שעת צהריים והשמש מלטפת את שיפוליו של הר הזיתים, זיקוקים נורים מהכפר הערבי הסמוך. לא, אין חתונה בסביבה. זיקוקים משמשים בירושלים לא רק בשמחות אלא גם לטרור. שני מאבטחים של משרד השיכון דרוכים, ומסוק משטרתי חג באוויר, אולי בגלל נוכחותם של הפוליטיקאים שבאו לאזור.

כבר יותר מ־100 שנה שערביי מזרח העיר מתנכלים לבית הקברות העתיק, מנפצים קברים, מחללים. בחודשים האחרונים חלה החמרה, יותר ויותר קברים מנותצים, הצירים לאזור הפכו מסוכנים ונערים מיידים אבנים ולעתים משליכים בקבוקי תבערה. למשטרה אין מענה של ממש, המעצרים ספורים וספורדיים, לא ממש מרתיעים.

מהקיץ אשתקד, מאז שנחטפו שלושת הנערים והחלה שרשרת האירועים שמבעירה את רחובות ירושלים עד עצם השבוע הזה, ישנה עליית מדרגה בוונדליזם באזור, שלא זכורה גם לזקני המבקרים בהר. את הנזק המשמעותי לאחרונה סופגת החלקה של היהודים יוצאי אפגניסטן, בשיפולים המזרחיים של בית הקברות, נושקת לשכונות א–שייח' וואדי קדום הפלסטיניות. קרובה כל כך עד שבני השכונה משתמשים בשבילי בית הקברות כמעבר לרחוב הראשי של האזור, דרך יריחו.

בחלקה האפגנית כ־270 מקומות קבורה, כחצי מהם מלאים, אחרים ממתינים למתים הבאים. 62 מצבות נהרסו מאז ספטמבר האחרון. חלקן מנותצות לחלוטין, אחרות שרופות. כל דרך שבה אפשר להזיק לשיש נוסתה כאן. בין המצבות ערימות של אשפה וחיתולים משומשים, הגדר שבורה, חלקת האדמה הפנויה מפוחמת ואפילו הזוחלים, מרבי הרגליים השחורים האופייניים להר, מתים בהמוניהם על פני הקרקע. לא ברור ממה.

רק לאחר מלחמת ששת הימים, כשהשטח שוחרר, התחילה הקבורה בחלקה. את הקרקע רכשו היהודים עוד כשהיו באפגניסטן. “בשנות ה־30 החליטו היהודים, עוד באפגניסטן, שהם רוצים לקנות שטח בהר הזיתים", סיפר שמעון דילמוני על קבר הוריו, שרה ויעקב, “אספו גרוש־גרוש ואחרי שקנו, ב־48' נפלה החלקה לידי הירדנים".

“זו החלקה הכי קרובה לבתים", הסבירה דקלה אהרן, נכדתם של יעקב ושרה שפקדה בשבוע שעבר את קברם לאחר זמן רב. “פשוט הכי קל להם לזרוק טיטול. הקטע הפסיכי הוא שבאפגניסטן היו יחסים טובים בין היהודים למוסלמים, גם למשפחה שלי".

את חושבת שהערבים יודעים שזו חלקה של אפגנים?

“זה ממש לא מעניין אותם, הם יהודים וזה מה שחשוב".

משפחת דילמוני עלתה לאזכרה של הסבתא שרה ביום שלישי שעבר, לאחר כמה שנים שבהן נמנעה מלפקוד את בית הקברות, מפחד השכנים. לעלייה הפעם מגיעים רבים מבני המשפחה וגם כמה תומכים שצפו בפרסום של דקלה אהרן בפייסבוק, שקרא לציבור להצטרף אל המשפחה ולהפגין נוכחות בחלקה, לאחר שחוללו קברי הסבא והסבתא.

"סבתא הייתה הבן אדם הכי טוב שהכרתי מימי. לא ידעה להרים קול. צנועה, תמימה, חכמה כל כך, ישרת דרך. בפעם הראשונה שבה ראיתי את הקבר של סבתא שלי מחולל, כעסתי כפי שלא כעסתי מעולם. האגרופים שלי נקפצו. הגנים האפגניים התעוררו. זעם. עלבון. צער עמוק. חוסר אונים. הכל שם. המצבה שלה נופצה. בן עוולה עקר בשלמותו את השיש שחיבר את הקברים שלה ושל סבא יעקב ז"ל. תרסיס כחול כיסה את השמות היקרים", סיפרה אהרן והוסיפה כי "הקבר של סבתי חולל עודכמה פעמים. בהיעדר נוכחות ישראלית והגנה משטרתית הר הזיתים הוא זירת פוגרום מתמשכת בקברי יהודים".

