חבל קנט שבדרום מזרח אנגליה, אשר פרסומו בא לו בזכות הערים דובר וקנטרברי, אינו מופיע על מפת מסלולי הטיולים המומלצים של מדריך מישלן. אולם מי שכבר סימן וי על טיול מאורגן בן שמונה ימים ברחבי אנגליה, משהו בסגנון “יהלומי הכתר הבריטי”, ימצא בחבל המכונה “הגן של אנגליה” אבני חן תיירותיות ראויות לביקור. יתרון נוסף של חבל קנט הוא בקרבתו ללונדון ולשדות התעופה של בירת בריטניה.

כדרכנו, התמקמנו בבית כפרי בפאתי אחת העיירות – הפעם הייתה זו אשפורד - וממנו יצאנו לגיחות יומיות. אשפורד אינה אטרקציה תיירותית, אם כי מרכזי קניות יש בה לרוב. שמה נודע בזכות תחנת הרכבת שלה על נתיב היורוסטאר, שנעה בין לונדון לפריז. 25 דקות נסיעה מפרידות בין אשפורד לקנטרברי, בירת החבל ועיר מושבו של הארכיבישוף, שהוא הסמכות הדתית העליונה של הכנסייה האנגליקנית (המלכה היא ראש הכנסייה).

ב־31 באוקטובר 1517 פרסם מרטין לותר את 95 התזות הביקורתיות שלו על ממסד הכנסייה הקתולית, ותלה אותן על דלת הכנסייה בוויטנברג. לציון 500 שנים לאותו אירוע, שהיווה את נקודת ההזנק להקמתה של הכנסייה הפרוטסטנטית, נערכה בכנסייה תפילה חגיגית שהייתה מלווה בשירתה הנעימה של מקהלת הגברים של הקתדרלה. בכירי הכנסייה ואורחיהם מגרמניה נשאו דברים קצרים בזכות השלום, החמלה ונגד כל אפליה ללא הבדל דת, גזע ומין. דברים ראויים להישמע גם אם אין מאמינים בשילוש הקדוש.

הקתדרלה העצומה של קנטרברי נמצאת בשלב סופי של שיפוצים, וכתליה בהקו ביום שמש סתווי. בנייתה החלה בימיהם של הכובשים הנורמנים, במאה ה־12, והאבנים ששימשו את בוניה הגיעו מעבר לתעלה, מנורמנדי. שמה של הקתדרלה בעת ההיא קשור לארכיבישוף תומס בקט, שאצילים תומכיו של המלך הנרי השני ערפו את ראשו במתחם הקדוש. לפי המסופר, הם שמעו את המלך אומר "מי יפטור אותי מן הכומר המטריד הזה?", ותרגמו את דבריו כרישיון לרצח.

ביקורנו בקנטרברי היה ביום ראשון והעיר הייתה מוצפת במבקרים, מקומיים וזרים. ההיי סטריט, הרחוב הראשי, הוא מקום ההתרחשות העיקרי. זהו מדרחוב עם בתים בני מאות שנים, עם חזיתות מטופחות בסגנונות מגוונים, שמארחים כיום בנקים, חנויות, בתי אוכל לסוגיהם ואת לשכת המודיעין לתיירים. בשולי הרחוב הוקמו מתחמים מודרניים עם חנויות כלבו כמרקס אנד ספנסר, דבנהמס ופריימרק, שהיו פתוחות גם ביום המנוחה.

קתדרלת קנטרברי. צילום: מאיר בלייךקתדרלת קנטרברי. צילום: מאיר בלייך

אנגליה של פעם

הנהר Stour החוצה את העיר, מהווה גם הוא אטרקציה, והשיט (הקצר) במימיו בסירה, סוג של גונדולה, מאפשר לשמוע מפי השייט (אחד מעשרות אלפי הסטודנטים הלומדים בקולג'ים המקומיים) סיפורים ואגדות מעברה של העיר. בהיותה מקום מושבו של הארכיבישוף הייתה קנטרברי עירם של צליינים. בשל כך היוותה העיר רקע ליצירתו של ג'פרי צ'וסר, בן המאה ה־14, "סיפורי קנטרברי". באצטלת מסע של עולי רגל לקברו של תומס בקט, מספרים גיבוריו של צ'וסר סיפורים במגוון נושאים, ובהם אהבה, מין, תאוות ממון והבדלי מעמדות. היצירה נחשבת לאבן דרך בספרות המקומית, והיא מתייחדת בכך שהיא נכתבה בשפה האנגלית. דמות משפיעה נוספת בתרבות האנגלית היא המחזאי כריסטופר מרלו בן העיר, שיצר במאה ה־16 במקביל לוויליאם שייקספיר. התיאטרון של העיר נושא את שמו, ופסל ענקי של פניו ניצב לידו, על גדת הנהר.

