ההוצאה הלאומית לחינוך הסתכמה ב-2018 ב-110.3 מיליארד שקלים (8.3% מהתוצר המקומי הגולמי), המהווה אומנם עלייה של 4%, אך מדובר בגידול בקצב איטי שכן ב-2017 העלייה הסתכמה ב-4.7% וב-2016 ב-5.7%. כך עולה מנתוני הלמ"ס המתפרסמים היום (שלישי) ועוסקים בהוצאה הלאומית לחינוך בין השנים 2016 ל-2018.

את ההאטה ניתן לראות גם בהוצאה הלאומית לחינוך לנפש שעלתה גם היא, אך רק ב-2%, לעומת עלייה של 2.7% ב-2017 ו-3.7% ב-2016.

ההוצאה הלאומית לחינוך כוללת את ההוצאה השוטפת בכל מוסדות החינוך הציבוריים והפרטיים בכל הדרגים, מחינוך קדם-יסודי (לידה עד 6) עד להשכלה גבוהה, הוצאות משקי בית לשיעורים פרטיים, לספרי לימוד וכד', וכן הוצאות לבניית מוסדות חינוך חדשים ולרכישת ציוד.

רק לאחרונה עלה לדיון נושא תשלומי ההורים הנאמד במיליארדי שקלים מדי שנה - תשלומי ההורים גורמים לכך שתלמידים להורים מבוססים יוכלו להוציא יותר כסף על חוגי העשרה, מגמות מורחבות ייחודיות, כך שהם מגדילים את הפערים בין החלשים והחזקים. נתוני הלמ"ס מציגים תמונת מצב מדאיגה לפיה בשנת 2018 קרוב לרבע (23.9%) מההוצאה הלאומית לחינוך מומנה ישירות ע"י משקי הבית באמצעות בין היתר קניית שירותי חינוך, תשלום שכר לימוד וקניית ספרי לימוד, בעוד המגזר הממשלתי והציבורי מימנו 76.1% מכלל ההוצאה הלאומית לחינוך כמו ב-2017. מדובר בהמשך מגמת עלייה לאחר שבשנה קודם לכן משקי הבית מימנו 23.4% מכלל ההוצאה.

בחלוקה לפי דרגי חינוך - קדם יסודי, יסודי ועל יסודי, ניתן לראות כי ההוצאה למוסדות החינוך הגיעה ב-2016 ל-69% מההוצאה הלאומית השוטפת לחינוך. 30% למוסדות חינוך יסודי, 24% למוסדות חינוך על יסודי ו-15% למוסדות חינוך קדם יסודי.

80% משירותי החינוך ב-2018 סופקו לאוכלוסייה במוסדות חינוך של הממשלה, של הרשויות המקומיות ושל מוסדות חינוך ללא כוונת רווח, שרוב מימונם מהממשלה (האוניברסיטאות, רשת אורט, רשת עמל וכו'). ערך השירותים שניתנו ע"י מוסדות חינוך ללא כוונת רווח, שעיקר מימונם ממקורות פרטיים, היה בשנת 2018 9% מההוצאה הלאומית לחינוך.חלקם של שירותי החינוך שסופקו על בסיס עסקי, כגון שירותים בגני ילדים, שיעורים פרטיים, כולל שיעורי השלמה לתלמידי בתי ספר, קורסים למבוגרים, ספרי לימוד וכו', הסתכם ב-11%.