סיליקון בחלב העמיד - 1.9.1995

"מאז מרץ 1994, אם לא לפני כן, מוזגת תנובה, בחשאי ושלא כדין, סיליקון תעשייתי לתוך מיליוני ליטרים של חלב עמיד המשווקים בכל הארץ. מדובר בחומר צמיגי חסר טעם וריח, הדומה בצורתו ובצבעו לחלב עצמו, והמשמש, בין היתר, כג'ל לשתלי סיליקון בניתוחים פלסטיים להגדלת חזה. החומר, ששמו המקצועי דימתיל סילוקאן, עומד כבר שנים במרכזו של ויכוח רפואי סביב השאלה אם הוא מחולל סרטן ומחלות קשות אחרות. בניגוד למקרים אחרים, שבהם התגלו מצרכי מזון שאינם ראויים למאכל אדם עקב טעויות שנעשו בתום לב, הפעם מדובר בהחלטה יזומה שקיבלו בכירים בתנובה, קונצרן המזון הגדול בישראל, כפתרון לבעיית ייצור שגרמה הפסדים כספיים עצומים".

כך נפתח תחקירו של רונאל פישר, אז עיתונאי מעריב, שפורסם במוסף "סופשבוע" בספטמבר 1995, וטלטל מדינה שלמה. מנהלי תנובה הכחישו אז את הממצאים החמורים, אבל בדיקות מעבדה שערך מעריב לחלב העמיד 1% של החברה היו חד־משמעיות ולתנובה לא נותר אלא להתנצל ולהוריד את קרטוני החלב העמיד מהמדפים. זה כמובן לא מנע את כתבי האישום שהוגשו נגד מנהלי החברה ונגמרו בהסדר טיעון וקנס וכן את התביעה האזרחית. לצד אלה, התמודדה תנובה גם עם פגיעה קשה בתדמיתה, שאותה נדרש לה זמן רב לשקם.

סיליקון בחלב העמיד. צילום: ברקאי וולפסוןסיליקון בחלב העמיד. צילום: ברקאי וולפסון


השמדת מנות הדם של יוצאי אתיופיה -
 24.1.1996

"כל תרומות הדם של יוצאי אתיופיה מושמדות", זעקה כותרת מעריב בינואר 1996. תחקירו של רונאל פישר חשף: בבנק הדם משקרים לעולים, לוקחים מהם תרומות דם ומשליכים בחשאי לפח. תמונות של מנות הדם שנזרקו הוכיחו מעל לכל ספק מה גרם להשלכתן. על הפתק שהוצמד אליהן נכתב: "לא להשתמש בגלל שהוא מאתיופיה".

החשיפה עוררה סערה. ימים ספורים לאחר פרסום התחקיר יצאו עשרת אלפים מבני העדה האתיופית להפגין מול קריית הממשלה בירושלים. המחאה נהפכה אלימה במהירות, בעת שחלק מהמפגינים יידו אבנים וניפצו שמשות מכוניות, ואילו המשטרה מצדה הפעילה גז מדמיע וזרנוקים. זו הייתה אחת ההפגנות הסוערות שידעה המדינה עד אז ועשרות מפגינים נפצעו.

בעקבות הסערה הקים ראש הממשלה שמעון פרס ועדת חקירה בראשות הנשיא לשעבר יצחק נבון, שקבעה שלא היה מקום להונות את תורמי הדם, אך לא המליצה לשנות את הנהלים בנוגע לאי־קבלת תרומות דם של בני העדה. כך נשאר האיסור על כנו עד דצמבר 2016.

24.1.1996. צילום:ארכיון מעריב-פרשת השמדת תרומות הדם של עולי אתיופיה24.1.1996. צילום:ארכיון מעריב-פרשת השמדת תרומות הדם של עולי אתיופיה


פגישותיו של האלוף אורן שחור עם יו"ר האופוזיציה שמעון פרס -
 31.10.1996

אוקטובר 1996, ממשלת נתניהו הראשונה. בן כספית חושף במעריב את פגישותיו החשאיות של האלוף אורן שחור, שהיה אז עדיין בשירות צבאי ושימש כראש הוועדה האזרחית לשיחות עם הפלסטינים, עם מנהיגי האופוזיציה שמעון פרס ויוסי ביילין, בניגוד להוראות הצבא וללא ידיעת ראש הממשלה בנימין נתניהו.