ניסים, צעיר ירושלמי לפני גיוס, חובש כיפה סרוגה, ראה את הפרסום והגיע “כדי להעלות מודעות לעניין הזה", סיפר. הפתרון, בעיניו, “הצבה קבועה של משטרה וכוחות הביטחון". אבי לבל, בן 49 מהיישוב עפרה, שמע ברדיו על האזכרה. “לא הייתי פה באזכרות לאחרונה והחלטתי לעשות מעשה. זה המעט שאני יכול".

מה צריך לעשות לדעתך?

“באתי להשלים מניין והפכת אותי לשר לביטחון הפנים?", משיב לבל בשאלה, ומיד עונה: “למשול, במילה אחת".

תראה איזה הרס

סבו וסבתו של שרגא גרינבאום מקטמון, ירושלים טמונים בהר. “היינו מגיעים עד לפני כמה שנים, אבל לאחרונה לא עולים בגלל המצב". גרינבאום קרוי על שם סבו, “אני לא מפחד, באופן אישי אני עולה. אבל אין מניין באזכרה, לא לסבא ולא לסבתא". היום הוא הגיע עם כמה חברים המתנדבים באיחוד הצלה, כדי להשלים מניין ולאבטח רפואית. המתנדבים סיפרו שלא פעם חטפו אבנים כשהגיעו כחובשים ללוות אזכרות ולוויות בהר. “מאיפה נכנסים?", שאל אחד מהנכדים בשדרה המרכזית של בית העלמין הגדול, “הרבה זמן לא הייתי, ואני כבר לא זוכר". “להגיע לאפגניסטן כבר היה קל יותר", השיב לו בן דודו יגאל.

סגן שר הביטחון אלי בן־דהן הגיע גם הוא להר - קובי דילמוני, הנכד, הוא העוזר שלו. “זה איום ונורא", אמר סגן השר, “תראה איזה הרס. מדינת ישראל והמשטרה חייבות להיכנס לתמונה".

היית סגן שר הדתות. עשית משהו בנדון?

“משטרת ישראל אחראית על ביטחון הפנים, והתוצאה כאן ברורה מאוד. נדבר עם גלעד ארדן, צריך לראות, לא יודע אם המשטרה מודעת לזה".

“אם דבר כזה היה קורה בעולם, היו קופצים ואומרים שמדובר באנטישמיות", אמר חברו לסיעה ח"כ ינון מגל, “צריך למצוא פתרון שמאפשר לאנשים להתייחד עם יקיריהם ולמנוע את חילול הקברים הנורא. כולם אחראים, אתמול היה דיון בוועדת הפנים של הכנסת, אני מקווה שיצליחו למצוא לזה פתרון.

“אנחנו צריכים לשמור על האנשים בחייהם ובמותם", המשיך מגל בנאומו באזכרה, “אם היו עושים את זה יהודים בבית קברות ערבי, העולם היה מתפוצץ. זה מעיד על היכולת שלנו כעם, לאנשים שגרים פה קשה", אמר והתכוון למתיישבים היהודים בשכונת מעלה הזיתים הסמוכה. “בירושלים כולה קשה, ובארץ בכלל". לאחר הקדיש וכשהתחילו הבאים להתפזר, הרגיש קובי דילמוני שהשיב את הכבוד לסבתא. “אני עומד פה ומסתכל על הקברים והלב שלי נשבר",

אמר, “אבל אני מסתכל על האנשים שבאו ומתמלא תקווה, זו ההוכחה שאנחנו ננצח".

כאמור, ועדת הפנים של הכנסת דנה בשבוע שעבר במתרחש בהר, ולא בפעם הראשונה. מפקד מרחב קדם במשטרה, ניצב משנה חיים שמואלי, אמר בוועדה כי המשטרה ממליצה לגדר את גבולו המזרחי של בית העלמין "ולסגור את הצירים המובילים לחלקות הקברים בשערים". הוא ציין כי נקודת המשטרה שהוקמה על ההר "מונה 26 שוטרים ולוחמי מג"ב והפעילות מתבצעת 24 שעות ביממה, בעיקר באבטחת צירי הגישה לכ־2,000 מבקרים ותיירים".

