השבוע לפני 53 שנים התקיימה ההוצאה להורג האחרונה במדינת ישראל, של הבכיר הנאצי אדולף אייכמן - כעת נחשף כי חודש לפני תלייתו, הגיעה לישראל אשתו ורה לביקור אחרון בכלא רמלה.
בבלוג ארכיון המדינה הועלה היום פוסט המוכיח את עצם קיום הביקור, באמצעות יומן בית הכלא, לפיו ורה אייכמן הגיעה לבקר את בעלה בתאו, ב-20 באפריל 1962, ושהתה במחיצתו כשעה וחצי עד שנפרדו. מאחורי פרגוד, ליוו אותה מפקד המחוז של המשטרה ושתי קצינות של שירות בתי הסוהר.
אייכמן הוא מהאחראים הראשיים לביצועה בפועל של תוכנית "הפתרון הסופי" להשמדת יהודי אירופה במהלך מלחמת העולם השניה. בשנת 1960 הוא נחטף על ידי המוסד בארגנטינה, ובמאי של אותה השנה הודיע בכנסת ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, על חטיפתו. משפטו נפתח באפריל 1961. פסק הדין, שגזר עליו עונש מוות, ניתן בדצמבר של אותה שנה, והדיון בבית המשפט העליון על הערעור שהגיש סנגורו, ד"ר רוברט סרווציוס, נערך במאי 1962.

לאחר שחמשת שופטי בית המשפט העליון דחו את הערעור, ולאחר שנשיא המדינה, יצחק בן-צבי, דחה את בקשת החנינה, הוצא גזר הדין לפועל בלילה שבין ה-31 במאי לאחד ביוני 1962, השבוע לפני 53 שנים. 


חודשיים לפני ביצוע גזר הדין העבירה ורה, אשתו של אייכמן, באמצעות סנגורו בקשה לשר המשפטים דב יוסף ובה נכתב כי היא מעוניינת בפגישה אחרונה עם בעלה, במידה וההוצאה להורג תתבצע. 






לפי הבלוג, השר יוסף העלה את הסוגיה בפני הממשלה ב-18 במארס 1962 ואמר להם שבן-גוריון חשב שיהיה לישראל קשה לעמוד בביקורת בינלאומית אם לא תאפשר את הביקור ועל כן יש לעשות זאת במהירות ובחשאיות ואם אפשר – בתוך 24 שעות.

באותו יום, הציגה שרת החוץ גולדה מאיר את החלטת הממשלה גם בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת: "אני מתארת לי שרובנו בוודאי לגמרי שלמים עם כל המהלך...אבל ידוע שיש "צדיקים" רבים בעולם שהתעוררותם עכשיו תהיה הרבה יותר גדולה מהתעוררותם בזמן השואה. ולא נחוץ לנו לתת להם איזה פתחון פה בדבר שהוא לגמרי הומניטרי סביר, שבמקרה זה, מי שלא יהיה הפושע – תינתן רשות לבני המשפחה לראות אותו...אין לי גם שום סנטימנטים לאשתו אבל אין כל טעם שאנחנו נכביד על עצמנו בדבר שאינו גורם לנו שום נזק".

חבר הכנסת יעקב חזן הסכים עם ההחלטה ורק ביקש לדאוג שיעשו סידורים כך "שהיא לא תעזור לו לעבור באופן יותר מידי הומאני לעולם הבא". על כך השיבה גולדה שכך יהיה ובכל מקרה  - בזמן שוורה אייכמן תהיה בארץ לא ידע על כך איש: "איש גם אינו מעוניין שהיא תעבור לעולם הבא בזמן היותה בארץ".
השופט גבריאל בך, שבזמן המשפט היה סגן פרקליט המדינה ומי שהיה אחראי על הכנת התביעה וביצועה, ואיש המשטרה, פקד מיכאל גולדמן-גלעד שהיה קצין חקירות בלשכה 06, זוכרים שוורה אייכמן הייתה בישראל אולם אינם בטוחים בתקופה שבה התקיים הביקור, כך לפי הבלוג של ארכיון המדינה.

אישור ממוסמך נמצא ביומן אירועים של בית הסוהר, המתעד כל פעולה בקשר לאייכמן מאז שהועבר לכלא רמלה ועד ההוצאה להורג. רישום מיום שני, 30 באפריל 1962, לפיו 20 דקות אחרי חצות הליל נכנסו לתא הביקור בכלא רמלה מפקד היחידה, אברהם מרחבי, שתי קצינות של השב"ס ואשתו של אייכמן. המבקרים עזבו את תא הביקור בשעה 1:43 לפנות בוקר. ב- 10:00 בבוקר, מספר שעות לאחר מכן, קיבל אייכמן נייר מכתבים כדי לכתוב עליו מכתב תודה לנציב שירות בתי הסוהר. מלבד ביקורה של ורה אייכמן ביקרו את אייכמן בבית הסוהר הכומר דה-ואל ורעייתו אחת לכמה ימים ושלושה ימים לפני הוצאתו להורג, הגיע גם סנגורו סרוואציוס לביקור פרידה, כך נחשף בבלוג ארכיון המדינה.



צילומים: ארכיון המדינה