"האלוף אורן שחור נפגש אמש בחשאי עם יו"ר האופוזיציה שמעון פרס בביתו בתל אביב", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. "זו הייתה הפגישה השלישית שמקיים שחור בחודשיים האחרונים עם פרס. נוסף לכך, שחור נפגש פעמיים עם השר לשעבר יוסי ביילין ועם בכירים נוספים באופוזיציה".

הידיעה הדרמטית לוותה בצילום של האלוף יוצא מפגישה לילית עם פרס. שחור טען אז כי אלו פגישות חבריות בלבד, אך בלשכת ראש הממשלה הגיבו: "תופעה חמורה מאוד".

בעקבות החשיפה נערך דיון בנושא בלשכת ראש הממשלה ובממשלה כולה, ובסופו הוחלט על השעיית שחור מתפקידיו האזרחיים. לאחר מכן החליט שחור לפרוש מצה"ל. עם שחרורו הצטרף שחור, כצפוי, למפלגת העבודה והתמודד בפריימריז לקראת בחירות 99', אך לא התברג במקום ריאלי.

פרשת פגישותיו של שחור עם פרס - 31.10.1996. צילום: ארכיון מעריבפרשת פגישותיו של שחור עם פרס - 31.10.1996. צילום: ארכיון מעריב


פרשת נערות הליווי - 19.11.1999

נובמבר 1999. נבחרת ישראל אפופת אופוריה בעקבות ההישגים הנדירים במוקדמות יורו 2000, עם סיכוי טוב להעפיל לטורניר גדול לראשונה זה 20 שנה ובפעם השנייה בהיסטוריה. אבל אז היא מגיעה למשחק מכריע מול נבחרת דנמרק, שבו היא סופגת הפסד צורב. לכאורה, בסף הכל החמצה נוספת בשרשרת הכישלונות של הנבחרת הלאומית.

אבל אז, כמה ימים לאחר המשחק, בעת שהנבחרת שהתה בקופנהגן לטובת משחק הגומלין, חשף מעריב כי ערב המשחק הדרמטי נגד דנמרק, שנערך באצטדיון רמת גן ב־13 בנובמבר 1999, אירחו חלק משחקני הנבחרת, ששמותיהם לא פורסמו, נערות ליווי בחדרי המלון שלהם בתל אביב.

הפרשה, שנחשפה בידי אביב הברון ויונתן הללי ונחשבת עד היום לאחד הסקופים הגדולים בתקשורת הספורט הישראלית, עוררה סערת ענק בעולם הכדורגל הישראלי, ולא רק בו. על שחקני הנבחרת נמתחה ביקורת חריפה. טענו נגדם כי המעשה לא מוסרי, שכן חלקם היו נשואים; טענו שזוהי התנהגות לא ייצוגית; וגם טענו כי מעלליהם ערב המשחק פגעו בכושר הריכוז שלהם והביאו לתבוסה המשפילה מול הנבחרת הדנית ולתוצאה המביכה 0:5. לא ברור אם אכן הבילוי הלילי גרם להפסד או שהם סתם שיחקו גרוע, אבל הפרשה בטח לא תרמה לתדמית הנבחרת הרעועה גם כך. שנים אחר כך טען אברם גרנט, לימים מאמן הנבחרת, כי "פעם זו הייתה נורמת התנהגות". בעקבות הפרשה הוקמה ועדה בראשות פרופ' אפי יער לניסוח קוד אתי לשחקני הנבחרת.

פרשת נערות הליווי - 19.11.1999. צילום: ארכיון מעריבפרשת נערות הליווי - 19.11.1999. צילום: ארכיון מעריב

 פרשת המניות של הרמטכ"ל דן חלוץ - 15.8.2006

"מלחמת לבנון השנייה פרצה בשעה 9:00 בבוקר יום רביעי, 12 ביולי 2006. היא החלה בחטיפת החיילים אלדד רגב ואהוד גולדווסר ובהריגתם של שמונה חיילים, והמשיכה בחילופי אש כבדים ובירי קטיושות על כל יישובי הצפון. כעת מתברר כי בעיצומם של האירועים הדרמטיים הללו, ממש באותן שעות שבהן התכנסה הצמרת הצבאית והמדינית כדי לדון בשאלה אם לפתוח במלחמה בלבנון, התפנה הרמטכ"ל דן חלוץ למכור את תיק ההשקעות הפרטי שלו, שאותו ניהל בבנק לאומי".