נהר חשוב נוסף, מידווי שמו, חוצה את חבל קנט מדרום לצפון. הוא מוזכר כאן בזכות שביל הליכה ציבורי, Medway Valley Walk, הנמשך לאורך 30 מייל (48 קילומטרים) והותקן על גדותיו. רוכבי אופניים, אצנים, בעלי כלבים והולכי רגל ספורטיביים עושים בו שימוש יומיומי. ספר ההדרכה מחלק את השביל לתשעה קטעים ואנו, שבאנו להתבשם בירוק של אנגליה, בחרנו בזה שתחילתו ב־Allington Lock שמצפון לעיר מיידסטון. פונדק גדול ומסחרי (המבטיח מקום חניה) לצד בית קפה זעיר וציורי אפשרו אתנחתא נעימה בטרם יציאה לדרך. לגדות הנהר עוגנים בתי סירה וסירות נופש, שרק מעטות מהן שטו בנהר הרגוע. צמחייה עשירה וציוץ מתמיד של ציפורים מלווים את שביל ההליכה, והעיר השכנה כאילו אינה קיימת.

שביל הליכה של 48 ק"מ הוקם על גדותיו. נהר מידווי. צילום: מאיר בלייךשביל הליכה של 48 ק"מ הוקם על גדותיו. נהר מידווי. צילום: מאיר בלייך

אכן, קאונטריסייד האנגלי הוא סיבה מספקת כדי לשהות שבוע באי הבריטי. הגבעות המתונות העטופות כרי דשא ומשובצות גדרות אבן ומשוכות שיחים שגובהן כקומת אדם; הכבישים הכפריים הצרים, המתאימים לרכב אחד בלבד ובכל זאת משמשים תנועה דו־סטרית רגועה; הבתים הישנים הבנויים מאבן אפורה; הכנסיות והפאבים – כולם מעניקים שלווה עילאית. חדרי האירוח שבהם התאכסנו ב־Stone Green Farm בכפר מרשהאם (Mersham), היו במבנה בן המאה ה־15. קרולין וג’פרי עמלו על שיקומו וידעו ליצור אווירה של “אנגליה של פעם”, עד כדי כך שמקלט הטלוויזיה בחדר צרם את התחושה הכפרית. שני פאבים משרתים את המקומיים.

The Farriers Arms הוא היוקרתי מבין השניים. מטבחו מתוחכם יותר – בנוסף לבירה מגישים גם יין מתוצרת קנט - ומחיריו בהתאם. לפני כעשור היה המבנה בן 400 השנים מט לנפול, והפאב נסגר למגנת לבם של תושבי מרשהאם. הם החליטו להצילו, והחברה בעלת הנכס הסכימה למכרו תמורת 430 אלף ליש”ט. כאשר הסתיימה המגבית בקרב תושבי הכפר, התברר כי הם אספו סכום כפול, וכיום 115 תושבים הם בעליו של הפאב. בערבים שביקרנו שם האווירה הייתה שמחה – כולם מכירים את כולם – וכל המושבים סביב הבר היו תפוסים.

דרך הים

חבל קנט עשיר גם בטירות. המפורסמת מכולן היא טירת לידס, ליד מיידסטון. הטירה ממוקמת בלב אגם המוקף פארק וגנים רחבי ידיים. היא ציורית ותיירותית, ולכן אין זה פלא שמחיר הכניסה הוא 25 ליש”ט. אנו ויתרנו על התענוג, ובחרנו לבקר בטירת סקוטני לא הרחק מהעיר רויאל טנברידג’־וולס. גם כאן הטירה מוקפת אגם וגנים מטופחים, אלא שהטירה שהוקמה ב־1137 הרוסה בחלקה. עובדה זו לא מנעה ממאות אנגלים לבוא ולבלות בפארק רחב הידיים. הדרך לטירה ממרשהאם עוברת דרך היער (High Weald) המפורסם של קנט, המוגדר כ”אזור בעל יופי טבעי יוצא מן הכלל”, והיופי הזה כולל את העיירות שבדרך.

