הפער בין תוצאות הסקרים לתוצאות האמת נובע כנראה משינוי בתפיסת הסקרים במערכת הבחירות. במערכות קודמות, הסקרים נחשבו ככלי מידע העוזר לבוחר, בדיוק כמו לנבחר, לעשות חישובים פוליטיים. הפעם, נדמה שהם נתפסו בעיני רבים כגורם עוין.
ככל הנראה, לנוכח הטענות הרבות נגד התקשורת, הסקרים הפכו לחלק מ״אימפריית הרשע״, חלק מספין, חלק ממערכת פרופגנדה. היו אולי נסקרים שחשו שהסוקרים מנסים לתמרן אותם לכיוונים פוליטיים.
אכן, קיימת סבירות שאנשים רימו את הסוקרים, המזוהים מבחינתם עם התקשורת וראו אותם ״אוכלים את הכובע״.
במערכת הבחירות האחרונה הפכו הסוקרים, שלא באשמתם, בתודעה של הציבור מגורם נייטרלי לחלק מהמנגנון התקשורתי.
הסקרים מעצבים ויוצרים תחושת
מומנטום וחוויה תחרותית.
סיבה נוספת לפערים המהותיים עשויה לנבוע מתוצאות הסקרים עצמם, במהלך ימי הקמפיין: ייתכן שהיו אנשים שהתביישו להעיד על הנטיות הפוליטיות שלהם, שהרי לא נעים להיות בצד המפסידים ואנשים נוטים להצטרף למנצחים.
קמפיין החירום שהוביל נתניהו בעקבות סקרי סוף השבוע יצר אף הוא שינוי של הרגע האחרון - ומצביעים חזרו לליכוד.
בסקרי סוף השבוע סוקרים דיברו על מגמה, אך קשה היה להעריך את עוצמתה.
ייתכן שיש צורך לאסור פרסום סקרים כבר שבועיים לפני הבחירות, כפי שנהוג בצרפת, או לבטל את האיסור הקיים על פרסום סקרים בימים האחרונים שלפני הבחירות. כך או כך, יש צורך בחשבון נפש נוקב בעקבות מה שקרה.
הכותב הוא מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת אריאל