כמדי שנה מפרסמת הקרן לרווחה לנפגעי השואה בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה את הדוח השנתי שלה על מצב הניצולים בישראל.
הנתונים שמפרסמת (שני) היום הקרן, עמותה שהוקמה על ידי ניצולי שואה והחלה לפעול לפני 21 שנים במטרה לסייע לניצולים שלא הצליחו להשתקם, כוללים השנה, לראשונה, סקר שנערך בקרב בני הדור השני והשלישי לשואה.
הולכים ומתמעטים : 40 ניצולים מתים מידי יום
על פני נתוני הקרן, בישראל של 2015 חיים כ-189 אלף ניצולי שואה, שני שלישים מתוכם הן נשים. לא פחות מ-45 אלף מהם חיים מתחת לקו העוני ומתנהלים עם הכנסה של מתחת ל-3,000 שקל בחודש, כך על פי נתוני הביטוח הלאומי. קצב התמותה של ניצולי השואה מבהיל. כ-40 מתים מדי יום, 14,200 מדי שנה.
בקרן טוענים כי זו השנה הראשונה שבה ניתן היה להבחין ביחס שלילי בין אחוז המוכרים כניצולי שואה על ידי מדינת ישראל וועידת התביעות כזכאים לסיוע, לבין אחוז התמותה שלהם. כלומר, זו הפעם הראשונה שמספר הניצולים הולך ומתמעט גם ביחס להגדרתם על ידי הרשויות. לשם ההשוואה, בשנת 2014 נפטרו מדי חודש כ-490 ניצולי שואה סיעודיים, לעומת 460 ו-430 מדי חודש בשנתיים שקדמו לה בהתאמה. מספרם של הניצולים הסיעודיים גדל בהתמדה: כ- 28 אלף קיבלו סיוע בסיעוד מהקרן ב-2014, לעומת 26 אלף ב-2013, עליה של 7.5%, כשבין השנים 2010-2014 חל גידול של 25%.
רווחה ועוני: שליש חיים לבדם
מנתוני הדוח השנתי שנערך בסיוע מכון ברוקדייל, עולה כי הגיל הממוצע של ניצולי השואה היום הוא 83.3. כשליש מהם, 36%, חיים בגפם ונאלצים להסתדר לבד. מחצית מהניצולים הם אלמנים ואלמנות. מבין אלה מהם הנזקקים לסיוע, 65% הם מעל גיל 80 ו-13% מעל גיל 90.
בזכות התיקון לחוק של שר האוצר לשעבר, ח"כ יאיר לפיד, בכנסת היוצאת, מרבית ניצולי השואה כיום מקבלים סיוע ישיר לחשבון הבנק בסכום של בין 2,000 ל-3,600 שקל בממוצע. עם זאת, מציינים בקרן כי "התכנית נותנת מענה כללי ומקטינה את הבירוקרטיה, אולם היא אינה כוללת פתרונות לצרכים ייחודיים ואישיים, בעיקר בקרב האוכלוסיות הנזקקות ביותר. פחות מהניצולים ממצים את זכויותיהם ביחס לשנה שעברה (עלה מ - 22% ל - 31% ב-2015). לכן עדיין יש צורך בהקלה בתהליכים בירוקרטיים".
"למרות התיקון לחוק של לפיד, לא ניתנים פתרונות לצרכים יחודיים ואישיים". יאיר לפיד. צילום: פלאש 90
49% מניצולי השואה עצמם מאמינים שהמדינה צריכה לסייע לקשישים שאינם ניצולים בדיוק באותה מידה שהיא מסייעת לניצולים. מהדוח עולים נתונים מטרידים המשקפים גם בעיה גדולה יותר של העוני בקרב קשישים בכלל בישראל: 27%, אחד מכל ארבעה ניצולי שואה, ציינו שלא היתה להם אפשרות לדאוג לחימום ביתם בחורף. 65% ציינו שהם זקוקים לעזרה בקניות, סידורים וטיפול רפואי. 60% מקיימים אמנם מפגש עם בני משפחה לפחות פעם בשבוע, ועדיין 45% מהם מציינים שהם מרגישים בדידות רוב הזמן.
בני המשפחה: 43% נתמכים ע"י קרוביהם
כדי לבדוק לעומק את מצבם, ערכה כאמור הקרן לרווחת ניצולי השואה סקר לראשונה גם בין בני דור הילדים והנכדים של הניצולים. 43% מהם תומכים כיום כלכלית בבני משפחתם. 30% מהם ציינו שהם חשים קשיים נפשיים או בריאותיים עקב היותם בנים או נכדים לניצולי שואה. כמעט אחד מכל חמישה אינו מוכן לבקר במדינות בהן עברו הוריהם או סביהם את השואה.
הקרן בחנה נתונים בקרב הציבור הכללי מהם עולה כי לעומת 74% מבני משפחות הניצולים שחושבים כי המדינה אינה מטפלת כראוי בציבור הזה, בקרב הציבור הכללי- 37% חושבים שהמדינה דווקא שיפרה את יחסה לניצולי השואה בתקופת הממשלה היוצאת בזכות פעילות השר לשעבר. מדובר בעלייה מ-16% בלבד שחשבו כך שנה לפני כן.
