עוד לפני הצגתו היום בכנסת של דוח הוועדה הבין־משרדית למאבק בתופעת הפוליגמיה, המסמך הטעון כבר הספיק לחולל סערה והתנגדות גדולה. מה שהקפיץ ארגוני נשים וגורמים מימין ומשמאל הוא בעיקר הסעיף שבו מתירה הוועדה לבתי הדין השרעיים לאפשר היתר נישואים שניים, בנסיבות חריגות בלבד ולאחר בדיקה מעמיקה.
“בעקבות המלצות הוועדה ייפגעו נשים גם בצפון הארץ", מתריעה ח"כ עאידה תומא־סלימאן, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת. “רוב מקרי הפוליגמיה מתרחשים כיום בקרב בדואים בדרום הארץ. עכשיו כשבית הדין השרעי יוכל לאפשר מתן היתר לנישואים שניים, התופעה עלולה להתרחב לצפון וליתר חלקי הארץ".
עיקרי המלצות הוועדה הבין־משרדית, שמינתה הממשלה לחקר תופעת הפוליגמיה בישראל לפני כשנה, עוסקים בהגברת האכיפה על ידי המשטרה, החלת הליך משפטי של העמדה לדין וענישה, הגברת החקירות של ביטוח לאומי, פתיחת תוכניות בתחומי התעסוקה, החינוך, הרווחה והכלכלה, וכאמור התרת סמכות לבית הדין השרעי לאשר נישואי אישה שנייה בנסיבות חריגות כגון עקרות, ייבום ונשיאת אלמנת האח, מחלה קשה של האישה הראשונה או פירוד ממושך בין בני הזוג הנושא אופי של השלכות קשות על הילדים והאישה. כל אלה לאחר הליך בדיקה נרחב. על ההמלצות עמל צוות מתחומי החינוך, הרווחה, המשטרה, הבריאות, ביטחון הפנים, השלטון המקומי ונציגי העדה הבדואית, והן נפרשות על פני כ־300 עמודים.
“חד־משמעית, אנחנו לא כתבנו ולא התכוונו שיינתן היתר", אומרת עו"ד אמי פלמור, מנכ"לית משרד המשפטים ומי שעומדת בראש הוועדה. “יש פה ניסיון לאכוף משהו שלא נאכף מעולם. במשך 70 שנה המדינה בחרה לעצום עיניים ולאפשר לתופעה להתפשט, ועכשיו יש צורך בתהליך מעבר הדרגתי. לא מדובר בחוק, אלא בהוראת מעבר שתימדד ותיבחן, ואם לא תצלח, היא תשונה לאלתר. זה ניסוי שמלווה במחקר ומדידה".
הנפגעות העיקריות
תופעת הפוליגמיה בישראל התפשטה במשך שנים רבות מתחת לרדאר של רשויות האכיפה והחוק וללא מאמץ מיוחד מצדן לאכוף או למגר אותה. החוק הישראלי אוסר ריבוי נישואים, אבל מתיר לשאת אישה שנייה בנסיבות מסוימות וקיצוניות בקרב גברים יהודים וערבים כאחד. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שהוגשו לאחר מחקר שנערך לראשונה כחלק מעבודת הוועדה, קיימות כ־6,200 משפחות פוליגמיות בקרב החברה הבדואית בנגב, והן מהוות 18.5% מכלל המשפחות שם. ב־76% מתוכן ישנם נישואים לשתי נשים, וב־24% הנותרים יש שלוש נשים ומעלה. המספר הגבוה ביותר שהתגלה עד כה הוא שש נשים, ומדובר במשפחות בודדות.
“קיים קושי גדול באיסוף נתונים אמיתיים על ממדי התופעה", אומרת ח"כ תומא־סלימאן. “לרוב הנישואים השניים לא רשומים בשום מקום, ואחת הדרכים לבדוק זאת היא מעקב אחר נשים ערביות הרשומות כרווקות ואשר ילדו בבתי החולים השונים. בחברה הערבית המסורתית לא מקובל שאישה רווקה תלד, וזה סימן שהיא מעורבת בנישואים פוליגמיים".
במרבית המקרים, נשים נישאות לגבר מבוגר מהן בהרבה באמצעות איש דת פרטי המנהל את הטקס בסתר וללא דיווח משום סוג. לרוב, האקט של נשיאת אישה שנייה הוא גם חברתי־מעמדי. לעתים מדובר באקט של הפגנת כוח מצד הגבר ובמדד לגבריות ומעמד, וברוב המקרים זה מלווה במצב סוציו־אקונומי קשה.
