תוצאות הבחירות, עושה רושם, לא תרמו לקירוב הלבבות בעם ישראל. למעשה, נדמה שהשד העדתי, שהפך גם פוליטי, עובד כבר במשרה מלאה. שמאל וימין, מרכז ופריפריה, אשכנזים ומזרחים, חילונים ודתיים, יהודים וערבים - כולם נגד כולם. העימות הזה ירד כל כך נמוך, עד שקיים חשש כי יפגע בחולייה הכי רפה בחברה - החלשים. הקריאות שעלו בשבוע האחרון לא לתרום למען נזקקים לקראת חג הפסח, בשל שיוך שבוצע ביניהם ובין תמיכה בראש הממשלה בנימין נתניהו, נתפסות מצד אחד כשיא של חוסר רגישות ומצד אחר כפעולה לגיטימית. השאלה היא האם מדובר בבועה מנופחת שיצרו הרשתות החברתיות, או במציאות עגומה שתתברר בימים הקרובים במחסנים של ארגוני הסיוע.

דף הפייסבוק בשם ״לא לתת״ קורא להפסיק את הסולידריות עם השכבות החלשות בטענה כי דווקא הן, הזקוקות לשינוי ולסיוע, בחרו ברובן בליכוד, ולמעשה בהנצחת המצב הקיים.

יוזמי העמוד מסרבים לחשוף את זהותם. הם מסבירים כי לא מדובר בקריאה לא לתרום, אלא ב״התפכחות מחלום הסולידריות״, הסוף להתנצלות של מעמד הביניים המבוסס. ״שלום רב, אנחנו קבוצה של אנשי מעמד הביניים שלא מאוגדים תחת מסגרת פוליטית״, הסבירו מפעילי העמוד. ״הבנו שתוצאות הבחירות יעמיקו את הפער בין המעמדות ויעמיסו נטל נוסף על אנשי מעמד הביניים. החלטנו להביא את האמת שלנו אל הרשת החברתית. על אף הגידופים והנאצות שאנו מקבלים, את האמת הכואבת שום קללה לא תעצור״.

הקבוצה "לא לתת" בפייסבוק
 

במקביל, בעקבות התגובות הקשות לתכנים בדף הפייסבוק, פתחו מפעיליו חשבון אינסטגרם ל׳׳שיימינג״ (ביוש פומבי ברשת). הם מעלים את התגובות האלימות והבוטות שקיבלו, תחת שמם של הגולשים.

ראש בקיר

רון, בן 46 מאזור המרכז, מגדיר את עצמו כמעמד ביניים בינוני-גבוה. הוא הגיב לקמפיין ברשת ומסביר שלא מדובר בקריאה להפסיק לתרום. ״כשאני רואה שבערי הדרום מצביעים לליכוד בשיעור של 40% עד 50%״, הוא אומר, ״אני מבין שאותם אנשים אומרים לנו 'אין לכם מושג מה טוב לנו'. זו קריאת השכמה לישראליות. אנחנו, מעמד הביניים שטוב לו, צריכים להפסיק להתנצל. הפריפריה יודעת מה טוב לה - והיא תסתדר. מהיום אני רוצה להתרכז באג׳נדה שלי, לקדם את הדברים החשובים לי. אני, בכל מקרה, לא אפסיק לתרום. אני מאמין שהקריאות לעשות זאת נובעות בעיקר מתסכול וכעס, אבל רעיון הסולידריות הוא פיקציה״.

