שושלת קיסרי: ניתוח קיסרי בלידה ראשונה אינה מחייבת חזרה עליו בעתיד

מבחינה רפואית הסיבה לניתוח הקיסרי הייתה ספציפית לאירוע שהתרחש בהריון הראשון. כיוון שעברו 3 שנים מאז הלידה הקודמת, במידה והעובר יהיה במצג ראש ומשקלו לא יהיה גבוה יתר על המידה, והשליה אינה דבוקה לדופן הרחם באזור הצלקת, הדברים האלה מאפשרים ניסיון ללידה נרתיקית. בתנאים האלה שיעור ההצלחה של הלידה הנרתיקית גבוהים ונעים בין 90%-60%. 
 

טוב שההיריון השני הגיע 3 שנים אחרי הראשון. אחרי ניתוח קיסרי רצוי להמתין לפחות שנה עד להריון הבא כדי שהצלקת תתאחה באזור החתך על מנת שתגיע למקסימום של עוצמת השריר וגם אז יש נקודת חולשה. ניתן לבקש לעבור ניתוח מתוכנן משבוע 38-39, התחלואה כתוצאה מניתוח קיסרי נמוכה והניסיון בו רב. הניתוח לא מעלה בשום צורה את התחלואה של הילד. חשוב לזכור שאישה עם צלקת ברחם נדרשת למעקב הריון קצת יותר קפדני בשליש האחרון.

היי רגועה, אם זו המציאות, הרי שמדובר בממצא שפיר. ציסטה זהו שק המכיל נוזל. אחד הדברים המוזרים אך נפוצים זו ציסטה דרמואידית שבה בשק אינו מכיל נוזל אלא שומן צמיגי, שיער ואפילו שיניים. בתוך השחלות יש ביציות, לעיתים קרובות מסיבה מסוימת הביצית מקבלת איתות שהיא הופרתה, כאילו התרחשה הפריה. הביצית מתחילה להתחלק, מאחר ואין זרע ויש רק מחצית מהמטען הגנטי, מתפתחות שכבות עובריות מאוד פרימיטיביות שיוצרות עצבים, שיער ולפעמים שיניים. אם הציסטה גדלה זה מתחיל להיות שק די כבד. לעיתים בעת תנועה או יחסי מין הציסטה יכולה לגרום ללחץ וכאב.

כשהציסטה מעל 5 ס"מ נאמר למטופלת שיש צורך בניתוח להסרתה. הציסטה היא קלה ונוחה לניתוח. הניתוח הוא לפרוסקופי, ניתוח זעיר פולשני. קל מאוד לקלף את ציסטה מתוך השחלה ללא פגיעה בשחלה או בחצוצרה. למעט מיקרים נדירים ביותר, הציסטות שפירות לחלוטין.

יש אי פריון שסיבתו מכנית, כשהמפגש בין הזרע והביצית נמנע כתוצאה מפגם בחצוצרות. יש אי פריון מסיבה הורמונלית וישנו הגורם הגברי שעולה מכך שאיכות הזרע אינה תקינה. בנוסף על זאת יש את הגורם שזכה לכינוי 'אי פריון על רקע בלתי מוסבר' משום שכל דבר בר מדידה נמצא תקין. גורם זה שכיח בכ-20% מהמקרים של אי פוריות.

במקרה זה פילוסופיית הטיפול היא להפוך את האישה ליותר פורייה, להעלות את הסיכוי שאת תבייצי ויותר מביצית אחת או שתיים. כדורי איקקלומין נוטלים מיום חמישי ועד יום תשיעי, ביום השניים עשר מבצעים אולטרסאונד שבו ייראו זקיק אחד או שניים וקוטרם יהיה 18-20 מ"מ ואז הרופא מציע לתת זריקת 'אוביטרל' שגורמת לביוץ וינחה אתכם לעשות הזרעה או לקיים יחסי מין בסמוך לזריקה.
 

הרופא יתמיד בכך כמה פעמים ואם זה לא יצליח הוא יעבור לטיפול דומה, שבו מזריקים לגופך את ההורמון שהכדורים יוצרים בדרך טבעית. אם זה לא יצליח תגיעו לתחנה האחרונה שהיא הפריה חוץ גופית. אתם בראשית הדרך ואני מאחל לכם בהצלחה.

זהו סיפור ארוך של כישלונות אך עלייך להמשיך. הסטטיסטיקה מכה בך אך הדברים לא מעידים על גורם אחד, אין מכנה משותף בין ההפלות. בהפלות חוזרות בודקים אם יש פגם גנטי מה שלא נמצא כאן, פגם במבנה הרחם, כרומוזומים של שני בני הזוג וקרישיות היתר. בהינתן שה-AMH, הורמון המעיד על רזרבה שחלתית הוא גבוה, פוטנציאל יצירת הביציות הוא קיים וזמין. את ורופאך כיסיתם את הכל, המשיכי לנסות. אני לא רואה יתרון בביצוע PGS , זוהי טכניקה לא מדויקת ופעמים מתקבלת תשובה שהיא לכאורה לא תקינה אך לא משקפת את העובר עצמו. 

מה שמאפיין את שנות הפריון זה קיומו של האסטרוגן. להורמון זה יש מספר אתרי פעולה שאחד מהם זה רירית הנרתיק. בשנות הפריון רירית הנרתיק עבה, לחה יותר ואין את תחושת החיכוך והיובש בזמן יחסי מין. בגיל המעבר אם האישה היא רזה, כי נשים קצת מלאות נוצר אסטרוגן במנגנונים אחרים ברקמת השומן, הגוף רעב לאסטרוגן. זה בא לידי ביטוי בגלי חום, בנטילת סידן, ואחד הביטויים היותר קליניים זה יובש נרתיקי. ללא אסטרוגן רירית הנרתיק הופכת לדקה עם פחות הפרשה נרתיקית ועלול להיות מלווה בשכיחות גבוהה של דלקות בדרכי השתן משום דופן הנרתיק והשלפוחית חד הם. אם יש התנגדות לטיפול הורמונלי, יש טיפול מקומי לבעיה וזה שימוש במשחות או בכדורי אסטרוגן ששמים אותם בפרוטוקול מסוים בנרתיק ואינם משפיעים על כל הגוף. אם יש דלקות בדרכי השתן, זהו הטיפול המומלץ. 

*שיחות אלו אינן המלצה רפואית אישית, ויש תמיד להתייעץ ולהיבדק על ידי רופא מומחה.