גם המשאבים שהמדינה העמידה עד כה למיגור התופעה מצביעים על חוסר עניין מצדה. בביטוח לאומי, למשל, ישנו חוקר אחד לתחום הפוליגמיה בכל מרחב הדרום שאמון על אוכלוסייה של 250 אלף איש, ויכולתו לאתר את המקרים נמוכה באופן טבעי. אחת מהמלצות הוועדה קוראת להגדיל את מספר החוקרים לחמישה במקביל לחוקרי המשטרה.
בתי הדין השרעיים, המפוקחים בידי משרד המשפטים, לא הורשו עד כה להתיר נישואים שניים בישראל. אלא שבינואר 2017 הוציא היועץ המשפטי לממשלה הנחיה לאכוף ביתר שאת את התופעה ולהעמיד לדין גברים פוליגמיים. לפי משרד המשפטים, השינוי בשטח כבר החל. עד כה התקבלו 270 תלונות, אך הוגשו 12 כתבי אישום בלבד.
“האכיפה תתבצע כלפי אלה שמתחתנים כי נמאסה עליהם האישה, או כי רוצים אישה צעירה יותר או מתוך מפגן כוח ומעמד, שהם מהווים כ־90%־95% ממקרי הפוליגמיה, ונגד אלו שמדובר לגביהם בהעדפה", אומרת עו"ד פלמור. “נצא בכל תוקף ונדרוש מהם דיווח וגירושים כהלכתם, כולל חלוקת רכוש ותשלום מזונות כדין, בדיוק כפי שעושה גבר יהודי. ביתר 5% או 10% מהמקרים, אנחנו נאפשר לבית הדין להתיר ולא נאכוף נישואי פוליגמיה בנסיבות שבהן האישה הראשונה עקרה או חולה במחלה קשה, או כשאחד האחים יישא את אלמנת אחיו, או בנישואי ‘בדל’, שבהם שתי אחיות נישאות לשני אחים".
“אנחנו אומרות: תעצימו ותחזקו נשים", גורסת ח"כ תומא־סלימאן. “תנו להן אופציות להתפתחות ותעסוקה, והן לבד יתרחקו מהתופעה. אבל להרחיב את הסמכות של בית הדין השרעי זה אומר מתן לגיטימציה לתופעה וחיזוקה".
“הם לא שינו דבר", טוענת מנגד איה זינאתי, רכזת הוועד לפעולה בענייני אישות, המהווה ארגון גג לארגוני נשים ערביות ברחבי הארץ. “הגבר יטען שהוא והאישה בגירושים ממושכים ויקבל אישור. כך גם בנושא הייבום. האלמנה לעולם לא תוכל להתנגד לנישואים עם אחי בעלה, במיוחד עכשיו כשיש היתר. אף אחד לא ישאל מה האלמנה רוצה, ובפועל אין לה ברירה. לא באמת תהיה בידה בחירה. הוועדה לצערי הכשירה את הפוליגמיה. היא רצתה למגר, אבל עשתה בדיוק את ההפך".
הנפגעות העיקריות מהפוליגמיה הן כמובן נשים, רובן מוחלשות וחסרות השכלה ומעמד. אבל גם בקרב המשכילות והמלומדות, כך עולה מהדוח, ישנן נשים המבקשות לשמר את המנהג השבטי המסורתי. הטענה בקרב ארגוני נשים ערביות היא שלא הושם מספיק דגש על העצמת האישה הבדואית שעלולה ליפול לנישואי פוליגמיה, וכובד המשקל בתוכנית מתייחס יותר לחיזוק הגברים במגזר.
“לפי הדוח, אנחנו מסיקים שאין ניסיון אמיתי לפתור את הבעיה", אומרת זינאתי. “יש תהליכי עבודה מול משרדי החינוך והרווחה, הבריאות והמשטרה, אבל לא מופיע בשום מקום סעיף תקציבי, למשל, ואין תוכנית יישום. את התוכניות לעידוד תעסוקה ומניעת נשירה אנחנו מכירות, וזה לא מחדש לנו דבר. לא כותבים איך מתכוונים לבצע זאת".