יום לאחר שהסתיימה מלחמת לבנון השנייה, חשף הכתב הכלכלי הוותיק יהודה שרוני כי ביום הראשון של המלחמה, לאחר היוודע דבר חטיפתם של רגב וגולדווסר, מצא הרמטכ"ל זמן למכור מניות מחשש לנפילת הבורסה בשל המצב הביטחוני. המידע, התברר בהמשך, היה בידי העיתון בזמן שהמלחמה התחוללה, אך הוא המתין עם הפרסום עד לתומה.

החשיפה של שרוני חוללה כצפוי סערה תקשורתית גדולה וביקורת ציבורית על הרמטכ"ל, שהתלוותה לביקורת שנמתחה עליו בשל תפקודו במלחמה.

פרשת המניות של דן חלוץ - 15.8.2006. צילום: ארכיון מעריבפרשת המניות של דן חלוץ - 15.8.2006. צילום: ארכיון מעריב

המזל"ט שחשף את פעולת השייטת - 31.8.2007

אסון השייטת נצרב בתודעה הישראלית כאחד האירועים הקשים והכואבים ביותר בתולדות צה"ל, שבו נהרגו בלילה אחד, בין 4 ל־5 בספטמבר 1997, 12 לוחמי שייטת בקרב ליד אנצרייה בדרום לבנון. עשור מאוחר יותר חשף עמיר רפפורט במעריב כי מזל"ט צה"לי - שריחף מעל לבנון ושידר לישראל תמונות מהשטח בערוץ לא מוצפן במשך יותר משבועיים לפני הפעולה - הוא שגרם לחשיפת המבצע המתוכנן.

"סוף התעלומה: המחדל שגרם לאסון השייטת" הייתה הכותרת לתחקיר שבו פורסמו לראשונה הנסיבות שהובילו לפעולה הכושלת והעובדה כי בניגוד לטענות צה"ל עד אז, חיזבאללה ידע מראש על הפעולה והכין מארב לחיילים.

שלוש שנים לאחר הפרסום במעריב הודה גם מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה כי ארגונו אכן קלט את שידורי המזל"ט ומיקם מארבים שניצבו בשטח כמה

שבועות, עד שהגיע כוח השייטת ועלה על אחד מהם. נסראללה גם הציג סרטון המתעד את האסון, שלטענתו יורט משידור לא מאובטח ממזל"ט צה"לי. בתחילה הכחיש צה"ל את הטענה, אך לאחר שהתברר שהתצלומים שהציג נסראללה אותנטיים, וככל הנראה המארב אכן היה מתוכנן, שינה צה"ל את עמדתו, ומפקד חיל הים דאז אליעזר (צ'ייני) מרום הודיע על כך למשפחות השכולות. בעקבות המידע החדש, חלק מההורים השכולים ניהלו מאבק להקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועים שקדמו לאסון הקשה.

המזל"ט שחשף את פעולת השייטת - 31.8.2007. צילום: ארכיון מעריבהמזל"ט שחשף את פעולת השייטת - 31.8.2007. צילום: ארכיון מעריב

 פרשת הטרקטורון של תא״ל משה (צ׳יקו) תמיר - 28.7.2008

יולי 2008. בן כספית חושף במעריב כי באפריל 2007, במהלך יום גיבוש למשפחות הקצינים הבכירים באוגדת עזה, תת־אלוף משה (צ'יקו) תמיר, אז מפקד האוגדה, אפשר לבנו בן ה־15 לנהוג בטרקטורון צבאי, אף שלא היה לו רישיון נהיגה. הבן פגע במכונית אחרת, ותמיר, במטרה להגן על בנו, ניסה לטשטש את נסיבות ההתנגשות, זייף את טופס התאונה ואף פיצה את בעל הרכב כספית כדי שלא יגיש תלונה. בתגובה לתחקיר הגיב תמיר במילים, "לא הייתי בסדר, אבל לא צריך לצאת מפרופורציה".

