רבים מהיהודים שנספו בשואה נותרו אלמונים במותם ולא השאירו אחריהם שריד או פליט, קבר, מצבה, שם או תמונה. היו שתמונותיהם שרדו, אבל לא נותר איש שיזהה אותם. את חסיה שילגולד־שפירא, שנרצחה במרד גטו ורשה, היה מי שזיהה.

תמונתה של שילגולד־שפירא, כשידיה מורמות לאות כניעה מול חייל גרמני חמוש המכוון אליה את נשקו, צולמה על ידי צלם גרמני במאי 1943. התמונה הפכה לאחת התמונות המפורסמות ביותר של שואת העם היהודי. היא צורפה לדוח שכתב גנרל ה־אס־אס יורגן שטרופ, שהופקד על חיסול הגטו. הדוח והתמונות נתפסו ברשותו לאחר המלחמה, והוא נשפט ב־1947 והוצא להורג בפולין.
 

בנה של שילגולד־שפירא, יוסף שפירא ז״ל, שרד את השואה ועלה לארץ ישראל באוניית המעפילים אקסודוס, גורש להמבורג במשחתת הבריטית אושן ויגר, עלה אחר כך לארץ, הצטרף לפלמ״ח ולחם בשורות חטיבת הנגב.
 

בנו של יוסף, ישראל, העלה אתמול לפייסבוק את התמונה הפורסמת של סבתו שנתפסה ברשותו של הגנרל שטרופ וכתב פוסט מרגש: ״סבתא שלי ושל חסיה אחותי, סבתא חסיה שפירא. התמונה צולמה במרד גטו ורשה בשנת 1943 ונמצאת בגודל ענק הן ביד ושם והן במוזיאון לוחמי הגטאות. יהי זכרן וזכרם של כל הנרצחים בשואה ברוך. עם ישראל חי וקיים לעולם ועד - אמן״.


התמונה התגלתה במקרה


ישראל (61), נכדה של חסיה, מתגורר כיום בקריית ביאליק. בכל שנה, בהתקרב יום השואה, הוא מעלה את זכרם של סבתו ושל בני משפחות אביו ואמו שנספו בשואה.


״כשאבא עלה לארץ בספינה אקסודוס הוא לא ידע מה עלה בגורל אמו. התמונה של סבתא חסיה, כפי שצולמה על ידי הגרמנים, התגלתה לו רק במקרה. זה היה ב־1973. הייתי אז חייל בצה״ל. אבא, שאהב לקרוא, עיין באנציקלופדיה שהייתה בבית ופתח בערך של מרד גטו ורשה. פתאום הוא קפץ מהכיסא וצעק: זאת אמא שלי, זאת אמא חסיה!״, משחזר ישראל את הרגע המצמרר.
 

״כשהנאצים כבשו את פולין וריכזו את יהודי ורשה בגטו, אבא ניסה לשכנע את אמו, סבתא חסיה, לאפשר לו לברוח עם אחיו הקטנים. הם היו חמישה אחים ואחיות. סבתא לא הסכימה ואבא ברח לבד מזרחה, להרי }אורל, וכך ניצלו חייו. התיז כרת היחידה שהוא לקח מבית הוריו הייתה תמונה גדולה של אמא ששרדה איתו את כל התקופה. כשאבא ראה את התמונה באנציקלופדיה הוא שלף את התמונה, השווה ביניהן, ולא היה כל ספק שזאת אמא שלו שעומדת שם באומץ מול הגרמנים״.
 

יוסף שפירא ובתו חסיה נסעו עם התמונה למוזיאון יד ושם, שם אומתה התמונה רשמית, וכך, לצד תמונתה, זכתה שילגולד־שפירא ששמה יתנוסס כזיכרון עולם. ״ככל הידוע, סבתא הצטרפה לשורות מורדי גטו ורשה. בשלב מסוים היא ירדה עם שאר המורדים מתחת לאדמה וחייתה בתעלות הביוב ומשם

הגיחו מדי פעם הלוחמים. בפעולת החיסול הסופית של הגטו היא אותרה עם קבוצה של יהודים, הוצאה מחוץ לתעלות, צולמה על ידי הצלם הגרמני וככל הידוע הוצאה להורג בירייה זמן קצר לאחר מכן״, מספר הנכד.


התמונה ביד ושם. צילום: מרק ישראל סלם


הבן שלה טען שהמצולמת בתמונה המפורסמת, שמרימה אף היא את ידיה, הייתה בת דודתה מזל חסיה, אולם לא נמצא לכך כל אישור. ״אחותי נקראה על שם הסבתא, חסיה, ואני נקראתי על שם הסבא, ישראל. ובכל שאני זוכר מאבי, הוא התגורר לפני המלחמה עם הוריו ליד בית היתומים של יאנוש קורצ׳אק ברחוב מילא 12 ואחר כך הם עברו להתגורר ברחוב לשנו 118. ההורים התפרנסו מדונן בגדים. הגטו, כידוע, נחרב והמקום שבו עמד הבית הוא כיום מגרש ריק״.
 

״תמונה של ניצחון״


הנכד ישראל אומר כי כשהוא מתבונן בתמונת סבתו ניצבת בגאון מול הקלגסים הנאצים הוא מתמלא בגאווה: ״אני חושב על הגבורה שלה. עומדת איתנה מול הצורר, אישה יהודייה שחייתה בתעלות הביוב ונלחמה בנאצים. כמה סבתות כאלה אתה מכיר? בשבילי זו תמונה של ניצחון. היא עומדת שם זקופה וגאה.
 

״במשך השנים העברתי הרבה הרצאות לבני נוער וזה מה שאני אומר להם תמיד: ׳הנאצים הרגו, שחטו ושרפו אותנו, אבל תסתכלו על הגבורה היהודית ותזכרו כי למרות מה שעשה לנו הצורר, יש לנו מדינה יהודית ואנחנו חייבים לשמור עליה״.