גל, בן 38 מתל אביב, היה מעשי: ״כן, להפסיק לתרום. לא מכעס, לא מתוך התניה 'לא בחרתם בנו - לא נסייע', אלא מתוך הכרה שכנראה אנחנו טעינו. בכל המאבקים שבהם עמדנו, אנשי השמאל, לצד השכבות המוחלשות, לצד הדרום, לצד המפוטרים, כנראה טעינו. ביום בחירה האנשים האלה, שהדעת נותנת שהם - יותר מאיתנו - ירצו בשינוי, בחרו להמשיך באותה דרך. זה בסדר גמור, זו דמוקרטיה, זו זכותם, אבל אין שום סיבה להמשיך לסייע למי שכנראה טוב לו. הבחירה שלי ושל החברים שלי להתנדב ולתרום ולהיאבק היא בחירה שיש לה מחיר מאוד ברור, בכסף ובמשאבים שלנו. אם נושאים כמו דיור ציבורי והורדת יוקר המחיה לא מפריעים לרוב הקובע - איזו סיבה יש לנו להמשיך לדפוק את הראש בקיר?״.

אחד הפוסטים שעלו בעמוד של ״לא לתת״ מביא את דבריה של מגיבה אנונימית: ״אל תספרו לי על משכורות מינימום ועל אנשים שלא גומרים את החודש או על מפוטרים בפריפריה. לא רוצה לשמוע על ילדים רעבים ועל חד-הוריות במצוקה ועל עובדי קבלן מתוסכלים. אל תטיפו לי על 'החלטת העם והרוב קובע', אני יודעת מה זו דמוקרטיה. מהיום שכל אחד ידאג לעצמו. בלי תוכניות טלוויזיה על עצמאים שמתמוטטים ועל טייקונים שאוכלים לנו את הפנסיה. בלי כתבות על בתי חולים עמוסים, רופאים מתוסכלים וכיתות מפוצצות. אל תקריאו לי את אחוז מקבלי תעודות הבגרות בפריפריה ולא את מדד העוני. אל תתקשרו לבקש ממני תרומות ואל תספרו לי כמה רע לכם. תסתדרו לבד. אנחנו ילדים גדולים, נתנו לנו פתק להצביע, העם אמר את דברו״.

תגובה נוספת שעלתה: ״המוני אנשים הצהירו שהם מעדיפים להיות עניים ולחיות ברחוב מאשר שהשמאל יעלה לשלטון. כל מה שנשאר לנו זה לברך אותם ולקוות שהם יקבלו את זה, יהיו עניים ויחיו ברחוב. זה יהיה לא דמוקרטי מצדנו להתכחש לרוב שרוצה להיות עני ולנסות לשכנע אותו שהוא לא חייב לחיות ככה. מעכשיו תומכים בעניים שיישארו עניים לנצח״.

איפה המדינה?

עדיין לא ברור אם עמוד פייסבוק אחד יכול להשפיע על מפעל שלם של תרומות. בכל מקרה, העיתוי לא משהו: עשרה ימים לפני חג הפסח, התקופה העמוסה ביותר של עמותות הסיוע.

בארגון ״לתת״, שהקרבה של הקמפיין ברשת לשמו מעוררת בהם אי נוחות, העלו בתגובה בעמוד שלהם פוסט ״כן לתת״ לקראת החג. ״לתת כי זו חובה מוסרית וערכית לעזור למי שזקוק לכך״, נכתב שם. ״לתת כי זו אחריות שלנו ליצור חברה טובה וחזקה יותר. לתת כי להיות ישראלי זה לתת״.

ערן וינטרוב , מנכ״ל ״לתת״, אופ־ טימי למרות הכל: ״אני מאמין שבסופו של דבר הציבור ימשיך לתרום ולהתנדב. אנשים תורמים לאנשים במצוקה או לזקוקים לעזרה ללא קשר להשקפה פוליטית. העוני לא מוגבל לימין או שמאל, הוא נמצא היום כמעט בכל מקום בארץ, להוציא כמה יישובים בודדים. יותר מדאיג אותי שבתשע השנים שחלפו מאז הגשנו לבג״ץ עתירה לגבי הביטחון התזונתי של תושבי ישראל, התחלפו חמש ממשלות ועדיין אין מענה. אנחנו מקווים שהממשלה הנבחרת תכניס את הטיפול בעוני לקווי היסוד שלה״.

