בסוף העולם שמאלה, 200 קילומטרים צפונה מהקוטב הצפוני, שוכנת העיירה הקטנה יוקאסיארבי, שמשמעות שמה בשפת הסאמי הוא "מקום מפגש". העיירה ממוקמת בחלק השוודי של לפלנד שבצפון סקנדינביה, ותושבי המקום הם סאמים ברובם, אשר מתפרנסים בעיקר ממכרה הברזל שנמצא בעיירה הסמוכה קירונה.

מדי חורף, זה 28 שנים, תושבי המקום כורים מתוך נהר הטורנה הסמוך לבני קרח ובונים בעזרתן את מלון הקרח המפורסם בעיירה, המכונה IceHotel. שלושת חלקי המלון כוללים חדרים חמים, חדרי קרח שקיימים 365 ימים בשנה וחדרים הנבנים בתחילת החורף על ידי אמנים מכל העולם ונמסים לקראת האביב. הטמפרטורה בתוך חדרי המלון היא מינוס חמש מעלות, ומחוץ לחדר הטמפרטורה יורדת עד מינוס 30 מעלות.

רכיבה קלה ויציבה. אופנועי שלג. צילום: ניר קידררכיבה קלה ויציבה. אופנועי שלג. צילום: ניר קידר

פסל ענק של מלכה. חדר "מלכת הצפון". צילום: ניר קידרפסל ענק של מלכה. חדר "מלכת הצפון". צילום: ניר קידר

התפלשות בשלג. צילום: ניר קידרהתפלשות בשלג. צילום: ניר קידר

16 חדרים במלון נבנים על ידי מעצבים, ובהם חדר "קינג קונג", הכולל פסל ענק של קינג קונג המחבק את המיטה; חדר "חלל", הכולל שני פסלים של אסטרונאוטים; חדר "עקוב אחרי הארנב הלבן" מתוך "אליס בארץ הפלאות"; חדר "מלכת הצפון" הכולל פסל ענק של מלכה עם קרניים המחבקת את המיטה; חדר "פליטים", שנוצר על ידי פליטה מאתיופיה, ובו המיטה נראית כסירת משוטים ומסביבה דמויות של פליטים; וחדר "ענני קולמוס" שבו המתארח חש שהוא מרחף בין העננים. המיטה בחדרים השונים עשויה ממשטח עץ שעליו מונחת פרוות עור של אייל הצפון. בנוסף, ישנו חדר טקסים, שבו מציעים לכם להתחתן או להציע נישואים.

חוויית השינה בחדרים המעוצבים הללו היא בלתי נשכחת ומעניקה את התחושה שישנים בתוך מיצג אמנות. לקראת השינה מקבלים שק שינה. המקומיים ממליצים לישון רק עם בגד תרמי וכובע, אך אנחנו לא היינו מספיק אמיצים והחלטנו לישון גם עם מעיל. בת זוגי ישנה מצוין, אך אני מעט הזעתי. בבוקר לוותה ההשכמה במשקה החם לינגברי, מעין סיידר שעשוי מפירות יער.

הנוהג המקובל לאחר הלילה הוא להיכנס לסאונה ואחר כך להתפלש בשלג, כשעל גופך מגבת בלבד, בקור של מינוס 25 מעלות. ואכן, אין דבר יותר מעורר מזה.

מלון הקרח מבחוץ. צילום: ניר קידרמלון הקרח מבחוץ. צילום: ניר קידר

חדר הפליטים. צילום: ניר קידרחדר הפליטים. צילום: ניר קידר

מלון הקרח. צילום: ניר קידרמלון הקרח. צילום: ניר קידר

לאחר ארוחת הבוקר ניגשנו לסדנת פיסול בקרח שבה ניתנה לנו ההזדמנות להציג את כישורינו. לאחר כשעתיים יצאנו עם פסל קרח מרשים שהוצג אחר כך בבר הקרח. שם אתה שותה את המשקאות בכוס שעשויה, ובכן, מקרח.

בהמשך היום עלינו על אופנועי שלג ורכבנו על הנהר הקפוא, לעבר האופק. הרכיבה היא קלה ויציבה, אך הקור העז גורם אפילו לריסים בעיניים לקפוא. במהלך הרכיבה הופתענו לראות לפתע משפחה של איילי הצפון מגיחה. רכבנו במשך שעתיים עד שהגענו לבקתות, שם התפנקנו בתה חם והמתנו לראות את הזוהר הצפוני.

בר הקרח עם כוסות מקרח. צילום: ניר קידרבר הקרח עם כוסות מקרח. צילום: ניר קידר

חדר "ענני קולמוס". צילום: ניר קידרחדר "ענני קולמוס". צילום: ניר קידר

ביום השלישי לביקורנו יצאנו לסקי קרוס קאנטרי: עלינו במעלה הרכס וצפינו על המלון ועל הנוף הקסום. כמי שאינו מיומן בגלישה, הפעמים שבהן מצאתי את עצמי שרוע על השלג היו רבות יותר מאשר אלו שבהן גלשתי על המגלשיים.

לקראת ערב התבהרו השמיים, וכשיצאנו מארוחת הערב, התגלה לפנינו המחזה המרהיב של הזוהר הצפוני. הסתובבתי בכפר בעיניים בוהקות, מלא אדרנלין ורצון לצלם את התופעה יוצאת הדופן. לדברי המקומיים, מי שראה את הזוהר הצפוני - יחיה חיים ארוכים.