"באתי כדי לשמוע מה יש למפלגות להציע״, אומרת ברברה הורבט, שהתייצבה לעימות בשפה האנגלית בין נציגי המפלגות, אחד מני רבים המתקיימים לאחרונה ברחבי הארץ וזוכים לפופולריות בקרב הקהילה האנגלוסכסית בישראל.



״הבחירות כאן שונות לגמרי ביחס לארצות הברית״, אומרת הורבט, תושבת נתניה שעלתה ארצה לפני חמש שנים ממדינת מיין. ״קשה לי להבין למה יש כל כך הרבה מפלגות, this is crazy״.



הקהילה האנגלוסכסית בארץ מונה בין 200 ל-400 אלף איש. חלקם זה מקרוב באו ואחרים כאן כבר שנים ארוכות. רבים עברו את כור ההיתוך הישראלי, אחרים שומרים על השפה האנגלית ועל הלכות של חו״ל.



״זו קהילה שכמעט לא חקרו אותה, אין כמות, אין התפלגות, אין כלום״, אומר הסוציולוג פרופ' עוז אלמוג. ״הנטיות הפוליטיות שלהם לא נבדקו בסקרים״, מודה הסוקר פרופ' קמיל פוקס. אלא שעובדה אחת מוסכמת על כולם: מדובר בקהילה עם מודעות פוליטית עמוקה. זה הופך אותה לקהל מטרה חשוב מצד המפלגות, ואת מערכת הבחירות לחגיגה דמוקרטית מיוחדת עבורה.



״חיינו בדמוקרטיות שבהן נורמלי לאנשים צעירים להיות פעילים פוליטית״, אומר ג'יי שולץ, נשיא ״קרן עם ישראל״, העוסקת בהשמעת קולם של העולים מארצות המערב במשרדי הממשלה וברשויות. בשבועות האחרונים הוא מביא אלפי אנגלוסכסים לכנסי הבחירות באנגלית. ״באנו ממדינות שבהן הנשיא מדבר פנים אל פנים עם האנשים, מקשיב להם. מה שמאוד נורמלי בפריז, בלונדון ובניו יורק, מאוד מיוחד בארץ״, שולץ משווה. בכנסים, לדבריו, ״מתקיים שיח רציני ואינטלקטואלי. מנסים להביא את השיטה הנורמלית לכאן, מקום שהדברים לא כל כך מתנהלים בו נורמלי״.



״הקול האנגלוסכסי מאוד מגוון״, טוען גיל הופמן, הפרשן הפוליטי של העיתון ג'רוזלם פוסט. ״מאנשי מרצ ועד לכהניסטים, על כל מה שיש באמצע. אבל מה שחשוב להם, לכולם, הוא שתהיה עזרה לקהילה. חושבים שהיא חזקה, אבל יש לה בעיות משלה, שאינן דומות לבעיות של קהילות אחרות, כמו רוסים. למשל, טפסים ושירותים במוסדות שלטון שאינם ניתנים בשפה האנגלית״.



כנס האנגלוסכסים. 200-400 אלף איש. צילום: מרק ישראל סלם






הקול המגוון



ג'רוזלם פוסט מקיים בשבועות האחרונים סדרת עימותים באנגלית, בשיתוף התאחדות עולי אמריקה וקנדה בישראל, בין מועמדים ממפלגות שונות, שמושכים אלפי משתתפים. ״מאוד חשוב שהציבור האנגלוסכסי בארץ ישמע, באנגלית, את המועמדים״, אומר הופמן, שהנחה כמה מהעימותים.



בין הפוליטיקאים שהוזמנו היו מרב מיכאלי, עמר בר לב, איילת שקד, דני דנון וסילבן שלום. ״אנשים שאלו על הנושא הכלכלי והמדיני, כמו כולם, אבל שאלו גם מה הם מתכוונים לעשות בשביל העולים האנגלוסכסים״, מספר הופמן.



על ההנחה שהקול האנגלוסכסי נוטה ימינה, אומר הופמן כי ״זו תדמית



שנובעת מכך ששומעים הרבה אנגלית בהתנחלויות. יש קהילות, כמו היישוב אפרת, שם כולם דוברי אנגלית, אבל בדיוק כמו הרוסים, בדור השני זה לא נשאר. אם פעם היינו יותר ימנים, עכשיו זה פחות, גם בגלל הקהילה הענקית בתל אביב של צעירים לא ימנים״.