“שמענו נשים רבות, והדעות היו שונות", אומרת מצדה יו"ר הוועדה עו"ד פלמור. “היו נשים שאמרו: ‘אל תתערבו לנו. זו המציאות שבחרנו’. ראינו נשים משכילות עם תארים מתקדמים שמסבירות למה זה תואם את המנהגים שלהן, ונוח להן לכבד את המסורת, ומנגד ראינו את ההשלכות הנפשיות, הרגשיות והבריאותיות שמתקיימות בקרב משפחה פוליגמית, לרוב אצל המשפחה הראשונה שנזנחת מאחור בידי הגבר. גילינו נתונים של נשירה של 45% בקרב נערים בבתי ספר, ומכאן נמתח קו ישיר לסיכוי שיהפכו לפוליגמיים, ולכן המלצנו, למשל, על הקמת בתי ספר טכנולוגיים ומקצועיים לצד תמיכה של מפעלים בדרום כדי לייצר מעגל כלכלי וחברתי שיביא שינוי".
ההקשר הפוליטי
גם הדיון הזה לא הצליח לחמוק מטענות על פוליטיזציה של התהליך, על רקע הסוגיות הנפיצות של הקרקעות בנגב, ההכרה בכפרים לא חוקיים והרחבות יישובים. “הקרקעות הן סוגיה מאוד מורכבת", אומרת עו"ד פלמור. “חשבתי שלא נצא מזה. חשוב לנו להביא בשורה בנושאים חברתיים בוערים לא פחות. יתרה מכך, כשאני מציגה למדינת ישראל נתונים שלפיהם באזורים בנגב שבהם הוסדרה התיישבות בבתי קבע, מספר מקרי הפוליגמיה נמוך, זה מסר חד־משמעי למדינה ולממשלה איפה להשקיע כדי לחולל את השינוי. מדוע לא שמענו את קולם של ארגוני הנשים זועקים בנושא הבעלות על הקרקע? עד עכשיו היא הייתה רשומה רק על הגבר, ומעכשיו תהיה חובה לרשום אותה גם על שם האישה, וזה מקנה לה זכויות".
“הוועדה מודה שהיעדר תשתיות, רמת שירותים ירודה והיעדר תעסוקה מאפשרים את התופעה", אומרת מצדה זינאתי, “אבל בוחרת להתעלם מההקשר הפוליטי כי תמונת המראה כוללת נישול קרקעות והריסת בתים, וידוע שזה גורם עיקרי, אבל בוחרים לא לעסוק בו. אי אפשר לנתק אותו מההקשר".
לאחר שיוגש היום לוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, צפוי הדוח לעבור לוועדת השרים לענייני חקיקה. אחרי אירועי אום אל־חיראן בינואר 2017 והשלכותיהם, תצטרך הממשלה להחליט באילו אפיקים היא בוחרת לחזק את הבדואים בנגב. “אני רואה את ההמלצות כך: במקום לחזק את המגמות של תמיכת הרווחה ויישום תוכניות חינוך גם בקרב נשים, התקבלו הטענות של חלק מהגברים באוכלוסייה על הצורך בהמשך ההרגל הזה, ונעשתה עסקה עם הגברים לאפשר הרחבת ההיתרים לנישואי פוליגמיה", אומרת ח"כ תומא־סלימאן.
“הימין הקיצוני טוען שהאכיפה לא מספיק חזקה וחושש שיישפך הרבה כסף על הבדואים, והשמאל מתעלם לחלוטין באופן מפתיע מהתוכנית החברתית־כלכלית־אזרחית כדי לחזק את החינוך והתעסוקה ומתמקד רק בסוגיית ההיתר", אומרת עו"ד פלמור. “אנחנו אומרים: מדינת ישראל, תתעוררי ותביני שכל שקל שתשימי לקידום הבדואים יחזור ויתבטא גם בשיפור תופעת הפוליגמיה. 90% מהמקרים ייאכפו וימוגרו, אבל תמורת הקשב הזה והעבודה המשותפת עם המנהיגות הדתית של הקהילה, נקבל הירתמות שלהם למאמץ ואפקטיביות גדולה יותר. כשמנהיג דת קורא להפסיק את המנהג ויוצא נגדו, זה שווה לי כמו 100 כתבי אישום. יש הבנה שהמציאות הזאת נגמרה, והמדינה תנקוט יד קשה, אבל מנגד, היא לא מבקשת לפורר את המסורת ביום אחד".