מוקפת אגם וגנים מטופחים. טירת סקוטני. צילום: מאיר בלייךמוקפת אגם וגנים מטופחים. טירת סקוטני. צילום: מאיר בלייך

לא הרחק משם, מעבר לגבולה של קנט, במזרח סאסקס, בעיירה Burwash, ממוקם הבית שבו חי הסופר רודיארד (רודי) קיפלינג את 34 שנותיו האחרונות עד למותו ב־1936. הבית, על רהיטיו ואוצרותיו של סופר ספרי ההרפתקאות ("ספר הג'ונגל", "קים" ו"האיש שרצה להיות מלך") זוכה פרס נובל (1907), משומר היטב ומספר את סיפורו ואת סיפור יצירתו. זאת משקפת את הלך הרוח של אנגליה הקולוניאליסטית, שידעה לנצל את משאביהן של המושבות ושלטה בהן, מתוך תחושה של עליונות גזענית. לאחר ביקורו בפלשתינה, כתב לבתו: "יקירתי, יש הרבה גזעים שפלים, אך היהודי, כשהוא מצוי במסה במקום הולדתו, הוא הנתעב מכולם". על הכותל המערבי כתב: "האבא והאמא של הסירחון גרים ליד כותל הדמעות של היהודים, שם היינו לאחר הביקור במקום המקדש ומסגד עומר המקסים" (המקור: "מכתבי קיפלינג").

משומר היטב. ביתו של רודיארד קיפלינג. צילום: מאיר בלייךמשומר היטב. ביתו של רודיארד קיפלינג. צילום: מאיר בלייך

גם העיירה Rye שבקצה הדרומי־מזרחי של אנגליה מצויה במזרח סאסקס. היא מרוחקת כשלושה קילומטרים מהים, בעוד שבעבר הייתה מוקפת משלושה עברים על ידי הים, ולכן נחשבה לנקודה אסטרטגית ובפסגתה נבנה מבצר. משחלף איום הפלישות מן היבשת, Rye הייתה לתחנת מעבר של מבריחים. ההיסטוריה שלה, הקסם של בתיה ורחובותיה ומאמצי הטיפוח והשיקום של פרנסיה עשו את העיירה ליעד תיירות פופולרי.

הרחוב הראשי של Rye שזור בחנויות שפניהן אל התייר, עם שפע מוצרי חן ונוי. בתיה המשוקמים ציוריים ורחובותיה המובילים אל הכנסייה מרוצפי אבן כבימים עברו. הכנסייה גדולת הממדים מקבלת בברכה את המטיילים. אפשר לטפס לראש המגדל שלה כדי לצפות בנוף או, כפי שהזדמן לנו, לשבת על אחד מספסליה ולהקשיב לנגינת אורגן ולשירת מקהלה. בסמיכות ממוקם גם המבצר שבחצרו הוצבו תותחים. מחצר המבצר אפשר להשקיף לעבר הביצות הפרושות מהעיירה לכיוון צפון, לעבר דובר. חובבי ספרות ישמחו לדעת שבצמוד לכנסייה מצוי "בית הכבש", Lamb House, שבו שהה הסופר הנרי ג'יימס.

את הדרך מ־Rye צפונה עשינו לאורך החוף המזרחי של קנט. הדרך חולפת בעיירות חוף המציעות קראוונים להשכרה לנופשים המעדיפים את חופי אנגליה החוליים על אלה של דרום ספרד. הבקתות הצבעוניות המשמשות מלתחות מעניקות תחושה של המאה שעברה. לאחר שחלפנו על פני העיר פוקסטון, עצרנו ב־Capel le Ferne - אתר הזיכרון לטייסי חיל האוויר המלכותי שהגנו על שמי אנגליה במלחמת העולם השנייה. עליהם אמר צ'רצ'יל "מעולם לא חבו רבים כל כך, הרבה כל כך, למעטים כל כך". האתר הניצב על צוק, פרוש על שטח רחב ועם זאת הוא צנוע ומרשים. בהמשך הדרך, מעבר לעיר דובר, מתנשאים הצוקים שוב. ממעל בולטת טירת דובר, ונסיעה בכביש שמוביל אליה מוליכה אל אתר שממנו אפשר לצפות בצוקים הלבנים המפורסמים, וגם בנמל המעבורות של העיר. המשאיות הממתינות לתורן או אלה שהגיעו מן הקונטיננט נראו ממעל כנמלים זעירות. 

יש מי שמעדיף אותם על פני חופי דרום ספרד. חופי קנט. צילום: מאיר בלייךיש מי שמעדיף אותם על פני חופי דרום ספרד. חופי קנט. צילום: מאיר בלייך