סקר חדש בדק כיצד העמדות של המפלגות ביחס לסוגיות סביבתיות משפיעות על שיקולי הבוחרים: ריכוז התעשייה הכבדה והחומרים המסוכנים במפרץ חיפה הוא פצצת זמן סביבתית ובריאותית מתקתקת. מסקנה זו העולה מעשרות דוחות ומחקרים, חלחלה היטב לא רק לתודעה של תושבי מטרופולין חיפה אלא בקרב כלל הציבור, כך עולה מהסקר.
רק בנובמבר האחרון פרסם המשרד להגנת הסביבה את מדד הערים המזוהמות בישראל שבו חיפה הובילה את הרשימה באחוזי פליטות זיהום האוויר. לאחרונה יצאו "מגמה ירוקה" וארגונים סביבתיים אחרים למאבק ציבורי גדול נגד שלוש תוכניות שונות להגדלת בית הזיקוק בחיפה פי שלושה. ההשלכה היא הגדלת נפח האחסון של חומרים מסוכנים ובניית נמל דלק נוסף מול קריית חיים. 

את הסקר ביצע מכון שריד בהזמנת ארגון "מגמה ירוקה" והעמותה לכלכלה בת-קיימא, כחלק מהקמפיין הציבורי שיגיע לשיא בהפגנה שתתקיים במוצאי שבת הקרובה ולקראת הבחירות. 
הסקר ביקש לבדוק את ההשפעה של נושאי סביבה על אופן ההצבעה בבחירות לכנסת ה-20 בשבוע הבא. הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של 512 ישראלים מעל גיל 18. 
הנתונים המפתיעים מעידים על מידה גבוהה מאד של מודעות ציבורית לנושא. 64.6 אחוזים מהנשאלים טענו שהתחייבות מועמדים ומפלגות לפעול לעצירת התרחבות הזיהום הסביבתי באזור חיפה תשפיע על הצבעתם בבחירות, לעומת 20.1 אחוזים שאמרו כי לא תשפיע. 
פילוח לפי מקום מגורים בו הושוו תושבי חיפה והקריות מול תושבי כל הארץ הצביע על הסכמה בין תושבי חיפה והקריות לבין תושבי כל יתר האזורים בארץ בחשיבות שהם מקנים לנושא, בהתאמה 65 אחוזים ו-64 אחוזים.
בשאלה שבדקה מהן שתי הסיבות המרכזיות בעטיין על מפלגות לפעול לעצירת התרחבות התעשייה המזהמת במפרץ חיפה ולהפחתת זיהום האוויר, 88.2 ציינו את הסיבה הבריאותית. הסיבה לכך היא העובדה כי הזיהום הוא גורם מרכזי לאחוזי התחלואה הגדולים באזור.
בקרב הנשאלים 54.4 אחוזים ציינו את הסיבה הביטחונית, משום שבתרחיש של מלחמה קיימת סכנה לדליפה ופיזור של חומרים מסוכנים כתוצאה מפגיעת טילים בעורף האזרחי. 
אלעד הוכמן, רכז קשרי ממשל ב"מגמה ירוקה", מסביר בשיחה עם "מעריב-השבוע": "לקחנו הימור כשביקשנו לבדוק את המודעות הסביבתית לבעיה בכלל הציבור ולא רק בחיפה, והתוצאות הפתיעו גם אותנו לטובה. זאת לא בעיה מקומית, לא ייתכן שהמטרופולין השלישי בגודלו בישראל ייזנח ושריכוז של תעשיות מזהמות יהיה בלב אוכלוסייה אזרחית צפופה כל כך". 
הוכמן מדגיש את רמת המודעות שעלתה מכורח המציאות: "מלחמת לבנון השנייה שמה לאנשים מול העיניים את הסכנה אבל גם הנתונים האובייקטיביים שפורסמו בשנים האחרונות מעידים שאנשים פשוט מתים מהזיהום כבר היום. בחיפה התחלואה בסרטן גבוהה ב-15 אחוזים ביחס לממוצע הארצי וב-20 אחוזים בתחלואה באסטמה.

תעשייה בחיפה. צילום: פלאש 90 
 
מי אמור לדאוג לציבור ומי ירים את הכפפה? 
מדוע בכל זאת התעשייה הכבדה מבקשת להתרחב ולא נרתעת מהאפקט הסביבתי-בריאותי-ביטחוני השלילי או מהחוקים המבקשים לשמור על בריאות הציבור? המצב הגיאו-פוליטי באזור הופך את ישראל בהדרגה ליצרנית אנרגיה עצמאית. לצד הרווח הכלכלי קיימים חוקים מחמירים המחייבים את התעשייה הכבדה בצמצום הזיהום, כמו חוק אוויר נקי ועיקרון "המזהם-משלם". עם זאת, לובי חזק מאד של התעשיות במשרדי הממשלה מאפשר לשרי התשתיות, הכלכלה ולשרים אחרים להחריג בתקנות את המפעלים לטובת "הסדרה".
הוכמן מתייחס לבעייתיות: "החוקים הקיימים לא מתייחסים ליחס הישר שבין הרחבת התעשייה להרחבת הזיהום. גם אם התעשיות ישתמשו בכל האמצעים לצמצום הזיהום, עצם הרחבתן בהכרח תגדיל אותו". 
האם הרשויות המקומיות לא אמורות לדאוג לבריאות הציבור ולסלק בהדרגה מקרבת אוכלוסייה אזרחית את המפעלים? שאלה קשה למי שמרוויחים הון מארנונה של אותם המפעלים בדיוק הנמצאים בשטחם וטוענים להגנתם שהכסף מתגלגל בחזרה לאזרחים.
חברי הכנסת המקבלים את הציונים הגבוהים ביותר מצד הארגונים הירוקים בקמפיין הנוכחי הם בעיקר שניים: חברת הכנסת תמר זנדברג, מקום חמישי במרצ, וחבר הכנסת דב חנין, מקום שמיני ברשימה המשותפת. 
מלבד השניים הללו ומפלגותיהם, שנוטלות חלק פעיל מאד בקמפיין על כל היבטיו, ארגוני הסביבה חדרו גם למקום ריאלי בכנסת הבאה, כשנציגת התנועה הירוקה, יעל כהן-פארן, כחלק מ"התנועה" של ציפי לבני, מוקמה כמספר 25 ברשימת המחנה הציוני. 
פעילי סביבה מציינים כי גם יושבת ראש ועדת הפנים והסביבה של הכנסת, חברת הכנסת מירי רגב, נרתמה למאבק לאחר שהשתכנעה בנחיצותו בעקבות אסון האמוניה בארצות הברית. וכן שרת הבריאות לשעבר, חברת הכנסת יעל גרמן, שלקראת תום כהונתה הורתה על מחקר אפידמיולוגי מקיף, שטרם יצא לפועל, אשר יבדוק את ההשלכות הבריאותיות של הזיהום.  
מי הם המאכזבים בהיעדר מספר של שותפים לנושא? בעיקר הבית היהודי, ישראל ביתנו והמפלגות החרדיות שהיעדרותם מהשיח הסביבתי במערכת הבחירות בולטת לשלילה.