שבאותם ימים רחוקים לא הייתה כל דרך להוריד מן ההרים את מאות הליטרים של החלב שהצטבר בתקופה זו או לשמור אותו בתנאי קירור נאותים כדי שלא יתקלקל, החלו לייצר ממנו את הגבינה המיוחדת הזו, המכונה “הזהב של האלפים”, בתהליכים מסורתיים העוברים מאב לבן, ועליהם מקפידים עד ימינו. כאן הפרות ניזונות ממרעה טבעי, החליבה ידנית, תחליפים, תוספי מזון מלכותיים ושאר קיצורי דרך שהביאה עמה הטכנולוגיה נתפסים כמילה גסה, והטעם - בהתאם.

עגל הזהב

מנקודת הנחיתה פסענו ברגל למרכז העיירה. מה שממרחק נראה כבקתות עץ אלפיניות כפריות של עיירת הרים טיפוסית הזרועות בסמטאות השלוות, מתגלה במבט מקרוב כדומה יותר לחנויות הבוטיק היוקרתיות של אחת משדרות הקניות המפורסמות בעולם. סביר שאת מרבית הפריטים הנמכרים כאן לא תוכלו להרשות לעצמכם, אבל תמיד נחמד לשטוף את העיניים ולהתבשם בניחוחות של יוקרה.

בכיכר הסמוכה מתנוסס עגל הזהב המקומי בדמות עגל ברונזה שפיסלה בתה של אליזבט טיילור, ובכנסייה העתיקה שמגדלה חולש על העיירה כבר למעלה מ־600 שנה, איכרים ואילי הון מתפללים זה לצד זה. מתבונן מן החוץ יתקשה להבחין ממבט חטוף בין בקתתו של האיכר לבין זו של שכנו איל ההון. עבור פרנסי העיירה, שימור צביונה הכפרי המסורתי הוא ערך עליון, ועל פי החוק המקומי הבתים מחויבים להיבנות בסגנון מסורתי של בקתות עץ אלפיניות שגובהן מורשה להגיע לכל היותר לשלוש קומות. עם זאת, במקרים רבים, נבנים מתחת לאדמה בריכות, סאונות ושאר מותרות בעומק המגיע לעתים אף לחמש קומות נוספות.

בחורף עוטה האזור כולו שלג ומהווה את אחד מיעדי הסקי הנחשקים והיוקרתיים ביותר. עם בוא האביב, כשהשלג מתמוסס ואבק הכוכבים מתפוגג מעט כשמרביתם עוברים לזהור במחוזות אחרים, מתעוררים האגמים מקיפאונם, המדרונות המושלגים ואתרי הסקי מסירים את כסותם הלבנה, משנים את פניהם ומציעים שפע פעילויות ומסלולי טיול נהדרים בנופים אלפינים עוצרי נשימה. מי השלגים המפשירים בהרים זורמים אל הנהר שחותר את דרכו בעוצמה דרך העמקים, נושא על גבי אשדותיו הגועשים והשוצפים חותרים נלהבים ברפטינג סוער של מים לבנים, ואגמי ההרים המוקפים במדרונות ירוקים ובצוקים תלולים - מזמינים לטבילה מרעננת.

מרכז העיירה גשטאד. מגדירי מחדש את מונח "החיים הטובים". צילום: רויטל חורש


בין ההרים העוטפים את העיירה משתרגים עשרות שבילי הליכה יפהפיים במגוון דרגות קושי, חלקם יעמידו את סבולת הלב־ריאה שלכם במבחן רציני. אחד הקלילים שבהם חולף בין יערות המחט, עצי האשוח ועצי המייפל האלפיני הסובבים את אגם Lauenen. במונחים שווייצריים מדובר כמעט בשלולית - לפחות בימי הקיץ שבהם ביקרנו כאן, אולם עדיין, כמה מרהיב מראה האגם הזה העטור פסגות מושלגות והרים מיוערים המשתקפים במימיו. בחורף, כשאשדי המפל קופאים, גולשים על גביהם חובבי סנפלינג נועזים, מה שמסתיים לא פעם בתאונות קשות.

על גדות האגם ממוקמת מסעדת הרים נחמדה, שמשקיפה אל כל הנוף הזה ומגישה מגוון מטעמים טיפוסיים למטבח המקומי. לאחר מכן תוכלו לצאת מהעיירה הסמוכה Schonried למסלול fondue trail או לעלות על רכבת השוקולד החולפת בעיירה בדרכה אל Gruyères, עיירת ימי ביניים יפהפייה, שבה ניתן לבקר בטירה מרשימה מהמאה ה־13, ולקנח במפעל השוקולד המיתולוגי Cailler (כיום חלק מחברת נסטלה) ב־Broc הסמוכה.

