כשמדברים על שילוב קשישים בחיי הקהילה ועל מפגשים והיכרויות בין בני נוער לבין בני הגיל השלישי, פעילות משותפת של הטסת רחפנים היא לא הדבר הראשון שעולה במחשבה. אבל כשהכוונות טובות, יש דברים שעולים על כל דמיון. כחלק מפרויקט "מחזירים אהבה", של עמותת מטב, שנועד להחזיר אהבה לאוכלוסיית הקשישים בישראל ולהעלות את המודעות לבעיית הבדידות שאיתה מתמודדים רבים מהם, התקיים  מפגש בין נערות וקשישות שבו קיימו יחד פעילות רחפנים מסעירה. 

ליאור שטרסברג, מנכ"ל עמותת מטב, אמר: "כאשר יזמנו את הפורמט לפני ארבע שנים קיווינו שנצליח לסחוף אזרחים רבים ולהעלות למודעות את נושא הבדידות שאיתה מתמודדים קשישים רבים. אני שמח שכיום, בזכות יוזמות רבות ומרגשות של אזרחים מכל הארץ, שמחזירות אהבה לבני הגיל השלישי ומשמחות אותם, אנו עדים להצלחתו הרבה של הפרויקט".

בית הספר התיכון אמי"ת ראשית שבשכונת יד אליהו בתל אביב הוא תיכון למדעים ואמנויות שבו לומדות בנות דתיות. ולא רק הן לומדות שם. פרויקט "בינה פלוס", שמתקיים במוסד החינוכי בשנים האחרונות, מארח קשישים מהאזור שמגיעים לביה"ס ולומדים בו יומיים מלאים בשבוע. הלימודים כוללים אנגלית, מתמטיקה, תנ"ך, ספרות, ניו־מדיה ומדעים, וחשוב לא פחות – הם מספקים לקשישים הזדמנות ליצירת קשר עם התלמידות הצעירות ואנשי הצוות.

"האזרחים המבוגרים שותפים במשך שנת הלימודים לפעילות, לאירועים ולטקסים. הם חלק מהווי בית הספר", מעידה המנהלת ריקי טמיר. "כולם מגיעים עם צמא ללמוד, וזו חוויה גדולה ללמד אותם".

כחלק מתוכנית הלימודים החדשנית בתיכון אמי"ת ראשית, מתקיים פרויקט רחפנים, שבו לומדות התלמידות לבנות רחפן מחומרי מחזור וליצור טכנולוגיה מתקדמת באמצעים פשוטים ולא יקרים. כיתת המבוגרים (רובה ככולה נשים) משתלבת גם בפרויקט הזה, וכך קרה לאחרונה שהנערות והקשישים קיימו יחד פעילות רחפנית מסעירה.

לאחר שהתלמידים המבוגרים קיבלו רקע תיאורטי בנושא הרחפן, מבנהו ושימושיו, הם התנסו בעזרת התלמידות בהפעלת רחפנים קטנים בתוך מבנה. הקשישים למדו להטיס רחפן, לשלוט בו, להעלותו ולהורידו. 

השלב הבא היה יציאה יחד אל חצר בית הספר – והתנסות בהטסת רחפנים גדולים, שנבנו על ידי התלמידות במסגרת הפרויקט. כמעט כל אחד מהקשישים (ובעיקר הקשישות) ביקש להתנסות בפעילות, והיו כאלה שעשו זאת כמה פעמים, ובהתלהבות. "הם היו בעננים, שמחו מאוד, הודו לנו", מספרת המנהלת טמיר. "התגובות היו: 'איזה יופי, זה משהו שמעולם לא ראינו, ובטח לא עשינו. תביאו לנו עוד דברים כאלה'".

טמיר אומרת שהמפגש המיוחד על ספסל הלימודים, בין נערה צעירה לבין מי שיכולים להיות סבא או סבתא שלה, הוא אחת החוויות המשמעותיות ביותר שחוותה כמנהלת. "הערך המוסף, החינוכי והערכי, הוא גדול מאוד".