היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, יושב עם כמה מאנשיו ונזכר בפרסומים שהופיעו מיד אחרי שמבקר המדינה פרסם את הדוח בנושא הוצאות בית ראש הממשלה. ״לא מחר הם רצו שאני אחליט על חקירה ממשלתית, אלא בעוד שעתיים, עכשיו תחליט. אני שואל, זה רציני?״.

בסוף וינשטיין החליט לדחות את הבדיקה לאחר הבחירות. כשהחליט, ידע בדיוק מי יקרא לו להתפטר מיידית ומי ימשיך לתת לו גב בשקט. ״מעולם״, כך אמר לאחרונה לאחד ממקורביו, ״לא הופעלו עלי לחצים, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף. אני לא מאמין שישנו מישהו - שר, ראש ממשלה או איש תקשורת - שהיה מעז להעלות על דל שפתיו או אפילו במחשבתו, את הרעיון לפנות אלי ולנסות להשפיע על החלטתי״.

״היועץ״, אומר גורם בכיר ממשרד המשפטים, ״זה תפקיד שהסיכוי להצליח בו שואף לאפס. ״בהגדרה, תמיד יהיה צד לא מרוצה. אם היועץ נאבק נגד השחיתות והדרג הפוליטי, מאשימים אותו ברדיפה. אם לא, הוא נתפס כרופס ורכרוכי. אין מהלך שהוא נוקט שיש עליו קונצנזוס״.

בפברואר האחרון נכנס וינשטיין, בן ה-71, לשנתו האחרונה במשרד היועץ המשפטי לממשלה, אם כי לאחרונה פורסם כי ראש הממשלה נתניהו שוקל לבקש ממנו להאריך את כהונתו בשנה. כאשר מונה, בגיל 66, נחשב לאחד הפרקליטים המצליחים והמוערכים בשוק. הוא ייצג ראשי מדינה ואנשי עסקים בכירים (תיקים שניהל עלו ללקוח בין חצי מיליון למיליון דולר האחד). אם ישאלו אותו היום אם היה רוצה להמשיך בתפקידו גם מעבר לפברואר 2016, כנראה יענה שלא. לאנשים הקרובים אליו הוא אומר שצדק מי שקבע שקדנציה בתפקיד נמשכת שש שנים. האינטנסיביות והלחץ כמעט לא מאפשרים להישאר שם זמן ארוך יותר.

מבקריו של וינשטיין טוענים שהוא לא החלטי ומיטיב עם פוליטיקאים, כמו למשל ראש הממשלה, שאיתו הייתה לו היכרות ישנה. מאידך, אנשים שעובדים איתו אומרים שמדובר בהבלים. ״וינשטיין הוא משפטן הגון ומבריק״, אומר בכיר בפרקליטות, ״אחד שהולך לפי החוק ולא סוטה ימינה ושמאלה. הוא אחד היועצים המשפטיים לממשלה החזקים שהיו כאן״. ״היום״, מוסיף מקורב אחר של היועץ, ״בכדי להיות פקיד ציבור או פוליטיקאי צריך אלמנטים מזוכיסטיים. יש לך אומנם כוח ויכולת לעצב ולהשפיע, אבל מצד שני המערכת מאוד חמצמצה״. במשך שנים כיוון וינשטיין למקום הגבוה. זה כבר לא היה עניין כספי או עניין של נוחות אלא השפעה. כשהוצע לו, במהלך שנותיו כפרקליט מוביל, להתמנות לבית המשפט העליון, סירב. ״זה לא מתאים לאופי שלי״, היה אומר, ״אני חייב להיות אקטיבי. להוביל מהלכים, להשפיע באופן שוטף״.


"לא אהסס לפעול נגדו", וינשטיין ונתניהו. צילום: רויטרס

כבר ב-2003 היה זה שופט בית המשפט העליון, גבריאל בך, שעמד בראש ועדת האיתור לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה שהתקשר ושאל אם הוא מעוניין להגיע. וינשטיין אמר שהוא צריך כמה ימים לחשוב, אבל כבר כשהניח את השפופרת ידע שהוא מתכוון לענות בחיוב ואכן התקשר ואישר את מועמדותו.

השופט בך אמר לו שמדובר בעניין פרוצדורלי של מילוי טפסים ואישורים במזכירות הממשלה. וינשטיין החל לתפור חליפות, אבל אז נודע לו שלשר המשפטים דאז, טומי לפיד, יש תוכניות אחרות והוא מנסה לקדם את עו״ד יורם טורבוביץ'. בתגובה כתב וינשטיין מיד מכתב לוועדת האיתור, הודה על ההצעה, אבל הבהיר שהוא מוותר על הכבוד.