אף על פי שהם טוענים כי לא יצאו נגד עמותה מסוימת, בשבוע האחרון העלו מפעילי עמוד ״לא לתת״ פוסט שתקף את ארגון ״לתת״ ואת משכורות בכיריו, שבו נכתב: ״הצביעות בשיאה. השותפים של לתת אחראים לרוב תיקי ההוצאה לפועל. מנכ״ל - 375 אלף שקל בשנה״.

עו״ד גיל־עד חריש, מנכ״ל עמותת ״לשובע״, המפעילה שירותי סיוע לנזקקים - בתי תמחוי, מעונות לדרי רחוב - ומקדמת נוער בסיכון, מסתייג מהיוזמה בחריפות. ״מדובר בקמפיין אידיוטי״, הוא אומר, ״תגובה לא רציונלית לאכזבה, לסטירה שקיבל צד אחד. הציבור הישראלי יודע שצריך לתרום, ואני מקווה שלא ילך אחרי תגובות של מי שאינו יודע להפסיד. זה לא עניין פוליטי. העמותות אינן פוליטיות. אין סיבה להעניש את העניים. אנחנו מקווים שלא נראה ירידה בתרומות״.

גם רן מלמד, מנכ״ל עמותת ״ידיד״, המסייעת לשכבות החלשות, יוצא נגד המחאה ברשת. ״אתם ממציאים מחדש את תחושות הקיפוח״, הוא מסביר, ״אתם נותנים עונש ׳להם׳ כי הם לא הצביעו כמו שאתם רוצים. זו האמירה המדויקת - לנו יש כסף, לכם אין, לכן אנחנו מענישים אתכם. זו אמירה שלא יכולה להתקיים. גם האכזבה האישית מהבחירות היא לא סיבה להעניש את מי שלא הצביע לכם. זה קמפיין גזעני, קי־ צוני ומכוער של אנשי שמאל שקוראים להתנקם במי שהצביע לליכוד, והוא גם, במקרה, שייך לאוכלוסייה המוחלשת בישראל״.

עדן, מתנדבת ותיקה באחת מעמותות הסיוע, לא משוכנעת שמדובר בשחרור כעסים לא מייצג. היא באמת חרדה להיקף התרומות בפסח הקרוב. ״חברים אמרו לי שהשנה הם לא יתרמו לפסח״, היא מעידה, ״ושלא אבקש מהם לסייע. הם הדגישו שזה לא עניין אישי, הם פשוט לא מוכנים להמשיך לכפר על המדיניות החברתית של הממשלה. שאולי אם הם ועוד אחרים כמותם יסירו את רשת הביטחון האזרחית, הציבור יבין מה המצב באמת. אני מודאגת. אנחנו לא עמותה גדולה עם רזרבות. דבר כזה, שבועיים לפני פסח, עלול לפגוע באנשים שאנחנו משרתים, ולא מגיע להם להיפגע. אתה לא יכול לנופף בחרב כזו מעל אנשים בגלל שהם לא הצביעו כמו שרצית. זו לא דמוקרטיה״.

ניר, מתנדב שטח ותיק של אחת העמותות, יודע מה הוא הולך לעשות בפסח הקרוב, או יותר נכון - לא לעשות. ״שבע, מנותק, עשיר, תקראו לי איך שתרצו״, הוא אומר. ״כבר כמעט עשור שאני מתנדב כל חג לעמוד מספר משמרות בפתחי סופרמרקטים. אני מתרים מצרכים מציבור הקונים, מסייע באריזה ובשינוע, על חשבון זמני וכספי, אף על פי שאני מאמין שהמדינה היא זו שצריכה לדאוג לתזונה של אזרחיה. אבל אם אין סיכוי לשינוי, אם המדיניות החברתית־כלכלית של הליכוד היא המקובלת בארץ, אז אולי אין לי סיבה להמשיך להתנדב ולהנציח את המצב, שבו עמותות ממלאות חלל שהמדינה צריכה לדאוג לו. האזרחים מצביעים למען שימור השיטה. לא מדובר כאן בענישה, זו טעות לחשוב כך - מדובר בהתפכחות״.