לשאלתו של ח"כ שרון גל, אם נעצרו הפורעים והועמדו לדין, אמר שמואלי כי "ביומיום יש מעצרים, אומנם לא המוניים, אבל איכותיים לצורך כתבי אישום". לדבריו, "עיקר הבעיה הוא בהשגת ראיות מול קטינים. רובם משתחררים ואנחנו פוגשים אותם בשטח שוב ושוב".

איזי לרר, מנהל אגף הביטחון במשרד השיכון, סיפר כי "השיטה היא קודם כל זיקוקים ועימות וקו שני שמבצע ונדליזם. ברמה האופרטיבית ארבע מתוך שבע מצלמות לא פעילות כי הן נשרפו". לרר המליץ על הצבת "צוות מג"ב קבוע, שיוכל להגיע לפי מודיעין בכל רגע נתון".

יו"ר הוועדה ח"כ דוד אמסלם קרא מצדו להכריז על ההר כעל אתר מורשת לאומי והבטיח כי הוועדה תסייר בהר בקרוב וכי יפנה לשר השיכון בבקשה לזמן את נציגי המשטרה, עיריית ירושלים ומועצת בתי העלמין לטיפול משותף בסוגיה. "לא יעלה על הדעת שאדם לא יעלה לקבר הוריו מפחד", אמר.

הם משוגעים

ביום ראשון השבוע עלינו להר עם הרב רפאל בקשי, יו"ר קהילת יהודי אפגניסטן בירושלים. “תראה את הכנסייה שחיללו בצפון, כנסיית 'הלחם והדגים', היו גינויים מכאן ועד להודעה חדשה ויום למחרת המשטרה כבר עצרה חשודים. פה זה המצב כבר שנה ואף אחד לא עשה כלום", אמר בקשי.

על הטרסה שמעל קברי האפגנים מוצבים היום שלושה שוטרי מג"ב, צופים אל הכפר הסמוך, מוגנים תחת שמשייה ירוקה. כשבקשי מגיע הם מקבלים את פניו ומחליפים איתו חוויות מאירועי הימים האחרונים בגזרה. בקשי שואל “עד מתי?", ואחד הלוחמים עונה לו, “יולי 2013".

“כרגע זה עורר את תשומת הלב של שירותי הביטחון", אמר והציג את גדר החלקה השבורה, “בנינו שער על חשבון הקהילה, תראה מה נשאר ממנו, שרפו, עקרו וגנבו", אמר בקשי. נקברים חדשים לא מגיעים לכאן לאחרונה, למעט ערירי אחד, בן העדה, שנטמן לפני כחודשיים. מספיק זמן בשביל שגם המצבה שלו תיהרס, ולזכות הקהילה ייאמר שכבר נבנתה מחדש.

הרב בקשי. צילום: מרק ישראל סלם

“כרגע לא ניגע בשיפוץ עד ששר הדתות יבקר פה", אמר, “בינתיים הגשתי את כל הניירות למס רכוש. אנחנו מתכננים פה עצרת בקשת מחילה מהנפטרים, אולי לא עשינו מה שמוטל עלינו כדי לשמור עליהם". בקשי הוסיף ואמר כי “אנשים התחילו לדבר על להוציא מכאן את הקברים של ההורים שלהם. אמרתי להם 'עד כאן, זה כבר לא בסמכותי, תשאלו פוסקי הלכה'".

במהלך האזכרה של שרה דילמוני נכנס לחלקה ג'אבר, פלסטיני המתגורר בבית הנושק לחלקה האפגנית, בית ששתי פאותיו הן קירות בית העלמין. זהו אחד מכמה בתים הבנויים בלב לבו של הר הזיתים. "לא קורה פה כלום", אמר וירד בגרם המדרגות לביתו, בהתעלמו מהמציאות הגלויה לעין, "אני לא רואה כלום", הדגיש את דבריו ומיהר להיכנס לביתו. ביקשתי את מספר הטלפון שלו, לשוחח מאוחר יותר. "זה יעשה לי פה בעיות", סירב.

ג'אבר מוחמד, מנהל עבודה בחברת עבודות העפר הירושלמית אחים ברדריאן, מתגורר גם הוא בלב ההר. “התרגלנו לחיים שלנו כאן". הוא סיפר שהוא מתגורר במקום מאז שהיה ילד. כשהיה צעיר עוד שלטו במקום הירדנים. “זה לא היה בית קברות", אמר על חלקת האפגנים, “לפני שנכנסה מדינת ישראל לירושלים ב־67', היה בית הקברות למעלה ואז הרחיבו אותו, אבל את השטח שלנו לא הרחיבו. היו לנו פה עצי זית".