אולם האירוע הזה לא הסתיים בכך, ובסופו של דבר התקרית והתאונה הן אלה שהביאו לסיום הקריירה של תמיר, קצין מוערך עד אז, שברזומה שלו נכללו תפקידים בכירים רבים, בהם מח"ט גולני. בסיומה של חקירת מצ"ח הועמד תמיר לדין והורשע בבית דין צבאי. לאחר שנגזרה עליו הורדה לדרגת אלוף־משנה, קיבל בית הדין לערעורים את ערעורו וביטל את העונש. עם זאת, בתום ההליך המשפטי החליט הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי על סיום שירותו של תמיר.

פרשת הטרקטורון של תא"ל משה תמיר - 28.7.2008. צילום: ארכיון מעריבפרשת הטרקטורון של תא"ל משה תמיר - 28.7.2008. צילום: ארכיון מעריב

 הבנייה הלא חוקית בביתו של יואב גלנט - 26.12.2008

"הסתבכתם פעם עם החוק? שלחו אתכם להרוס חדר בגלל חריגה של 70 סנטימטרים? חטפתם כתב אישום בגין הקמת פרגולה בלי כל האישורים? מתברר שבעיות כאלה אינן נחלתם של כל בני האדם. קחו, למשל, את אלוף פיקוד הדרום, יואב גלנט. כשגלנט חשב שהכניסה שבנה לביתו החדש במושב לא מכובדת מספיק, הוא כבש לעצמו דרך פרטית על שטח ציבורי ירוק שעובר בין בתי שכניו, הוסיף על השטח הזה חניה ענקית מעוצבת היטב ונטע עליו עצי אקליפטוס שחסמו את הנוף לשכנים. על שאר השטח הציבורי הוא שתל עצים והתקין תאורת לילה הנשלטת מביתו".

דצמבר 2008. האלוף גלנט הוא מפקד פיקוד דרום ובאופן טבעי גם מועמד לרמטכ"לות. כתב מעריב קלמן ליבסקינד חושף כי גלנט לא הסתפק בשטח ביתו במושב עמיקם וסלל לעצמו כביש בין בתי שכניו, סידר חניה, שתל עצים והתקין תאורה בשטח ציבורי, שכלל לא שייך לו. עוד התברר כי הוא גם הצליח לסדר לעצמו ממינהל מקרקעי ישראל 35 דונם "לפנים משורת הדין", ופלש ל־28 דונם נוספים. "בניגוד לאזרח רגיל, שהיה מסתבך עד מעל לראש עם התנהלות שכזו, אצל גלנט יוצאות הרשויות מגדרן בניסיון לסייע לו", כתב ליבסקינד.

בשורה התחתונה, בעקבות התחקיר, החליטה ממשלת ישראל שהאלוף גלנט לא יהיה רמטכ"ל. אבל קדמה להחלטה הזאת הודעה על מינויו, שנתיים לאחר פרסום התחקיר. בעקבות ההכרזה התעוררו ההתנגדויות. קודם של השר מיכאל איתן, ובהמשך של התנועה הירוקה, שעתרה לבג"ץ בדרישה שוועדת טירקל, המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, תדון מחדש בהתאמתו של גלנט לתפקיד. בג"ץ דרש מהיועץ המשפטי הסברים, וגם מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, החליט לערוך בירור. בסיום הבירור קבע המבקר שגלנט אכן "עשה שימוש חורג בשטח הציבורי הפתוח הסמוך לביתו המיועד לכלל לצורך מעבר רק לכלי רכבו" וכי הוא חתם על תצהירים כוזבים.

בעקבות הדוח הגיש היועץ המשפטי דאז יהודה וינשטיין חוות דעת שלפיה עולה תמונה כללית של "אדם העושה במקרים לא מעטים דין לעצמו תוך קביעת עובדות בשטח, עובדות שלגביהן בחלק מהמקרים מתקבל אישור בדיעבד, תוך הסתייעות בגורמים בכירים", וציין כי הממצאים "מעלים קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירות ההחלטה למנותו לרמטכ"ל". בעקבות כך הודיעו שר הביטחון אהוד ברק וראש הממשלה בנימין נתניהו על ביטול המינוי. שנים לאחר מכן אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה את גבולות נחלת משפחת גלנט, וגלנט עצמו, כשהצטרף למפלגת כולנו, הודה בהתייחסו לפרשה כי "נעשו שגיאות בהתנהלותי".