ד״ר גייל טלשיר, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית, אומרת כי יש מתח מובנה בין הקהילה לשיח הציבורי בישראל. היא מסבירה כי ״התפיסה של דמוקרטיה ליברלית מובנית גם בדמוקרטיה האנגלית וגם באמריקאית. התפיסה מראש היא דמוקרטית, גם השמרנים וגם הלייבור בעד דמוקרטיה, גם הדמוקרטים וגם הרפובליקנים בעד דמוקרטיה. אלה הערכים שספגו האנגלוסכסים. לעומת זאת, בשיח הישראלי יש שאלה אם ישראל דמוקרטיה ליברלית, לאומית או דתית. חלק מהוויכוח הוא האם אנחנו בכלל דמוקרטיה, ואם כן איזו. אצלנו יש מאבק איזו דמוקרטיה היא מדינת ישראל, והאם ליברליזם מתנגש או לא עם הערכים היהודיים״.



הנקודה השנייה, מסבירה טלשיר, היא ש״הקהילה ברובה מגיעה מתפיסות שהן או פלורליסטיות או רפורמיות. קונסרבטיביות והשלטון המוחלט של האורתודוקסיה בדת בישראל הם מוקד חיכוך בינם לחברה הישראלית״.



אבל רבים עולים בגלל הקשר הדתי לארץ.



״אלה שעולים על רקע זה, יש סיכוי טוב שהם יצביעו לימין. אפילו יותר ימינה מהליכוד. אבל אחרים יצביעו למרכז־שמאל״.



גם כלכלה



״הם מאוד מזדהים עם הנושאים הכלכליים״, טוענת מנגד רחל עזריה, מספר 5 ברשימת כולנו, ממוצא אנגלוסכסי בעצמה. היא בטוחה שרבים מהם יצביעו למפלגתה, שמבקשת לטפל ביוקר המחיה. ״יש עולים שמגיעים ממקומות מבוססים, לא מחזיקים כאן מעמד מבחינה כלכלית - ועוזבים״, היא אומרת. בכולנו הקימו מטה מיוחד שיעבוד מול דוברי האנגלית, וכך עשו גם בבית היהודי וביש עתיד.



״לא היה לנו חבר כנסת 40 שנה, עד שבא דב ליפמן״, אומר הופמן, ״הפעם יש גם את מייקל אורן (מספר 4 בכולנו) שוודאי ינסה לייצג אותנו״.



לדבריו, התייחסות משמעותית ליוצאי ארצות דוברות אנגלית היא חידוש של מערכת הבחירות הנוכחית. ״ישראל בעלייה של שרנסקי עשתה בעבר קמפיין גדול באנגלית, וגם בליכוד היו בעבר ניסיונות, אבל רק כעת זה חוצה מפלגות. שבע או שמונה מפלגות עושות חוגי בית באנגלית כל לילה״, היא אומרת.



יאיר זיוון, יועץ התקשורת הבינלאומית של יש עתיד, וחבר מטה האנגלוסכסים שלה, מסכים לדברים ומוסיף כי ״לשמחתי, כמישהו שחזר לכאן אחרי הרבה שנים באנגליה, כעת רוב המפלגות עושות זאת״.



ביש עתיד מעריכים את מספר האנגלוסכסים בעלי זכות בחירה ב־190 אלף איש, מה שהביא את המפלגה להקדיש להם תשומת לב רבה. ״תרגמנו כמעט את כל המצע שלנו, ויש לנו אתר באנגלית״, זיוון מדגים. ״יש לנו עמוד פייסבוק באנגלית והוא מאוד פעיל. היה לייב־צ׳אט



באנגלית עם יאיר לפיד, והיינו הראשונים לעשות אירוע גדול באנגלית, עם מעל אלף איש״.



על איזה נושאים הם מצביעים?


״בגדול, המבוגרים מתעניינים בחוץ וביטחון והצעירים ביוקר המחיה. הם רוצים את אותם דברים שכל ישראלי רוצה. הם בחרו לבוא לפה ממדינות יציבות ורוצים שיהיה להם יותר קל״.



למה הקמתם מטה במיוחד?


״לאשתי תמיד יהיה קל יותר לקרוא באנגלית. כשאתה רוצה להתעמק בנושא, תמיד יותר קל כשזה בשפה שלך. מאותה סיבה רוב המפלגות מנסות לדבר לקהל הרוסי בשפה הרוסית. אנחנו נותנים לדוברי האנגלית הזדמנות להיות חלק מהתהליך הדמוקרטי״.



זיוון מחדד ואומר כי עולים חדשים במיוחד מעוניינים להבין ולהעמיק, כי ״כשאתה עובר מדינה אתה מחפש גם בית פוליטי חדש״. גיא סימן, שעלה מניו ג׳רזי לפני שש שנים, הקים את אתר האינטרנט ״קול עולה״, המספק מידע באנגלית על הבחירות, כולל תרגומים של מצעי המפלגות והסברים על שיטת הבחירות והממשל בישראל. היוזמה עלתה אצלו כאשר לפני הבחירות לרשויות המקומיות הוא שקל לרוץ למועצת עיריית תל אביב והחל לקיים חוגי בית עם דוברי אנגלית. ״פגשתי מאות עולים, לא כולם חדשים״, הוא נזכר. ״שמתי לב שאני דיברתי על המדיניות שאני מציע, והם שאלו על שיטת הבחירות ומי המפלגות המתמודדות ומה המצעים״.



