מקורן של רעידות האדמה הוא בפלטות בכדור הארץ הנודדות באופן קבוע, בקצב של מ״מ עד ס״מ בודדים בשנה. יש גבולות של לוחות, כמו אצלנו בבקע ים המלח, שבהם הפלטות נעות באותו כיוון, ויש לוחות המתנגשים זה עם זה, כמו שקורה בהודו ואירואסיה.
ההתנגשויות הללו מתרחשות עשרות מיליוני שנה, והתוצאה שלהן בנפאל היא ההתרוממות וההיווצרות של רכס ההימלאיה. זהו אחד האזורים הפעילים בעולם, והקצב היחסי של התנועה מגיע עד חמישה ס״מ בשנה, פי עשרה מהר יותר מאשר התהליכים שקורים בבקע ים המלח.
לקצב התנועה יש משמעות עצומה כי ככל שההתנגשות מהירה יותר, הרעידות יהיו תכופות יותר וחזקות יותר, וזה מה שקורה ברכס ההימלאיה. ב־100 השנים האחרונות היו באזור ארבע רעידות חזקות, הקודמת ב־1988, בעוצמה של 6.9 בסולם היכטה. הגדולה ביותר הייתה ב־1934, בעוצמה של 8.0 בסולם היכטה. עוצמתה של כל מדרגה בסולם היכטה הוא בערך פי 30 מהמדרגה שלפניה, כך שההבדל בין 6 ל־8 הוא הבדל של פי 900 בעוצמה.

ארבעה דברים קובעים את גודל הנזק ברעידות אדמה: אחד הוא עוצמת הרעידה, ובמקרה הנוכחי היא חזקה מאוד, השני הוא כמה היא קרובה למרכזי האוכלוסייה, ופה מוקד הרעידה הוא 80 ק"מ מקטמנדו ו־80 ק"מ מהעיר השנייה בגודלה בנפאל, וזה לא רחוק. השלישית היא תנאי התשתיות, ובנפאל הם לא טובים כי האדמה בוצית מאוד והשיפועים בה גדולים מאוד. התנאי הרביעי הוא איכות הבנייה. נפאל היא מדינת עולם שלישי, אין בה תקני בנייה, הבתים בנויים מלבנים ועל עמודים דקים. זו לא בנייה טובה ויציבה, אלא טלאי על טלאי, ולכן הנזקים עצומים.
במקרים של רעידות אדמה נדרש זמן רב עד שהמידע מגיע. כרגע חסר מידע אפילו מקטמנדו עצמה, ובטח שמכל היישובים הקטנים שהכבישים אליהם קרסו והם מנותקים מחשמל ומתקשורת. לכן ייקח זמן עד שייוודע אומדן הנספים הסופי. אפשר לשער שהאומדן הסופי יעמוד על כעשרת אלפים.
הכותב הוא מומחה לרעידות אדמה ממכון דיווידסון לחינוך מדעי, מכון ויצמן למדע