אני יושב על טיסת אל על מאמסטרדם, הדיילים עוברים עם עגלות הדיוטי פרי הנושאות וויסקי ועיניי מתחילות לדמוע. אני נזכר בך, סבא שלי היקר, שכרגע נמצא בתא המטען בארון קבורה, אנו בדרך חזרה לירושלים לקבור אותך. רק לפני שבוע התקשרתי אליך ואמרתי לך בשיא ההתרגשות: "שבוע הבא נתראה באמסטרדם לחג". לא חשבתי שבפעם הבא שאראה אותך תהיה ללא רוח חיים.



למי שלא הבין, סבא שלי היקר נפטר בליל ראש השנה באמסטרדם, ערב ראש השנה באמסטרדם. כמו בכל שנה סבא שלי התכוון להיות החזן בבית הכנסת, ואני כמו כל שנה בשש השנים האחרונות תכננתי לטוס אליו וכדי שנעביר את החג יחדיו. רציתי עוד פעם אחת לשמוע אותו מתפלל מוסף בראש השנה, לשמוע את סיפוריו על משפחתו באמסטרדם שלפני השואה.



הוא  נולד באמסטרדם ב-1919 בן 100 היה במותו. בשואה ברח עם אבא שלו ואח שלו לשוויץ, זאת לאחר שבגיל 16 איבד את אמו. במהלך מלחמת העולם השנייה, במוצאי יום כיפור פגש ברכבת את מי שלימים תהיה אשתו וסבתי, ברכה ארונסון. לאחר שהתחתנו, נולדו להם שלושה ילדים: דוד שלי שעדיין גר בהולנד, דודה שלי שגרה בישראל ואבי שגר אנגליה.



סבא אהרון. צילום: ג'וש ארונסון
סבא אהרון. צילום: ג'וש ארונסון


סבא שלי היה מלא חוש הומור ותמיד היה לו בדיחות וסיפורים טובים. כאשר אשתו עברה את מבחן נהיגה וקיבלה רישיון אמר לה "צאי החוצה יש לי מתנה". בעוד כשהיא חשבה שהוא קנה לה רכב, היא הופתעה לראות אותו מצביע על אופניים. "תתחדשי", אמר לה בחיוך. עוד משפט שהיה נוהג לומר: "אני תמיד שותה שתי כוסות וויסקי אחת אחרי השנייה, מפני שאני מרגיש אחרי כוס אחת בן אדם אחר וגם לבן אדם אחר מותר לשתות".
  
אפילו בגיל 100 שנים עדיין היה איתן וטס לכל מקום, כולל לישראל. תמיד הייתה מילה טובה ואנשים מכל ז'אנר העולם הכיר והעריך. היה לו חלק גדול מהבאת אסירי ציון מרוסיה לארץ, ואפילו חלק במבצע יונתן. אהוד בנאי מספר בספר שלו על ביקורו באמסטרדם ועל האיש הזקן עם קולו נעים, זה היה סבא שלי. אדמורים, רבנים ושגרירים כולם הכירו והתייעצו איתו. הזיכרון שלו היה מופלא והוא עזר למוזיאון "יד ושם" לזהות אנשים בקטעי וידאו ישנים מאמסטרדם. 
הוא תמיד היה גאה במשפחתו, כשהתחלתי לעבוד בקרן היסוד הופתעתי לגלות כי בשנת 1950 סבי היה בוועד של הקרן ונחשב לתורם גדול. באותה עת הוחלט להביא לו פרס על תרומתו לקרן, אך הוא ענה לי שהוא לא צריך את זה. הוא היה גאה על עבודתי ב'מעריב' ותמיד קרא לי "הנכד העיתונאי", זאת למרות שהיה לו כבר נכד אחר בתחום התקשורת.
 
סבא שלי, אהרון ארונסון, נפטר בראש השנה אחרי מעל 80 שנים כחזן. הוא השאיר ילדים, נכדים ונינים שתמיד יזכרו אותו לטוב. לעולם נזכור אותו כאיש הגון וישר, אשר עזר לכולם בצנעה ובשקט.

יהי זכרו ברוך