מטה מפלגת יחד השוכן במרכז ירושלים שוקק פעילות בלתי פוסקת, כמו קן נמלים. מהקירות במטה מחייכות פניהם של אלי ישי, יוני שטבון, דודי שוומנפלד, וכן, ברוך מרזל. איש עוצמה יהודית, שעל פי כל הסקרים ייכנס בקרוב מאוד לתפקיד ציבורי כחבר כנסת.



מרזל נולד בארה״ב ב־1960, אך הוריו עלו ארצה בהיותו ילד והוא גדל בשכונת בית וגן בירושלים. על אזרחות אמריקאית הוא מוותר, לפי שעה. אביו היה ממייסדי ישיבת ״נתיב מאיר״ בבירה ובהמשך זכה לקבל את תואר ״יקיר העיר״ מטעם עיריית ירושלים על תרומתו לחינוך, אמו הייתה עקרת בית. מרזל הוא בן יחיד לצד ארבע אחיות.



מגיל צעיר מאוד נמשך לפעילות בקרב אנשי תנועת כך, ומנהיג התנועה הרב מאיר כהנא אף היה אורח הכבוד באירוע בר המצווה שנערך לו. כהנא היה האיש שהשפיע באופן דרמטי על עיצוב אישיותו של מרזל, שאף מכנה אותו כ״רבו המובהק״, ביטוי נפוץ בקרב חוגים דתיים למנהיג הרוחני בעל ההשפעה הגדולה ביותר. מכהנא הוא גם למד ללכת נגד הזרם ולקחת את הסיכון שייתפס קיצוני. ״אני מתפלל שאני לא אהיה מיינסטרים אף פעם״, הוא אומר.



כשאני שואל את מרזל על היום הדרמטי ביותר בחייו, הוא מספר על הרגע שבו נודע לו על הירצחו של הרב כהנא. ״הייתי בן 30 בערך. באותו יום ישנתי בבית שלי בתל רומדה בחברון. אני מקבל טלפון ממוטי אמיר ׳עזה יה כתב רשת ב׳, אומר לי ׳ברוך, התעוררת? ירו ברב כהנא, מצבו אנוש׳. נתתי צעקה״. אחרי כמה דקות קיבל מרזל את הבשורה שזה סופי, ושהרב נרצח. ״התחלתי לחשוב מה הרב כהנא היה עושה במקומי במצב הזה, וכך אני פועל עד היום״.



תנועת כך הוצאה מחוץ לחוק, אבל לדברי מרזל, ״אם אתה רוצה להילחם בדעות של אנשים, תשכנע אותם. בכוח אי אפשר לחסום דעות״. כשאני מנסה להבין ממנו מה יש לו להציע לעם ישראל חוץ מדיבורים על חנין זועבי, הוא מסביר: ״אנחנו בכלל רוצים שתהיה פה מדינה יהודית, שכל ילד שיוצא מבית הספר יידע על האבות והאמהות של עם ישראל. יידע תנ״ך ויאהב אותו״.



השאיפה שלך היא למדינת הלכה?


״ממש לא. אני מדבר על חינוך לידע על יהדות. החזון אי״ש אמר לבן־גוריון בזמנו, ׳אתה רוצה ליצור פה דור של כופרים ויצא לך דור של עמי ארצות׳. הבעיה הגדולה היא הבערות וחוסר הידע של בני הנוער. אם אני עושה להם שאלון, הם מכירים בדיוק כל שחקן בקבוצות כדורגל נידחות, וכל אליל זמר חולני ומוזר. אבל מי הם האבא והאמא הלאומיים שלהם הם פשוט לא יודעים. אני מדבר על תודעה יהודית ולא מנסה להפוך אותם לדתיים. לא יכול להיות שילד ישראלי מסיים בית ספר בלי שביקר במערת המכפלה״.



מה יהיה סדר היום שלך מ־18 במרץ?


״אין ספק שהמלחמה נגד אויבי ישראל תהיה דבר שיתפוס את רוב סדר היום. יחד עם זאת, אני מתכוון להמשיך בדרכו של ד״ר מיכאל בן־ארי, שעזר לכל אדם שפנה אליו בבעיות פרטיות. בעבר קיימתי קבלת קהל בשכונת התקווה ועזרנו שם לאנשים״.



שתף אותנו במקורות הפרנסה שלך. עד כמה אתה אדם אמיד?