פרשת הבניה הלא חוקית בביתו של יואב גלנט - 26.12.2008. צילום: ארכיון מעריבפרשת הבניה הלא חוקית בביתו של יואב גלנט - 26.12.2008. צילום: ארכיון מעריב

ניגוד עניינים בפרס ספיר - 21.6.2009

ביוני 2009 חשפה הכתבת גלי גינת את הקשרים מעוררי התמיהות בין המתמודדים לשופטים בתחרות פרסי ספיר 2009. כך למשל נחשף כי יו"ר חבר השופטים יוסי שריד הוא דודה של רנה ורבין, עורכת הספר הזוכה "אחוזת דג'אני", שפעלה רבות לקידומו. עוד התברר בתחקיר כי היה קשר קרוב בין הסופרת רונית מטלון ז"ל, שהגיעה למקום השני עם ספרה "קול צעדינו", ובין השופט אריאל הירשפלד, כשהספר המתמודד של מטלון, אף הוקדש להירשפלד, חוקר ספרות ומרצה בחוג לספרות באוניברסיטה העברית, שהיה אמור להכריע בעניינו. הירשפלד אף ניהל בעבר מערכת יחסים רומנטית עם מטלון.

בעקבות התחקיר בוטלה חלוקת הפרסים באותה שנה, ובהסכם פשרה בין הזוכים, שזכייתם בוטלה, למפעל הפיס נקבע כי מפעל הפיס יעניק לזוכים פיצוי כספי. כמו כן, בעקבות התחקיר, הוכנסו שינויים בתקנון הפרס: בוטל "הקול הכפול" שהיה ליו"ר חבר השופטים ונקבע כי כל הוצאה לאור תוכל להגיש למועמדות לפרס רק חמישה ספרים.

ניגוד עניינים בפרס ספיר - 21.6.2009. צילום: ארכיון מעריבניגוד עניינים בפרס ספיר - 21.6.2009. צילום: ארכיון מעריב

פרשת הצוללות| 21.10.2016

הכותרת הראשית במעריב באוקטובר 2016 חשפה רק את קצה הפרשה, שהפכה בהמשך לתיק 3000. על פי הפרסום הראשון של בן כספית, ישראל חתמה על מזכר הבנה לרכישת שלוש צוללות נוספות עבור חיל הים מבלי שמערכת הביטחון יודעת על המהלך או תומכת בו. עוד התברר כי במערכת הביטחונית והכלכלית תקפו את העסקה, שעלותה 1.2 מיליארד יורו, וטענו שהיא נעשתה בחובבנות ובפזיזות, ללא חקר שוק ובמחיר מופקע.

בהמשך חשף רביב דרוקר בערוץ 10 כי עו"ד דוד שמרון הוא נציגו של המתווך הישראלי של העסקה, וכך התפתח הסיפור עד לפרשת הצוללות, שכולנו מכירים ואשר סיומה עוד לא נראה באופק.

פרשת רכישת הצוללות מגרמניה - 21.10.2016. צילום: ארכיון מעריבפרשת רכישת הצוללות מגרמניה - 21.10.2016. צילום: ארכיון מעריב



שחיתות במועצת עמנואל -
 3.2.2017

תחקירו של עוז רוזנברג, שפורסם ב"מעריב המוסף", חשף התנהלות מעוררת סימני שאלה בהתנחלות עמנואל: מבנייה בלתי חוקית והפקעה של אולם מפעל הפיס לטובת ישיבת חב"ד ועד לטענות לשוחד בחירות. לפי התחקיר, לפני הבחירות המקומיות, שהתקיימו במועצה בשנת 2013, הבטיח ראש המועצה עזרא גרשי לרב חב"ד חיים קיז'נר ולחברים בסיעת חב"ד המקומית כי אם ייבחר לראשות המועצה – יעניק להם טובות הנאה שונות.