זכרון היסטורי: 46% מהניצולים לא מאמינים שיזכרו אותם
למרבה הצער, 46% מהניצולים מאמינים כי הדורות הבאים בישראל לא יזכרו את השואה לאחר לכתם, עלייה של 9% מהשנה שעברה. וזאת לעומת 31% בציבור הכללי שחושבים כך. מחצית מהצעירים עד גיל 29 מעולם לא הכירו ניצולי שואה.
67 שנים לקום המדינה והחשש הקיומי עדיין מושרש גם בציבור הרחב. 47% מהניצולים חוששים ששואה שנייה יכולה לקרות, אחוז דומה לזה בכלל הציבור שהשיבו כך – 46%. מדובר על עלייה של 5% בציבור הכללי מאלה שחשבו כך בשנה שעברה.
סיוע: בעיית טיפול בשיניים והיקף מתנדבים מצומצם
בקרן לרווחת ניצולי השואה מציינים: "בעיית בריאות השיניים היא אחת הקשות ביותר בקרב אוכלוסיית הניצולים הקשישים בעקבות תת התזונה שחוו בתקופת השואה. לרובם אין ביטוח פרטי, וגם המענק השנתי שהם מקבלים מהאוצר אינו מכסה את עלות הטיפולים הנדרשים לעת זקנה. רובם המוחלט של ניצולי השואה המקבלים סיוע זה נמצאים במצב כלכלי קשה ביותר". ב- 2014 הייתה עליה של 13% בכמות הפונים לקרן קבלת סיוע בטיפולי שיניים, זאת בהמשך לעליה שכבר התרחשה ב-2013 של 25% יותר פניות לעומת 2012.
הקרן מפעילה פעילויות התנדבותיות שמיועדים לתת מענה לתחושת הבדידות של הניצולים בכמה מסלולים, וכן את פרויקט "חיים בכבוד" שמטרתו להקל על ניצולי שואה נזקקים בסיוע שיפוץ דירותיהם וברכישת ציוד בסיסי. עם זאת, אנשי הקרן מציינים כי היקף מערך המתנדבים הינו מצומצם וכי יש צורך בהרחבת ושיפור המענים האחרים, כולל בשירותים קהילתיים התומכים בהתמודדות עם הבדידות.
מחסור במתנדבים. בתמונה: מתנדבים עם ניצולי שואה בירושלים. צילום: פלאש 90
הקרן מסייעת גם לניצולים במיצוי זכויותיהם במקביל למרכז הארגונים של ניצולי השואה, עמותת אביב ואחרים ומציינת לחיוב את גיבוש הרשימה הלאומית במשרד האוצר של הניצולים, את 'מחשבון הזכויות' שיצרו באוצר – שני פרויקטים מתקופת השר לשעבר לפיד. וכן את ריכוז כל הזכויות באתר "כל זכות".
הבוקר החל בג"צ לדון בעתירה של עמותת "כן לזקן" נגד האפליה שנוצרה דווקא לאחר הרחבת הזכאים לקצבה ממשלתית מקרב הניצולים. בקרן לרווחה מציינים: "נעשה תיקון עיוותים בנושאים רבים, אך עדין נדרשות מספר השלמות הכוללות, בין היתר, גם מענה לניצולי שואה שעבדו בכפייה ולא שהו במחנות".
"שיפצנו דירה של ניצול שבנו התכחש לו"
במסיבת העיתונאים בה הוצגו נתוני הדוח השנתי אמר אבי דיכטר, יו"ר (בהתנדבות) הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל. לשעבר שר וראש השב"כ: "האתגר של המייסדים ושלנו היה ונשאר שניצול שואה לא יישאר חשבון בנק בלבד. הבנו שכדי לעזור לניצולי שואה באופן ממשי צריכה להיות שרשרת טיפולים ולא רק הכסף של האוצר, ועידת התביעות והשילומים מגרמניה. בשנים האחרונות הצלחנו לשפר את השרשרת הזאת. אנחנו מתחילים להתקרב להבנות עם האוצר, עם ועידת התביעות אנחנו עדין במחלוקת קשה מאד".
דיכטר הוסיף: "כשמדובר על עשרת אלפים ניצולים עריריים צריך להוסיף לזה עוד עשרות אלפים שאינם עריריים אבל חיים לבד. אני זוכר ששיפצנו דירה, שלא היתה ראויה למגורי אדם, לניצול שבנו התכחש לו. יש לא מעט מקרים כאלה במשפחות של ניצולי שואה. זר לא יבין זאת, אבל התפקיד שלנו הוא לאתר גם את האנשים האלה. כשניצול שואה צריך לתעדף מזון או תרופות, גם אחרי סיוע מהמדינה, אנחנו בבעיה. הממשלה החלה בצמצום הבירוקרטיה שמקלה גם עלינו אלא שזה לא מאפשר לניצולי שואה חריגים, שאינם עונים לקריטריונים, לחסוך לטיפול שיניים יקר למשל. את זה אנחנו יכולים לעשות ועושים רק מתרומות".
רוני קלינסקי, מנכ"ל הקרן, ציין הבדידות של הניצולים שמדווחת על ידי הניצולים עצמם, לתחושתם, גבוהה יותר מזו שמדווחים עליה בני המשפחות שלהם. למרות שהאוכלוסייה הזאת מתמעטת, הצרכים שלה גדלים.