מי הרס את המצבות?

“יש ילדים לא טובים", הודה מוחמד, “משוגעים. עושים בלגן כאן, שוברים את הקברים, וזה לא מקובל עלינו, זה אסור גם בדת שלנו, לפגוע בקבר של בן אדם מת, יהודי או מוסלמי. יש לנו ילדים לא טובים שפוגעים גם בכלי הרכב שלנו.

“דיברנו עם המשפחות שלהם, אבל אנחנו לא יודעים בדיוק מי הם", טען מוחמד, “באים ילדים, שמים משהו על הפנים שלא תכיר אותם, ואתה לא יודע מי הם. כמה פעמים ראיתי אותם ואמרתי להם ‘לכו מכאן', אבל הם לא עונים. גם לאבא שלהם הם לא עונים".

לא נוגעים בפרסים

כביש האספלט שמפריד בין החלקה האפגנית לשכנתה, החלקה של הפרסים, נחסם לא מזמן בידי המשטרה בחומת בטונדות, כדי למנוע מתושבי א־שייח' את קיצור הדרך מתוככי בית הקברות. חלקת יהודי פרס ספגה גם היא נזקים לפני כשש שנים, ובני העדה השקיעו שלושה מיליון שקל בשיפוץ המצבות ובהתקנת גדרות ומצלמות אבטחה, ומאז הם אף משלמים מדי חודש בחודשו לחוסיין, ערבי מבוגר המתגורר על ההר ושומר על החלקה.

“משפחות שרוצות להגיע קובעות איתו, יש את הטלפון שלו על השער, ואומרות לו ‘חוסיין אנחנו באים מחר בשעה עשר', והוא פותח להם", סיפר יצחק נחמד מהחברה־קדישא של העדה, “אם הוא לא נמצא, יש מפתח גם אצל אשתו". יוצאי פרס מרוצים מהסידור, במיוחד לאור העובדה שבגל הוונדליזם האחרון החלקה שלהם, המונה כאלף קברים, לא נפגעה. אבל כפי שהסביר נחמד, “אצלנו לא היו מקרים של השחתה לא מאהבת מרדכי, אלא כי הם רוצים את הפרנסה של חוסיין, כולם מכירים את חוסיין. בחלקה לידינו אתה רואה מצבות מנותצות ואצלנו הן שלמות".

לטענת נחמד, “לפני כן היו לנו בעיות, החלקה נראתה כמו שדה קרב. חתיכות שיש פזורות". פתרונות של שומר ושל גדרות טובים רק לחלקה אחת, “אתה לא יכול לעשות את זה על עשרות אלפי קברים בהר, זה לא נראה לי מעשי". אבל גם בני עדה זו ממעטים לפקוד את קברי יקיריהם, בגלל הדרך לבית העלמין, שהיא סיכון בפני עצמה. “אנשים באים ללוויות ומנפצים להם שמשות בדרך, מחוץ לחלקה".

עם נפילת ירושלים המזרחית בידי הירדנים ב־1948 הוסדרו בתי עלמין חדשים במערבה ומאז 67', כשחזרו הישראלים לרדת אל ים המלח בדרך יריחו, הם שבו גם אל בית הקברות השוכן על הכביש. אלא שבשנים האחרונות, עם האינתיפאדות ועם ידויי האבנים בדרך אל ההר, רבים נמנעים מלקבור בו את יקיריהם, “אנשים שאין להם שום שייכות להר, דהיינו קברי משפחה וקברי אבות, לא מבקשים להיקבר פה", אמר הרב שמוליק גלבשטיין מחברה־קדישא.

אלא שהשאיפה היהודית להיקבר על ההר, מול מקום בית המקדש ושעל פי המסורת פה תתרחש תחיית המתים, עדיין מפעפעת בלבם של רבים. “העסק פעיל", אמר גלבשטיין, חברה־קדישא קברה פה בשנה האחרונה כ־200 נפטרים. “לעתים, כשיוצאת הלוויה, חלק מהאנשים הולכים ולא ממשיכים לבית הקברות, כי הם מפחדים", סיפר.

