ראש הממשלה בנימין נתניהו נאם בטקס הזיכרון הממלכתי לזכר חללי מערכות ישראל וסיפר על חוויותיו האישיות כאח שכול: "מי שחווה את ייסורי השכול ואת אימת המלחמה, את ההרוגים והפצועים, את קטיעת האיברים, אינו יכול לשוש אלי קרב. אני חושב על כל חייל ומשפחה כאילו מדובר במשפחתי. אבל אם אין לנו ברירה עלינו להיות מוכנים להטיל עצמנו לחזית המלחמה כדי להגן על עצמנו".
על ההר הזה שממחיש יותר מכל את מחיר תקומתנו הלאומית, עמדה לפני שלושה חודשים מלכה קלנגל אמו של רב סרן יוחאי קלנגל, שנפל בגבול הצפון וזעקה ממעמקי ליבה: 'איך אפשר להיפרד מילד?' אין משהו שמשתווה בעוצמתו לזעקה הזו של אם ואב המתבשרים על מות ילדם. כל מי שנמצא לצידם ברגע קבלת הבשורה המרה זוכר זאת כל חייו. גם אני", אמר ראש הממשלה.
נתניהו סיפר על הרגע שבו התבשר על נפילתו של אחיו יוני נתניהו, ועל הרגע שבו הוא בישר על כך להוריו: "זה היה הרגע הנורא בחיי, חוץ מאחד - אחרי נסיעת ייסורים של לילה שלם, פסעתי בשביל שהוביל לביתם של אמי ואבי, שלימד אז באוניברסיטת קורנל במדינת ניו יורק, נפל בגורלי להיות המבשר. אני הייתי הנוקש בדלת הוריי. מבעד לחלון הרחב בחזית ביתו, ראיתי את אבי פוסע הלוך וחזור, ידיו שלובות מאחורי גבו בדרכו האופיינית. לפתע הפנה מבטו, וכשראה אותי צועד בשביל בלי שאומר דבר - השתנתה ארשת פניו בבת אחת וזעקה מרה פרצה מפיו".
"כל עוד נשימתי באפי, לא אשכח את זעקותיו ואת זעקותיה של אמי היקרה", אמר ראש הממשלה, "אין רגע שהשתווה לו בעוצמת הכאב. הפצע לא מגליד באמת".
"רק נכונות מתמדת זו תרתיע מלחמה או בעת הצורך תכריע אותה. בזה טמון השינוי הגדול שהתרחש בגורל עמנו מאז הקמת המדינה. רצף האיומים על קיום המדינה מחייב רצף של מאבק ויכולת העמידה במאבק זה תלויה בעוצמתנו ובאחדותנו. מדינת ישראל תמשיך לשגשג ולפרוח, בתנאי שנסכים להגן עליה מכל משמר, עד שנגיע לחוף מבטחים, עד שנגיע לשלום המיוחל. אבל זה יכול להיות תהליך ממושך ובינתיים עלינו לקפוץ ידינו, לחשוק שפתותינו ולהמשיך הלאה".