"רוב הפעילות שלי היא לא פוליטית וגם לא ציבורית. יש לי מוסדות שאני מנהל, ואני מתפרנס מהם. עבדתי בעבר בכמה פרויקטים והתפרנסתי מהם. מבחינת הצהרת הון, לא יהיו שם הרבה דפים, אבל יש לי כל מה שאני צריך".



• • •



בינתיים מרזל עוד לא חבר כנסת, והוא צריך לעבוד בשיתוף פעולה עם כלל הגורמים במפלגת יחד, שעם חלקם ניהל קרבות עקובים מדם על השתלבות עוצמה יהודית במקום ריאלי ברשימה. כשאני שואל אותו אם מדובר באיחוד טכני בלבד שדינו להיפרד יום לאחר הבחירות, הוא אומר, ״זה היה הכיוון הראשוני. מה שכן, נוצרת פה ידידות, ובניגוד למטות בחירות אחרים שיש בהם מלחמות, נוצרת כימיה ביני לבין אלי ישי״.



בזמנו הוא חשש שהקיצוניות שלכם תדבק בו.


״אני מקווה ומעריך שהיום הוא שינה את דעתו״.




"נוצרה פה ידידות". מרזל עם אלי ישי. צילום: אבשלום ששוני



אז יש סיכוי שתצטרף לתמיכה בממשלת ימין?


״קודם כל אין לי שום דבר עקרוני נגד כניסה לממשלה. אבל יש לנו עקרונות מסוימים. אני עם ראש ממשלה שאומר שתי מדינות לשני עמים או ממשלה שמדברת על ויתורים, מפנה מאחזים ומשחררת מחבלים, לא יכול לשבת. אבל גם אם אני אשאר באופוזיציה, יש לנו הרבה דרכים לשתף פעולה״.



באופן אישי אתה מתרגש מהמינוי הצפוי לך?


״ממש לא, אני מוכן להיבדק על זה במכונת אמת. נלחמתי שמיכאל בן־ארי יהיה הנציג שלנו ברשימה, והוא נלחם שאני אהיה. לצערי, אני הפסדתי. בשבילי מערת המכפלה היא מקום חשוב ומכובד פי כמה. הסיבה לכך שאני הולך היא כדי לייצג דרך של הרבה מאוד אנשים״.



כבר שנים מרזל נמצא ב״רשימות השחורות״ של פעילי טרור אסלאמיים, אבל אין ספק שכחבר כנסת המתגורר בחברון הוא ייצור לא מעט כאבי ראש לגורמי הביטחון שאמורים להיות מופקדים על אבטחתו. ״אני נוקט אמצעי זהירות מסוימים אבל לא חי בחשש. הולך בחברון בכל מקום, בכל שעה, הילדים שלי הולכים לכל מקום וכך גם נכדי. אני מעדיף שהאויב ירגיש חשש ולא אני״.



בוא נדבר על פרובוקציות. יש הרגשה שאתם נוקטים אותן באורח קבע רק כדי להתריס וליצור כותרות?


״אני עסוק בחינוך. עיקר העניין שלנו זה לחנך, אם תרשום פוסט משעמם או תעלה סרט חלש, לא יסתכלו על זה. תעשה סרט טוב, יסתכלו על זה הרבה אנשים שיעשו גם שיתופים ויפיצו. אתה רוצה להעביר מסר שמישהו הוא מסוכן, או רע, צריך לעשות את זה בצורה מוחשית״.



ואם לא תעשו פרובוקציות לא יתייחסו אליכם?


״ברור, כי אני לא איש מרצ או איש שמאל, שרזי ברקאי יפתח לי את המיקרופון כל שני וחמישי. קח את יוסי ביילין, כמה הוא שווה בתמיכה בציבור? האנשים האלה ניזונים מכספי מדינות עוינות ומזה יש להם כוח. למה כל פעם כשהוא אומר משהו רזי ברקאי משמיע אותו? מה הקטע? אם למשל אני רוצה להגיד שיש סכנה מהתנועה האסלאמית באום אל־פחם, אפשר להוציא הודעה לעיתונות שיש סכנה. אפשר להוציא כרוז. ואפשר לנסוע לאום אל־פחם, ומיד בערוץ 2 או ערוץ 10 יגידו 'ברוך מרזל עשה פרובוקציה, נו נו נו'. אבל הרבה אנשים יגידו לעצמם, 'למה הוא נוסע לאום אל־פחם? לא רק באיראן יש בעיה? אולי גם באום אל־פחם יש בעיה?', אז עשיתי את העבודה שלי״.