מועמדותו של טורבוביץ' נפסלה בסופו של דבר בגלל חוסר ניסיון כעו״ד פעיל, אבל וינשטיין לא חזר למרוץ. הוא נאלץ לראות את מני מזוז, מי שצמח במשרד המשפטים מתמנה לתפקיד היוקרתי.

וינשטיין חזר לתמונה בסוף 2009, כשוועדת האיתור בראשותו של השופט תיאודור אור הציבה אותו שוב ברשימה. הוא כבר הגיע לישורת האחרונה ביחד עם שופט בית המשפט המחוזי, נועם סולברג.

חברי הוועדה ח״כ יריב לוין ושר המשפטים לשעבר, משה ניסים, היו בעד, אבל השופט אור וחבר הוועדה פרופ' אייל בנבנישתי, תמכו במועמדים אחרים. על פי תקנון הוועדה, המינוי צריך לעבור ברוב של ארבעה מתוך חמישה חברים, ומאחר שכאן רק שלושה הסכימו, השופט אור מסר לממשלה שאין החלטה, והיה זה שר המשפטים יעקב נאמן, שקבע מי מהמועמדים שקיבל שלושה קולות יעלה לאישור הממשלה.

וינשטיין עד היום טוען שהוא לא קודם לתפקיד על ידי אף פוליטיקאי, מאחר שוועדת האיתור היא שבחרה אותו, ושאת יעקב נאמן כלל לא הכיר לפני כן, אפילו לא בירכו זה את זה ב״שלום״ כשעברו במסדרון.

למעשה מספרים שכבר כשנכנס לתפקיד הוא הצליח לעמוד בלחציו של שר המשפטים. זה היה כשבמשך תקופה ארוכה ניסו השרים לפצל את תפקיד היועץ, שגם כך הפך לבעל הכוח המרכזי במשרד. בשנים האחרונות, אגב, עוד הלך והתעצם כוחו של היועץ, ודומה שמעולם לא ידעה המדינה עמדת כוח והשפעה כמו זו שיש כיום ליועץ המשפטי לממשלה.

בנאום בפני המכון לדמוקרטיה אמר שר המשפטים לשעבר, נאמן: ״איך יכול להיות שבשעה שיועץ משפטי לממשלה נותן חוות דעת לשר בממשלה, או לראש ממשלה, הוא עוסק בהכנת כתב אישום נגדו? איך אותו שר, או ראש ממשלה, יבין שהיועץ מייעץ לו על פי החוק ולא על פי שיקולים זרים? לי אין כרגע פתרון, אני לומד את הנושא״.

רעיון פיצול תפקיד היועץ גרם למתיחות גדולה בין שר המשפטים דאז, דניאל פרידמן, לבין היועץ הקודם, מני מזוז. וגם נאמן, שבא אחרי פרידמן, ניסה לקדם את הסוגיה מיד אחרי שוינשטיין נכנס למשרד.

השר קרא אז ליועץ הטרי ללשכתו וביקש שיקשיב, זו לא סתם גחמה אישית, הקפיד לומר, אלא נעשתה פה עבודת נמלים. שלושה קלסרים, עם מיטב דעות מומחי המשפט לגבי פיצול, הונחו על השולחן. וינשטיין קרא ודחה על הסף, ״לא בבית ספרי. הנזקים שייגרמו עולים לאין ערוך על התועלת. זה אפילו יזיק לשלטון החוק״.

״אני עוד אשכנע אותך שאתה טועה״, ענה לו השר נאמן.

״לא צריך להיסחף״, החזיר וינשטיין. הנושא לא עלה יותר בשיחות בין השניים.
 

אם לא די בפרידמן ונאמן, הרי שגם שרת המשפטים האחרונה, ציפי לבני, ניסתה לגשש בדבר אפשרות פיצול התפקיד, אך שוב היה זה וינשטיין שסיכל את הרעיון. ״המערכת הייתה תחת מתקפה קשה של ראשי ממשלה ושרי משפטים״, סיפר גורם בכיר במשרד. ״אבל תחת המטרייה של וינשטיין הושג לפחות שקט. מאז לא מדברים על פיצול ולקיחת סמכויות. זה בהחלט הישג, ממש לא דבר טריוויאלי״.

