ארגון ״בצלם״ מפרסם הבוקר (שני) דוח על מערכת בתי המשפט הצבאיים, תחת הכותרת, ״עצור עד שלא הוכחה חפותו: מעצר עד תום ההליכים בבתי המשפט הצבאיים בגדה המערבית״. הדוח מעלה טענה לפיה בתי המשפט הצבאיים הם ״ממנגנוני הכיבוש הפוגעניים ביותר״.

מדי שנה מועמדים לדין בבתי המשפט הצבאיים אלפי פלסטינים בעבירות שונות, בהן כניסה לישראל ללא היתר, יידוי אבנים, חברות ב"התאחדות בלתי מותרת", עבירות נשק ואלימות, ועבירות תעבורה. סמכות השיפוט של בתי המשפט חלה על כל תושבי הגדה המערבית, כולל אלה הגרים בשטחים שבהם הועברו חלק מהסמכויות לרשות הפלסטינית, גם אם העבירה בוצעה מחוץ לשטח הגדה.

פורמלית, בתי המשפט הצבאיים מוסמכים לשפוט גם מתנחלים, אולם בפועל אלה נשפטים רק במערכת המשפט האזרחית שבתוך ישראל. בדוח נטען כי הליכי המעצר עד תום ההליכים המתנהלים בבתי משפט אלה חושפים את העוול הנעשה בהם. ״מעצר עד תום ההליכים הוא מעצר של אדם שחקירתו הסתיימה ושכבר הוגש נגדו כתב אישום והוא נמשך עד לסיום כל ההליכים המשפטיים. אין מדובר בריצוי של עונש מאסר, אלא במעצרו של אדם שטרם נגזר דינו ושכל עוד לא הוכחה אשמתו אמור להיות בחזקת חף מפשע״.

לטענת הדוח, יחידת בתי המשפט הצבאיים אינה מפרסמת נתונים בנוגע למספר הבקשות למעצר עד תום ההליכים שהגישה התביעה ומספר הבקשות שבתי המשפט, בטענה שמידע זה אינו ממוחשב. עם זאת, מנתונים חלקיים שהועברו לכותבי הדוח בארגון בצלם, עולה כי ״התביעה הצבאית דורשת מעצר כזה כעניין שבשגרה ובתי המשפט מאשרים את הבקשות ברוב המכריע של המקרים … רף הראיות הנדרש כדי למלא את התנאי של "ראיות לכאורה" הוא כה נמוך עד שהתביעה חוצה אותו ללא כל קושי. בתי המשפט הצבאיים מקבלים הודאה או הפללה בודדת, מפוקפקת ככל שתהא, כמספיקה כדי לצלוח את הרף הנמוך מלכתחילה״.

בדוח נטען כי ״השופטים מתעלמים מתלונות של עצירים – קטינים ובגירים – על כך שהם הודו בעקבות התעללות בחקירה, קובעים שיש לדון בהן רק במסגרת ההליך העיקרי, ומסתמכים על ההודאות לאישור מעצר עד תום ההליכים״. במצב כזה, על פי סדר הדין הפלילי, יש לקיים משפט זוטא, שמטרתו לבחון את כשרות ההודאה של הנאשם.

טענה נוספת העולה בדוח נוגעת לחלופות המעצר בבתי המשפט הצבאיים. ״גם במקרים הבודדים שבהם מוכנים השופטים לשחרר נאשמים״, נכתב בדוח, ״הדבר מותנה בהפקדת סכומי כסף גבוהים, המגיעים לאלפי שקלים. אחת התוצאות של מדיניות זו היא שרוב רובם של התיקים בבתי המשפט הצבאיים מסתיים בעסקאות טיעון. זאת, משום שהנאשמים יודעים כי אם ינהלו משפט הוכחות בעודם בכלא, גם אם בסופו של דבר הם יזוכו, הם עלולים לשבת במעצר תקופה ארוכה מזו שתיגזר עליהם במסגרת עסקת טיעון״.

תגובת דובר צה"ל: "הדו"ח המוצג נבנה על דוגמאות שנבחרו בצורה מגמתית ומוטה המעוותת את המציאות הקיימת. בתי המשפט הצבאיים באיו"ש פועלים במציאות ביטחונית מורכבת ואף על פי כן, בחרו לאמץ אל דין האזור את עקרונות דיני המעצרים הנהוגים בישראל ואת הלכות בית המשפט העליון בתחום זה. בתי המשפט מיישמים הנחיות אלה תוך שמירה הדוקה על זכויות החשודים והנאשמים ואינם מהססים להורות על שחרור באם לא מתקיימות הדרישות למעצר עד תום ההליכים".

"כמו כן, בתי המשפט פועלים כל העת למצוא חלופות מעצר אפקטיביות, גם בהתחשב במגבלות הקיימות במציאת חלופה הולמת בשל החשש להימלטות נאשמים מאימת הדין. ככל שקיימים הבדלים בין המצב באזור למצב בישראל, הרי שהם נובעים משוני עובדתי רלוונטי במציאות השונה בין ישראל לאזור. מערכת המשפט באזור עוסקת באופן יחסי ביותר עברות ביטחון חמורות ועל כן, יותר נאשמים נעצרים בה מכוח עילת מעצר של מסוכנות מאשר בישראל".