את הגיחה הזאת ניתן לעשות גם באופן עצמאי בנסיעה קצרה למדי מאזור גשטאד. במקרה כזה תוכלו לסיים את הערב ב־Gruyères בבר מאוד לא שגרתי, HR GIGER BAR, שיעביר אתכם במעבר חד מכל הפסטורליה שמסביב אל עולמו הסוריאליסטי של יוצר החייזר המיתולוגי מהסרט “הנוסע השמיני”. הבר הממוקם בטירה עתיקה, שתקרתה וקירותיה כוסו בעצמות שלד, מקנה תחושה של ישיבה בתוך בטנה של מפלצת פרה־היסטורית. הכיסאות דמויי השלד, אגב, עוצבו במקור לסרט “חולית”, והדמויות המבצבצות מבין הכוכים יגרמו לכם בוודאי לתהות אם לא הפרזתם בשתייה. יצירותיו הסוריאליסטיות של האמן מוצגות במוזיאון הסמוך.

ללקט פטריות

לסיום מושלם של הביקור בעיירה, תוכלו להעפיל למרומי הקרחון הסמוך Glacier 3000. שם, בגובה של 3,000 מטר מעל פני הים, יקבל את פניכם עולם של קרחוני עד ושלג נצחי, שבו תוכלו לדהור במדרונות הלבנים במזחלות שלג הרתומות לכלבי האסקי או במגלשת ההרים האלפינית הגבוהה בעולם ולעבור מפסגה לפסגה על גבי הגשר התלוי שמחבר ביניהן. כשהקור יעשה צחוק מכל שכבות הבגדים שבהן התעטפתם, זה הזמן להפשיר מעט עם ארוחה טובה במסעדה החמימה שחלונותיה פעורים לנוף או לתפוס פוזה נוחה בפסגת הקרחון הצופה אל ההוד הלבן של הרכסים הבוהקים ומרחבי השלג האינסופיים.

בונוס נוסף הממתין למבקרים באזור גשטאד הוא מקומות לינה שהם חלק בלתי נפרד מהחוויה. בגשטאד תמצאו מלונות יוקרה מן השורה הראשונה, חלקם מהמפוארים באירופה כולה, שמגדירים מחדש את מונח "החיים הטובים", ומחיריהם בהתאם. אחד הבולטים שבהם הוא The Alpina Gstaad. כ־14 אלף פרנקים שווייצריים ללילה (כלומר כ־50 אלף שקלים) הם כל מה שמפריד בין התייר הממוצע לבין תענוגות הסוויטה הפנורמית של המלון, הכוללת בין השאר קומת ספא פרטי וג'קוזי במרפסת מול האלפים. החדר הסטנדרטי ביותר, שגם הוא רחוק מלהיות סטנדרטי במושגים של אחד האדם, יעלה 752 פרנקים שווייצריים ללילה. בין השאר ימתינו לכם במלון הזה בריכה חלומית המוקפת בהרים מושלגים, חדר סיגרים בהשראת הברים של קובה, מסעדות עטורות כוכבי מישלן וספא מענג במיוחד.

בחורף האזור עוטה שלג ומהווה אחד מיעדי הסקי הנחשקים. צילום: רויטל חורש


לילה יוצא דופן תוכלו לבלות גם במרומי הר Saanerslochgrat באיגלו הנבנה מן היסוד בראשית כל חורף ומתמוסס לאטו עם סיום העונה. באיגלו הבנוי כולו משלג לא תמצאו מקלחות או מים זורמים, אך לצדו תוכלו להפשיר בסאונה ובג'קוזי מהביל תחת כיפת השמיים. את הלילה תוכלו לבלות בארוחת פונדו במסעדת ההרים, ללגום משקה בבר הקרח שקירותיו מפוסלים ביד אמן ולצאת לטיול בנעלי שלג או מזחלות במרחבי השלג שמסביב.

אבל לא מוכרחים להיות בני האלפיון העליון או סלבס כדי ליהנות ממחמדי האזור. בתקציב צנוע בהרבה תוכלו להתארח בבקתות עץ ציוריות ולהקיץ בכל בוקר אל הטבע והפסטורליה שממתינים ממש מעבר למפתן הדלת. אחת הבקתות המומלצות היא Heidi chalet (הבקתה של היידי) - בית חווה בן 350 שנה הממוקם בין עצי היער במעלה ההר, במרחק של כרבע שעה נסיעה מגשטאד, ומשקיף אל האגם היפה הפרוס למרגלותיו. המתארחים בבקתה מוזמנים לחטוב עצים להסקת האח, ללקט פירות יער ופטריות בסביבה ולהצטרף לאיכר בבקתה השכנה לבחישת הגבינה מעל האש המבוערת. בונוס נוסף הוא המחיר, שאינו עולה על מחירו של צימר ממוצע בארץ: החל מ־280 פרנקים שווייצריים ללילה לשישה אנשים עבור בקתה בת מספר חדרים שיכולה לארח עד 20 אנשים.