כשמונה לתפקיד, התקבל וינשטיין בחשדנות במשרד המשפטים. רק הוא וגדעון האוזנר, מי שהיה התובע במשפט אייכמן, הגיעו לתפקיד היועץ היישר מהסקטור הפרטי. וינשטיין ידע מראש שיתקבל בקרירות. בכל זאת מזוז, קודמו, צמח בתוך המערכת, שימש כמשנה של אליקים רובינשטיין ואילו הוא אאוטסיידר קלאסי.

וינשטיין קיבל את הדברים כמצב נתון שאיתו הוא צריך להתמודד. יש הבדלים גדולים בין שני היועצים האחרונים. מזוז נחשב לדג קר, מחושב כמו רובוט, נאמן אדוק למערכת. בתקופתו שופדו נשיא המדינה, משה קצב, ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שר האוצר, אברהם הירשזון, ואפילו שר המשפטים, חיים רמון, אבל גם בתקופתו היו ביקורות.

לא שכחו לו איך בשיא פרשת קצב היה זה מזוז שהציע עסקת טיעון שלפיה הנשיא יודה במעשים מגונים ויקבל מאסר על תנאי. ההצעה לוותה בהפגנה המונית בכיכר רבין, שם זהבה גלאון, ראשת מרצ, קראה לו ״שפן״ מעל הבמה.

אבל מזוז נתפס בספרי ההיסטוריה כאימת השלטון, איש שלא עושה חשבון, ואילו וינשטיין עד היום מצטייר בעיני רבים כחברם של אדונים, איש שלא הצליח להיפטר מרחמנות הסנגור שאיתה הוא צמח. לעומת זאת, בכירים במשרד המשפטים טוענים שלפי החיכוכים שהיו לוינשטיין עם הדרג המדיני (למשל בפרשת מינוי יואב גלנט לרמטכ״ל: ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון דאז ברק התעקשו למנות את גלנט. וינשטיין התנגד ופסל את המינוי) מדובר בדימוי שאין לו קשר עם המציאות.

עד היום רואים באי הגשת כתב אישום משמעותי נגד שר החוץ, אביגדור ליברמן, נקודת שפל בקדנציה של וינשטיין. ליברמן נחשד אז בהלבנת הון, קבלת דבר במרמה והפרת אמונים בחשד לקבלת מיליוני דולרים. אבל וינשטיין שבדק את התיק והמסמכים בו לעומק, בחר לסכם: ״הגעתי לכלל מסקנה כי התשתית הראייתית בתיק אינה מקימה סיכוי סביר להרשעה״.


מצטייר בעיני רבים כחברם של אדונים. צילום: מרק ישראל סלם 

אחד מאנשיו סיפר: ״לפני שהחליט לסגור את תיק ליברמן הוא למד אותו מכל כיוון אפשרי. כל בכירי המשרד השתתפו בדיונים אצלו. בסופו של דבר הגיע היועץ למסקנה חדה, שלפיה אין ראיות מספיקות ואין סיכוי להרשעה בבית משפט״.

המוטו שמנחה את וינשטיין הוא שצריך להגיע לבית המ־ שפט רק כשהסיכוי להרשעה גבוה. ערב ההחלטה בנוגע לליברמן היו בפרקליטות גורמים שניסו לשכנעו לחרוג מכלל זה ולהטיל בכל מקרה את התיק לפתחו של בית המ־ שפט. מה אכפת לך, אמרו לו, בכל מקרה זה ייגמר בעוד שבע שנים, אתה כבר תהיה הרחק מכאן. בינתיים תקצור אתה את הפירות של הגשת האישום, כולם יהללו אותך.

אלא שוינשטיין לא שמע לעצתם. ״הוא סירב ללכת נגד מצפונו המקצועי״, מספר בכיר במשרד המשפטים, ״למרות שידע היטב שאם יסגור, הביקורת תשחט אותו. הוא חטף ובמודע, ואת זה קשה להסביר לציבור. מי שחתך אותו לא קרא את החומר שהצטבר בארגזים, לא הכיר את הבעייתיות בראיות ולא הבין שהסיכוי להרשעה נמוך״.

לא משיב אש

וינשטיין לא מתראיין ולא מציג את עמדותיו בפומבי. כבר חמש שנים הוא סופג אש ממבקריו, במיוחד בתקשורת. יש לו חברים שאומרים שהוא היה צריך להתחיל להשתמש במדיה, לשנות את כיוון הרוח השלילי, אבל הוא בשלו, אולד-פאשן, מאוד שמרן. וינשטיין מנסה לנתק את עצמו מרעש הקרנבל שמסביב.