חברה־קדישא מספקת ליווי של חברת שמירה לבני המשפחות. “אנשים מצלצלים ומתאמים איתנו הגעה, פוגשים את השמירה בקרבת ההר ופוקדים את קבר יקיריהם מדי יום", זאת במקביל לשירות הדומה שמפעיל משרד השיכון. אבל אנשים, כאמור, כבר ממעטים להגיע. “פניקה היא פניקה, אין מה לומר, אבל לדעתי מנפחים אותה מעל כל פרופורציה", אמר גלבשטיין, “מסוכן בכל מקום. מצד שני, אולי טוב שכך, כי זה יזעזע את המערכת, שידעו לתת פתרון למבקרים וללוויות שמתקיימות. חזון הנביא היה ‘ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים'", ציטט גלבשטיין מספר זכריה, “לא ייתכן שאנשים לא יוכלו להגיע בבטחה למקום מקודש ביותר ליהודים, בסמיכות לכותל ולהר הבית".

ברומטר למצב היחסים

אל מערת הקבורה של אדמו"רי חסידות גור מגיע מבני ברק דוד לבנטל כמעט מדי יום, כבר 38 שנים. הוא בן 78, אבל כמו חסיד אמיתי של פעם, אינו מפחד מדבר. “שלשום", סיפר לי בשבוע שעבר, “ראיתי ערבים שמביאים חומרי בנייה לתוך ההר. צילמתי, וערבי אחד ראה שאני מצלם אותו עם הטרקטור, אמר לי ‘תביא מיד את המצלמה לפני שאני מחסל אותך על המקום'. אחד המאבטחים, השד תפס אותו, אבל אני לא רעדתי ואמרתי לו ‘אם לא תלך, אני מכניס אותך תכף ומיד לתוך האדמה'".

“לפעמים אני לבד בהר, יכול לבוא אלי ילד קטן בן 8 או בן 10 ואומר לי ‘תסתלק מפה, זה מקום שלנו'", המשיך לבנטל, “לפעמים אני מקבל אבנים מהילדים הקטנים. המצב היה קטסטרופה ואחרי שהתעוררו קצת אנשים, המצב הפך טוב יותר, המשטרה נכנסה קצת יותר. אבל כרגע נראה לי שהיא מתחילה לסגת ומשאירים רק את חברת השמירה הפרטית". גם לתוך מערת האדמו"רים הגיעו פורעים בעבר וחיללו את הקברים. “בשנים הראשונות, לפני שאני הייתי שם", אמר לבנטל, “לא רצו לפרסם את זה בגלל הביזיון. אז הייתה דלת פשוטה, היום יש דלת פלדה". ועדיין, “מפעם לפעם הם מנסים".

“יש מסגד גדול בראס אל־עמוד, די קרוב להר ודווקא מהמסגד הזה לא יוצא הוונדליזם", אמר ערן צדקיהו, מדריך סיורים במזרח העיר וחוקר בפורום לחשיבה אזורית. לדבריו, “כשאנחנו רואים שיש התגברות של תסיסה לאומית בירושלים המזרחית כולה, זה מתבטא גם בהר, זה חבר'ה צעירים שגרים במרחב ולא מבדילים בין הדתי ללאומי".

צדקיהו סיפר כי “הר הזיתים הוא מרחב מקודש ביהדות, הר הנישא מעל הר הבית וירושלים ובעקבות החורבן נתפס כמקום שאליו עברה השכינה וממנו עלתה לשמיים. המסורות הללו של עלייה וירידה עברו הלאה לנצרות ולאסלאם, כך בהר הזיתים נמצאת כנסיית העלייה הרוסית, שממנה, כך מאמינים, עלה ישו לשמיים לאחר שקם לתחייה. הגיאוגרפיה הקדושה של כל הדתות מתחברת לתחיית המתים ומשחקת תפקיד מרכזי במרחב הזה, בתורת אחרית הימים. אותו דבר באסלאם: יש מונח המופיע בסורה הראשונה בקוראן, ‘סיראט אל־מסתקים' - גשר שיימתח בין אל־אקצא להר הזיתים, המוצב על שבע קשתות מעל נחל קדרון. על הגשר הזה ילכו כל הנשמות ביום הדין המוסלמי. הגשר הזה חד כתער, דק כשערה ומי שצדיק יעבור אותו לגן עדן והחוטא ייפול לגיהינום".

על שם אותה מסורת נקרא המלון שבפסגת ההר “מלון שבע הקשתות", ובו הוחלט על הקמת ארגון אש"ף ב־1964. צדקיהו אמר כי “אתה יכול לראות שמהתקופה הקדומה ועד הקמת אש"ף הר הזיתים משחק תפקיד סמלי, גם לאומי וגם דתי".