זמן קצר לאחר פרסום התחקיר פשטו חוקרי יחידת להב 433 על משרדי המועצה המקומית, ועם סיום החקירה הודיעה המשטרה כי קיימת תשתית ראייתית לעבירות שוחד בחירות נגד ראש המועצה גרשי והרב חיים קיז'נר. הפרקליטות הודיעה לשניים כי הם יועמדו לדין בחשד לשוחד בחירות בכפוף לשימוע.

שחיתות במועצת עמנואל - 3.2.2017. צילום: ארכיון מעריבשחיתות במועצת עמנואל - 3.2.2017. צילום: ארכיון מעריב

הליכוד נגד הליכודניקים החדשים - 11.8.2017
"בליכוד, שבה כ־100 אלף מתפקדים, דורשים להרחיק מהמפלגה קבוצה גדולה של מתפקדים המכונה 'הליכודניקים החדשים'. מדובר בקבוצה שלדברי ראשיה מונה כ־12 אלף מתפקדים, המבקשים לשנות את הליכוד מבפנים, להשפיע על הרכב הרשימה לכנסת ולשוב אל ימי המפלגה הליברלית, הדוגלת בשוויון ובדמוקרטיה". זו הייתה יריית הפתיחה לסדרת כתבות על מאבק הליכוד בתנועת הליכודניקים החדשים. בהמשך חשף הכתב בכנסת אריק בנדר כי כדי להקשות על המשך התפקדותם של הליכודניקים החדשים לתנועה, הוחלט בליכוד על ביטול ההתפקדות באמצעות אתר האינטרנט, וכמה ימים לאחר מכן פורסם כי הוגשו עתירות נגדם לבית הדין של הליכוד בדרישה לבטל את התפקדותם למפלגה.

בנובמבר 2017 פתחו הליכודניקים החדשים בקמפיין מימון המונים באתר "הדסטארט", לשם גיוס כספים לייצוג משפטי שמטרתו למנוע את הדחתם מתנועת הליכוד. חודש מאוחר יותר, לאחר שגייסו יותר מ־550 אלף שקל, עתרו הליכודניקים החדשים לבית הדין של הליכוד כדי שיורה על תיקון כשלים שלטענתם בוצעו בידי הנהלת המפלגה.

הליכוד נגד הליכודניקים החדשים - 11.8.2017.צילום: ארכיון מעריבהליכוד נגד הליכודניקים החדשים - 11.8.2017.צילום: ארכיון מעריב

 
פרשת ניר חפץ וקורס הקצינים - 11.3.2018

"ניר חפץ גורר אחריו, לאורך רוב החיים, סיפור טרגי. לא אתפלא אם האירוע הזה שרט את נפשו והפך אותו למי שהוא היום. זה קרה בקורס קצינים, כשחפץ וצוער נוסף יצאו לניווט לילה בנגב. בנקודה כלשהי במהלך המשמרת של חפץ, כשהפיקוד על הניווט היה בידיו, הם התעייפו. הוא והצוער השני החליטו ללכת לישון, מה שאסור על פי פקודות הצבא בתכלית האיסור. לא רק שהלכו לישון, הם עשו את זה על פסי הרכבת. הדבר הבא שקרה הוא שחפץ התעורר מקול רעש עצום. הרכבת הגיעה באשמורת השלישית ופשוט חצתה לשניים את חברו הצוער, שנרדם לרוע המזל על הפסים".

את הסיפור הזה פרסם בקצרה במעריב בן כספית במסגרת טורו הקבוע ב"מעריב סופהשבוע", רגע לאחר שניר חפץ הפך לעד מדינה נגד ראש הממשלה נתניהו. ימים ספורים לאחר מכן, בהתבסס על פרסום זה, פרסמה איילה חסון תחקיר בערוץ 10 על האירועים שהתרחשו לאחר מותו של חברו של חפץ על פסי הרכבת. על פי התחקיר, בשנת 1987 הגיעה למצ"ח שמועה שלפיה הצוער מת מפליטת כדור במהלך מסע הניווט, וחפץ, כדי להסתיר את הדבר, הציב את גופתו לרוחב פסי הרכבת. חפץ נחקר ונמצא חף מפשע. בהמשך נחשף במעריב כי חפץ פוטר בסוף 2010 מתפקיד ראש מערך ההסברה במשרד ראש הממשלה לאחר שבדיקת השב"כ העלתה כי הוא עלול להיסחט בעקבות נסיבות מותו של הצוער.