מכריו אומרים שכשערוץ 10 נלחם על חייו, הייתה לו אפשרות להיות פאסיבי, לנצל את ההזדמנות להשתיק את אחד ממבקריו הגדולים, רביב דרוקר, אבל היועץ נלחם גם מול לחץ של גורמים פוליטיים שביקשו לסגור את הערוץ. ״הוא עשה זאת כי חשב שאסור למדינה דמוקרטית להשתיק כלי תקשורת״, הם אומרים. ״יותר מאוחר הסביר לנו שבעניין הזה הוא כמו הפילוסוף הצרפתי וולטר, שאמר: 'אינני מסכים למילה מדבריך, אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם'״.

כתוצאה מהתערבותו של היועץ למען ערוץ 10, גם דרוקר שבת לרגע מהקרבות וכתב בפוסט: ״וינשטיין בדיוק הציל את ערוץ 10, אז זה לא מרגיש לי נוח להעתיר עליו יותר מדי שבחים, אבל לא להגיד כלום, זה גם לא הוגן״.

היועץ משתדל לאטום את עצמו בפני רעשים. אם יש על אודותיו מאמרים באתרים השונים, אלה ילדיו ששולחים לו לינק. כששאלו אותו פעם חברים למה אינו קורא ואינו מגיב, אמר שאין טעם להתעצבן.

 


שתי ציפורים במכה אחת. פינטו. צילום: נתי שוחט, פלאש 90 
 

כדי להדגים עד כמה אי אפשר להצטייר כמנצח בתקשורת, נוהג וינשטיין בהזדמנויות שונות לתת כדוגמה את המחנות התקשורתיים בפרשת הרפז. ישנם העיתונאים שהם בעד שר הביטחון לשעבר, אהוד ברק, וישנם אלה שמצדדים ברמטכ״ל, גבי אשכנזי. ״אלה מאחלים לי מיתות שונות ומשונות אם אחליט ככה, וההם סוף רע ומר אם אחליט אחרת״, אמר בציניות שמאפיינת אותו. ״עדיף שישבו ביחד ויצאו עם החלטה מגובשת״.

בכמה הזדמנויות אמר וינשטיין: ״בסופו של דבר, אדם צריך לעשות מה שנכון. המבחן האמיתי הוא החוסן הנפשי והיכולת לבחון כל מקרה בכלים המשפטיים, זה העיקרון היחיד שצריך להנחות ולא פופולריות או מה יכתבו. מי שנכנע לגחמות, ראוי לו שיקום וילך״.

זמן קצר לפני הבחירות נערך דיון בלשכתו בשאלה אם לאפשר לח״כ חנין זועבי, מהרשימה המשותפת, לרוץ שוב לכנסת. הגיעו ללשכה בקריה בתל אביב עוזריו ומשניו ואנשי פרקליטות ממחוז הצפון, ועמם ערימה שלמה של דעות בכדי לנסות להפוך כל אבן. וינשטיין נאם בפניהם על עקרונות הדמוקרטיה ותפקיד המשפט והמחוקק.

וינשטיין, כזכור, התנגד לפסילתה של זועבי, בעוד ועדת הבחירות דווקא החליטה לפסול את מועמדותה. במסגרת הדיון שהיה בבג״ץ נפגש היועץ עם פרקליטה של הח״כית, חסן ג'בארין. השניים דיברו על האינטרס הציבורי שלפיו צריך לפעול ולא על פי רצון הציבור.

החלטות קשות

אם יש דבר שפוגע בוינשטיין, זו העובדה שמייחסים לו עד היום קרבה למושכים בחוטים, ביניהם ראש הממשלה, שאותו ייצג לפני 15 שנה כשנתניהו ואשתו שרה נחקרו בדבר קבלת מאות מתנות והוצאת כספים בניגוד לחוק לכאורה. עד היום מרמזים שאותה קרבה מביאה הטבות ועצימת עין.

כבר בעת שמונה לתפקיד הגיש המטה למען ארץ ישראל עתירה לבג״ץ נגד המינוי מחמת ניגודי עניינים אישיים, מהותיים. ״עו״ד וינשטיין שימש כסנגורו של ראש הממשלה המכהן, בנימין נתניהו וכסנגורו של ראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט, שבעניינו עדיין מתנהל הליך משפטי״, נכתב בעתירה. אלא שבית המשפט העליון לא מצא שיש בדברים ממש ודחה את העתירה.