סימן, שהקים את האתר יחד עם נדיה ליס, אומר כי ״אנשים לא יודעים איך המערכת עובדת, אז אמרתי שבמקום לרוץ למועצה אקים את 'קול עולה' שיגרום לאנשים להיות יותר מעורבים, להכיר את מצעי המפלגות, ואפילו להיות פעילים של מפלגות״.



״המודעות הפוליטית גבוהה״, אומר גם סימן, ״זו התרבות שהעולים באים איתה לכאן. הם רוצים להיות מעורבים, כי כך הם רגילים. הם רוצים להשפיע, אבל לא



תמיד יש מקום שבו הם יכולים לקבל את כל החומר בשפתם. בבחירות הקודמות המפלגות כמעט לא פרסמו מצע באנגלית. הפעם הרבה מפלגות עשו זאת״.



אתה מזהה דפוסי הצבעה?


״אין תשובה. מי שנותן לך תשובה - טועה. עולים חדשים רוצים להיות מעורבים, בדיוק כמו ישראלים. הם רוצים להיות חלק מהמדינה, להרגיש כמו ישראלים, בגלל זה אכפת להם בדיוק מאותם דברים. אכפת להם מאוד מיוקר המחיה, כי יקר פה ביחס למקומות שמהם הגיעו״.



סימן אומר כי ״יש אנשים שהגיעו ארצה מטעמי ציונות. מבחוץ חושבים שלהיות ציוני זה רק ביטחון, אבל פה הם הבינו שיש עוד נושאים חשובים. יש תפיסה שהעולים החדשים הם ימין של הימין, אבל זה לא נכון. גם אם הם בימין, הם במרכז־ימין״.



״דיברתי עם מאות עולים חדשים לאחרונה״, אומר סימן. ״בתל אביב הרבה אנשים עברו מהליכוד למפלגות המרכז או מהמרכז־ימין לעבודה ולמרצ. בירושלים, לעומת זאת, יש הרבה ליכודניקים שהצביעו ללפיד בבחירות הקודמות וחוזרים עכשיו לליכוד, עוברים לבית היהודי״.



הפעם הראשונה



גיל הופמן אומר כי ״בעבר הייתה נטייה לליכוד ולמפד״ל, והפעם יש עתיד וכולנו נותנות פייט רציני. עובדים שם קשה עבור הקהילה. אפשר לראות אילו מפלגות הקימו אתר באנגלית: ישראל ביתנו, המחנה הציוני ויש עתיד השקיעו בזה. הבית היהודי לא והליכוד הקים אתר פאתטי - ועוד אומרים שאנחנו ימנים״.



״היה לנו חלום לעלות לארץ וחיכינו כמה שנים עד שהצלחנו לממש אותו״, מספרת נילי אנגלהרט, 38, ממודיעין, שעלתה לארץ משיקגו באמצעות ארגון ״נפש בנפש״ עם בעלה וארבעת בניה, ותצביע בשבוע הבא בפעם הראשונה. ״בארצות הברית, מאז שהייתי בת 18, הצבעתי בכל מערכת בחירות, ואני מתרגשת מאוד להיות אזרחית ישראל ולבחור״. החלטה, לעומת זאת, עדיין אין.



״יש כמה דיונים שעושים באנגלית בימים הקרובים, אלך לשמוע״, היא אומרת. ״אני חושבת שאחליט ממש לפני הבחירות. אני שומעת הרבה שאומרים שהאנגלוסכסים צריכים מפלגה משלהם, אבל אני לא חושבת כך. דוברי האנגלית הם חלק מהמדינה, אנחנו מצביעים מימין ועד שמאל. יש לי אחות ואח שגרים בארץ, מצביעי ימין ושמאל. בינינו, אנחנו יכולים לבחור בכל מפלגה ואני מרגישה חלק מכל המדינה״.



אנגלהרט מוסיפה כי ״אני מאוד דואגת ממצב מערכת הבריאות פה, גם מהחינוך וכמובן יוקר המחיה. הדבר שבשבילי הכי חשוב זה הביטחון. יש לי ארבעה בנים שיום אחד יהיו חיילים. אני מאוד רוצה שיהיה שלום והכל יהיה בטוח״.



נילי אנגלהרט: "אחליט ממש לפני הבחירות. אני דואגת ממצב מערכת הבריאות פה, גם מהחינוך וכמובן יוקר המחיה. הכי חשוב לי זה הביטחון. יש לי ארבעה בנים שיום אחד יהיו חיילים. אני מאוד רוצה שיהיה שלום והכל יהיה בטוח".