ועד כמה לחשיבותו של ההר במסורת המוסלמית יש השפעה על האלימות וההרס?

“אני חושב שאם היה בית קברות יהודי בשועפאט, אז כמו ששרפו את תחנת הרכבת הקלה שם היו שורפים את המצבות. לא בהכרח המרכזיות הדתית של בית הקברות מהווה מוטיבציה לפגוע בו אלא הסמיכות שלו ונוחות הפעולה, חשוך שם בלילה ואין אנשים".

השבוע ניסח צדקיהו הודעה משותפת מטעם הרבנות הראשית לישראל וראשי הכנסיות בארץ הקודש ובשם יועצו של אבו מאזן לענייני דתות, הקוראת נגד מעשי הוונדליזם בהר. “זה ברומטר למצב היחסים", אמר, “כשהכל היה טוב לא הייתה בעיה, אבל משנות ה־20 המתיחות בין העמים באה לידי ביטוי גם בבתי הקברות. בשנים האחרונות יש עלייה דרמטית, וזה חלק גם ממה שראינו בקיץ האחרון. עם זאת", הסתייג צדקיהו, "הר הזיתים אינו בשועפאט ולא נכון לנתק את זה לחלוטין".

תגובת המשטרה והמשרד לביטחון הפנים

דובר משטרת ירושלים, סגן ניצב אסי אהרוני: "לאחרונה סגרנו את הנתיב הפנימי בהר, שהתושבים השתמשו בו לקיצור דרך, עם מחסומי בטון. זה משהו שאנחנו רואים שמשפיע לצד הפעילות שאנחנו עושים שם. מאז הפעם האחרונה שניפצו מצבות, לפני כשבועיים, אנו עושים שם פעילות רבה, גלויה וסמויה, ובינתיים מצליחים. השוטרים חוטפים אבנים ובקת"בים ומגיבים באמצעים, ויש חיכוך כל הזמן עם הפורעים. בשני המקרים האחרונים זה היה בחלקת האפגנים. הפורעים יוצאים מהבית, שני צעדים ונמלטים. גם אנחנו וגם משרד השיכון שם, אך לא תמיד אתה נמצא בכל זמן בכל מקום. לא נגעו שם במצבות תקופה ארוכה, ועכשיו היו שלושה מקרים, אנחנו נגיע אליהם. מאז תחילת השנה נעצרו בשכונות הסמוכות להר, ראס אל־עמוד וא־טור כ־400 מפירי סדר, רובם על בסיס מידע מודיעיני. הרוב המכריע הם כאלה שאחרי אירוע ידענו לזהות, להגיע אליהם הביתה ולהוציא אותם מהמיטה".

על הפעילות הכללית בשטח סיפר אהרוני כי "לפני כשנה הוקם במשטרת ירושלים מרחב קדם, שקיבל את תחום האחריות של כל הרצועה של מזרח ירושלים, מאזור הגבעה הצרפתית עד הר חומה ודרומה. במרחב הזה הוקמה נקודת משטרה על הר הזיתים בפיקוד קצין בדרגת רפ"ק. “אם אתה נוסע היום על ציר א־טור, יש בציר את המגיעים לבית העלמין, את היהודים שמתגוררים במקום והרבה מאוד תיירים ומושקע שם המון כוח. בחודשים האחרונים סדר הכוחות של שוטרי התגבור הוא יותר מ־300, שרובם במזרח העיר ובנקודות החיכוך, בתוכן א־טור והר הזיתים. חשוב מאוד להבין שבכל נושא הפרות הסדר, הטיפול לא יכול להתחיל ולהסתיים במשטרה, אלא צריך טיפול אינטגרטיבי של המשטרה, של משרד המשפטים, של החינוך, של הרווחה ושל הרשות המקומית".

מהמשרד לביטחון הפנים נמסר: “השר לביטחון הפנים ח״כ גלעד ארדן נכנס לתפקידו לפני שלושה וחצי שבועות. יחד עם זאת, מאחר שאחד מיעדיו המרכזיים הוא הגברת הביטחון האישי בירושלים, סייר השר עם מפקד מחוז ירושלים ניצב צ׳יקו אדרי במזרח ירושלים, לרבות באזור הר הזיתים. השר ארדן יבחן עם פיקוד המשטרה את הדרכים ואת האמצעים לשמירה על ביטחון המבקרים ולמניעת ונדליזם והרס המקום".