עד היום רודפות אותו השמועות, אבל היועץ תמיד נוהג לקחת דוגמאות מהמשפט הבריטי, שאותו הוא מעריך. שם, בבריטניה, מתקיימת האפשרות שבאותו משרד יישבו עורך דין שמייצג את הממלכה ואחד שמייצג את הנאשם. הם יאכלו צהריים ביחד, יצאו בערב לדרינק ולמחרת ינסו לנצח זה את זה בבית המשפט.

וינשטיין אף פעם לא הסתיר את הערכתו לנתניהו, למרות ההבדל בדעותיהם הפוליטיות. היועץ, כך מעידים אלה שמכירים אותו שנים רבות, דווקא נוטה שמאלה. יש לו, לוינשטיין, הערכה ליכולות הריכוז, הניהול והמעבר הטבעי בין נושאים שמפגין נתניהו, אבל פעם, כשמישהו ניסה להעלות את עניין החברות, הוא אמר ״אם יהיה מקום לפעול נגדו, אני לא אהסס לשנייה״.

האומנם? פרשת ״ביבי טורס״ נסגרה לפני מספר חודשים אחרי שהיא עמדה על המדף במשך שנים. אפילו פרקליט המדינה לשעבר, משה לדור, אמר לא מזמן באירוע שבתרבות בבאר שבע: ״התקדמו עם הבדיקה מעט מדי ומאוחר מדי״.

גם בעתירה לבג״ץ של ח״כ מיקי רוזנטל שהתלונן על כך שוינשטיין לא פתח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה, הגיעה תשובה שקוממה רבים. היועץ ציין שחוק יסוד: הממשלה קובע שיש להתייחס במשנה זהירות לזימון ראש ממשלה לחקירה באזהרה.

תמיד מזכירים שלפני מינויו הגיש וינשטיין לשר המשפטים נאמן מסמך ״הסדר ניגוד עניינים״ שעליו חתם ובו נכתב: ״הנני מתחייב כי בתוקף תפקידי הציבורי אמנע מלקיחת החלטות, להשתתף, או לטפל בצורה אחרת, במישרין או בעקיפין, בנושאים העלולים להעמידני במצב של חשש לניגוד עניינים״.

בפרשת ״ביבי טורס״ היועץ הדגיש שאימץ את מסקנות הפרקליטות והמשטרה שהמליצו לסגור את התיק. הצורך להתערב בהתנהלותם ובעתידם של כל ראשי המדינה הוא בעצם שגרת יומו של היועץ המשפטי. בין אנשיו היה מי שהזכיר את המרוץ לנשיאות האחרון. אומנם שם זה נמשך ימים ספורים בלבד, אבל וינשטיין ביקש את כל הנתונים והבדיקות לפני שקבע בנוגע לבנימין בן-אליעזר שניתן להעבירו ממעמד של נחקר למעמד של נחקר תחת אזהרה, מה שלמעשה הוציא אותו סופית מהמרוץ וגרם לפרישתו מהחיים הפוליטיים.

פואד, להזכירכם, היה מועמד מוביל לכיסא הנשיא. הידיעות על חשד בפלילים לגביו הגיעו יום לפני ערב חג שבועות, קצת יותר משבוע לפני שבחרו כאן יורש לשמעון פרס.

וינשטיין זימן אליו לאולם הישיבות במשרד המשפטים את כל עוזריו, אנשי רשות המסים, בכירי משטרה. הוא ביקש תשובות מזורזות וקבע למחרת בקריה בתל אביב, ערב החג, ישיבה נוספת. שעון החול לגבי המועמדים הלך ואזל, כל החלטה עמדה לחרוץ גורלות.

לנוכח הזמן הדוחק קבעו אז שביום חמישי בערב יגיעו הישר מחתונת בתו של מני מזוז למשרד בירושלים לישיבה אחרונה, ובה יודיעו מה יש לעשות עם המועמד, אי אפשר למתוח יותר את החבל.

בשעה עשר וחצי בערב נפרדו ממזוז ובתו באולם האירועים שליד גן החיות התנ״כי בירושלים ועשו את דרכם למשרדים במזרח ירושלים, שם כבר חיכו כל הגורמים כדי להוציא לדרך חקירה מזורזת.

כבר ביום שישי בבוקר פגש בן-אליעזר את החוקרים במשרדי יחידת להב 433 ונתקל בשאלות שהוכנו מראש גם בכדי לתת לוינשטיין פרטים רבים ככל האפשר שיסייעו לו לקבוע אם צריך להעלות מדרגה  או להוריד את החשוד מהעץ הגבוה עליו הוא נמצא. 

גם בן-אליעזר ביקש לסיים את העניין במהירות. כשיצא מחדר החקירות, התברר שהתשובות רק סיבכו את מצבו. וינשטיין הודיע שמתחילה חקירה באזהרה, או במילים אחרות - סיום דרכו הפוליטית של פואד בן ה-79.

אותו מרוץ לנשיאות היה עמוס בתככים. וינשטיין היה צריך להחליט גם בעניינם של סילבן שלום ומאיר שטרית. אפילו על הנשיא הנבחר, רובי ריבלין, היה מי שסיפר שדודי אפל העביר לו כביכול חבילת מזומנים מדי חודש, אבל בדיקה משטרתית מהירה הסירה את החשד. וינשטיין חתם על מסמך ההכשר של ריבלין ממש לפני שיצא לטקס השבעת הנשיא.

בסופו של דבר, היועץ המשפטי לממשלה הוא הגורם המחליט, במיוחד בנושאים הכבדים, כשהוא נעזר כמובן בששת משניו ועוזריו הקרובים.

כמעט כל יום מקבל היועץ בין שתיים לשלוש החלטות שנוגעות לחיי כולנו, החל בסוגיית שכר המינימום וכלה בשאלה אם ניתן לבצע סיכול ממוקד ברצועת עזה. ״כמות הניירת שנכנסת ויוצאת והנושאים שמטפלים בהם ביום אחד היא פנומנלית״, אמר אחד מאנשיו. ״זה ממש מפעל לייצור החלטות משפטיות״.

אנשים שמכירים את העבודה אומרים שזה לא מדע מדויק ולכן כמעט כל החלטה יכולה למצוא אופוזיציה לוחמת. אלה בדרך כלל ישיבות ארוכות עם המשנים, העוזרים ופרקליט המדינה. וינשטיין הוא ג׳ינג׳י, סוער. לפעמים יש שם גצים, אבל בסוף הוא זה שחותך. גם מבקריו מספרים שהוא איש עבודה שמביא איתו ניסיון של שנים ארוכות.

שעות הפעילות שלו לא כל כך מקובלות. הוא מגיע למשרד ב-11 בבוקר, אבל זה משום שכשהוא עוזב בשעות הערב הוא לוקח הביתה תיק עמוס בניירת, ובה דפים שעיקריהם הודגשו על ידי עוזריו בקפידה. חלק גדול מההחלטות שלו התקבל אחרי ליל שימורים בביתו שבהרצליה. ״בתשעים ותשעה אחוזים פגענו״, הוא ענה למי שניסה לפקפק בדרך עבודתו.

עם פרקליט המדינה היוצא, משה לדור, היו יחסים מתוחים, לא רק על רקע סוגיית הגוף המבקר את הפרקליטות שוינשטיין הקים, בניגוד לדעת לדור. היו אלה החלטות היועץ שהרתיחו את פרקליט המדינה היוצא. פרשת פינטו-ארביב היא מאלה שהסעירו את המדינה בשנים האחרונות. לדור התנגד לכניסה למשא ומתן עם  הרב פינטו לגבי עסקת טיעון. הוא אמר שיש ראיות נגד הרב וקיימות בעיות קשות בעניין אמינותו, ואם כבר אז עדיף להתחיל להתחשבן בשלב הטיעונים לעונש ולא בשלב כל כך מוקדם.

וינשטיין, לעומת זאת, רצה לתפוס שתי ציפורים במכה אחת ובמיוחד היה חשוב לו שמנשה ארביב, מפקד יחידת להב 433, לא יישאר אפילו יום נוסף באחד התפקידים הרגישים במשטרה. על פי העסקה שהוביל וינשטיין גם ייכנס עתה הרב לכלא ואילו השוטר הבכיר הלך הביתה. יש האומרים שנעשתה פה טעות קשה בשיקול דעתו של וינשטיין, ויש שטוענים שהושג כאן המקסימום. ״מי שבודק את הפסיקה רואה עד כמה הכיוון של וינשטיין היה מנצח״, אומר בכיר במשרד המשפטים, ״הוא גם שלח את הרב לכלא וגם הרחיק את ארביב מראשות קודש הקודשים של המלחמה בשחיתות״.

אגרוף וחיות אחרות

וינשטיין רחוק מלהיות דמות ברנז׳אית מקובלת. אף שייצג לא מעט בכירים, הוא לא נשאר איתם בקשר חברי. אפילו עם ראש הממשלה, ״עם כל ההיכרות״, מספרים אנשיו, ״השיחות ביניהם ענייניות. נתניהו גם לא מעז אפילו לרמוז לוינשטיין שיעשה מערוף ויעלים עין, כמי שמכיר את היועץ הוא יודע עם מי יש לו עסק״.

לא מזמן עמדה על הפרק סוגיית כליאת המסתננים. ראש הממשלה ושר הפנים רצו להגיע להישג משמעותי בטיפול בבעיה, אבל מי שהיה בפגישות מספר שוינשטיין כל הזמן דיבר איתם על זכויות אדם, כשממול עמדו צעירים שאפתנים כמו השרים סער ואחריו ארדן, ומאחור הבולדוזרית ח״כ מירי רגב, יו״ר ועדת הפנים. הוויכוח נסב בין היתר סביב משך הכליאה של המסתננים. ארדן רצה שמסתננים חדשים ייכלאו עד שישה חודשים, ואילו היועץ אמר עד שלושה חודשים. רגב ביקשה חוק עם שיניים.

סיפרו שוינשטיין לא הסכים לזוז מעמדתו. במהלך פגישה עם ראש הממשלה וארדן, נתניהו והשר החלו לדבר ביניהם. היועץ אמר להם: ״כנראה שלא הבנתם את שם המשחק, ההחלטה נפלה מזמן. אני לא מתכוון לזוז מילימטר אחד, כי אין לכם הגנה בבג״ץ״. מנגד, גם ארגוני זכויות אדם וגורמים רבים בתקשורת, המזוהים בעיקר עם השמאל, ביקרו את היועץ דווקא על גישתו הפוגעת לדעתם בזכויות הפליטים. אך וינשטיין נותר בשלו.

כשביקשתי מדוברות המשרד לקבל את החלטות היועץ מתחילת כהונתו, כדי שנדע עם מי יש לנו עסק, קיבלתי עשרות עמודים. החלטות מתומצתות. מלחמה בפשע המאורגן, הדרת נשים, זכויות אדם, בעלי חיים.

וינשטיין, מסתבר, אוהב בעלי חיים, וכיועץ משפטי לממשלה התגייס לא פעם לשמור על חייהם ועל כבודם. חברים ותיקים מספרים כי לפני כעשור היה לו כלב בשם וילקו שחלה בסרטן. היועץ סירב לאשר להרדים אותו למרות עצת הווטרינר והצליח לשכנע את אחד ממנהלי בתי החולים לטפל בו באמצעות הקרנות במחלקה האונקולוגית. יום אחד הכלב היה בטיפול, ווינשטיין שמע שניים מתלחששים במסדרון. האחד שאל ״מה עושים לכלב פה?״, וחברו ענה ״זה כנראה כלב שהרבה חייבים לו את חייהם״.

החבר הטוב אברם

בחייו, כך מספרים מקורביו, אין ליועץ הרבה חברים ממש קרובים. יש לו כמה מכרים שאותם הוא נוהג להזמין לראות איתו קרבות אגרוף, כמה שנשארו מהשירות הצבאי בחטיבת הצנחנים.

כשהתמנה לתפקיד הוא סגר את משרדו. את התיקים שניהל ונשארו פתוחים העביר לטיפולו של עו״ד אלי זהר, אבל מי שהפקיד כנאמן על כספיו הוא אלי קמיר, היום בעל חברה לייעוץ אסטרטגי ומי שהכיר את וינשטיין כשהיה עיתונאי שסיקר את מערכת המשפט עבור ״מעריב״.

מה שהתחיל כיחסים מקצועיים הפך לחברות קרובה. עד היום בין חבריו של וינשטיין אפשר למצוא את מאמן הכדורגל, אברם גרנט, ואת שגריר ישראל באו״ם, רון פרושאור, גם הם שייכים למעגל מכריו של קמיר.

תחביביו העיקריים של וינשטיין הם משפט ואגרוף. פעם כששאלו אותו את מי הוא מעריץ, אמר שאם ילחצו אותו לקיר הוא יגיד יוליוס קיסר והמתאגרף האגדי מוחמד עלי.

אגרוף הוא לגביו לא רק ספורט שבו הוא צופה להנאתו. מדי שבוע האיש, שכבר חצה את גיל ה־70, מתייצב במכון הכושר הגראז' שבצפון תל אביב ונותן מכות, לא לשק, אלא ליריבים בשר ודם. לפני עשר שנים אפילו ארגנו לו קרב קצר עם שר האוצר לשעבר, יאיר לפיד.

וינשטיין התאגרף עוד מהילדות בשכונת פלורנטין בתל אביב. היה הפולני היחיד בזירה בין סלוניקאים קשוחים. היה מתאגרף אחר הצהריים ובערב מנגן בכינור, ולכן אומרים שלא תטעה אתכם התדמית המנומנמת, שלפעמים מופיעה על המרקע. יש לא מעט מתאגרפים שהטקטיקה שלהם היא התגוננות ואז שחרור מכה רצינית לסרעפת של היריב.

״לא איש של סמול טוק ולא פוליטיקאי״, מספר אדם שצבר קילומטראז' בחברת היועץ. ״אם הוא נפתח, יש אנשים שיכולים להעיד שהוא לא מפסיק לדבר, אבל קשה להגיע אליו. הוא מאוד חשדן. לא מנסה להיות נחמד״.

תפקיד היועץ המשפטי עבר שינויים עם השנים. אחרי מלחמת יום כיפור, כשרצו לשחוט פרות קדושות, כולם נדהמו כשהיועץ אהרן ברק התעלם בחודש מרץ 1977 מהמלצות משרד האוצר, ובמקום להשית קנס החליט להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה יצחק רבין ואשתו לאה שהחזיקו חשבון בבנק נשיונל בארצות הברית.

רבין נאלץ לעזוב את תפקידו, פרש מהנהגת המערך, ומספר חודשים לאחר מכן חיים יבין הכריז על מהפך ועל עלייתם של מנחם בגין והליכוד.

המינוי עד שנת 2000 עדיין היה בהמלצת ראש הממשלה ושר המשפטים. יצחק זמיר, שהחליף את ברק, פוטר במאי 1986, כשביקש להעמיד לדין את ראש השב״כ, אברהם שלום, על חלקו בפרשת קו 300.

ראש הממשלה דאז, שמעון פרס, סירב להיענות לבקשתו. הוא זימן את זמיר לפני ישיבת הממשלה למשרדו ואמר ״היום אנחנו מחליפים אותך. יש שני מועמדים, על מי אתה ממליץ?״. זמיר עזב מבלי לתת תשובה. השר יוסף בורג, מראשי המפד״ל, אמר ״אפילו כשאני מפטר את עוזרת הבית, אני נותן התרעה יותר ארוכה״.

״פעם למערכת המשפט היה סיקור של הדרת כבוד וסגידה״, אומר אחד הבכירים במשרד המשפטים. ״לא היו מעיזים לפרסם פרטי ראיות מתוך תיק, או כתבי אישום, אבל היום יש תרבות סיקור אחרת. היום ילד מאתר אינטרנט יכול לשים מיקרופון מול היועץ המשפטי ולשאול 'אתה מתכוון להתפטר?'. אם התקשורת של היום הייתה מסקרת את אותו דור נפילים, היה סרט״.

כשוינשטיין נכנס לתפקיד הוא לא הביא אף אחד מבחוץ והמשיך עם האנשים ממשרד המשפטים. ביום המינוי סיפר המשנה ליועץ, רז נזרי, שכשאליקים רובינשטיין נפרד מהמשרד הוא אמר בטקס הכניסה של מני מזוז שהשאיר שולחן ריק מתיקים וקיווה שכך זה יישאר. עכשיו, נזרי אמר בטקס, הוא מקווה שהמשאלה הזאת תתממש אצל וינשטיין.

רק נכנס לתפקידו היועץ החדש ובכנס באילת קיבלו הודעה על פרשת אוניית המרמרה. משם עלו על טיסה לירושלים לתחילתה של קדנציה סוערת. שאלתי את אחד מאנשיו של וינשטיין אם כבר מתחילים להריח את סוף התפקיד והוא צחק. ״נייר עבודה שאמרתי שבעוד שבוע אני אטפל בו, אני כבר לא זוכר על מה הוא מדבר״.

תפקיד מתיש הוא תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. אף פעם לא תוכל לרצות את כולם, גם אם אתה האיש הכי ישר בסביבה. תמיד ירימו גבה בעולם שבו החשדנות היא בילד-אין והשחיתות נמצאת בכל פינה. לכן כל אחד מאיתנו ימשיך לדמיין איך וינשטיין מקבל החלטות לפני השינה.

״אתם צריכים להבין, יהודה בא מאסכולה שמרנית שמסרבת לזוז מעקרונותיה״, ניסה בכל זאת אחד ממכריו לסכם. ״הוא חושב שמה שצריך לעשות, עושים, העיקר לא לשלם ליטרת בשר לפופוליזם. הוא לקח את התפקיד בגלל שאין בישראל משרה אחת שמתקרבת לעוצמה הזאת, כולל זו של ראש הממשלה״. ♦