ארכיון צה"ל במשרד הביטחון חשף היום (חמישי) את יומן המבצעים של מבצע אנטבה, "כדור הרעם" בשמו הצבאי ומבצע יונתן על שם המפקד יונתן נתניהו ז"ל שנהרג במהלכו.

לצד יומן המבצעים, חושף הארכיון את חילופי הפתקים בין יצחק רבין, ראש הממשלה ושמעון פרס, שר הביטחון. בין היתר כותב פרס לרבין "איך מתחיל המבצע? – אומרים שהוא בלתי אפשרי, המועד אינו מתאים והממשלה לא תאשר – השאלה היחידה שראיתי, ואני רואה עדיין, איך זה מסתיים" שואל פרס.

39 שנים לאחר מכן, משחזר פרס את הרגעים הדרמטיים של המבצע ומספר בראיון על אומץ ליבם של המנהיגים בקבלת ההחלטות. "היו אנשים שחלקו על דעתי, אני לא מזלזל בהם. היו להם סיבות טובות מאוד" מספר פרס. "צריך לזכור שאם במבצע הזה היו נהרגים לנו 100 אנשים זה היה דבר נורא ואי אפשר לצאת למבצע כזה ולהגיד שאין שום סיכונים. יש. ועל כן רוב האנשים חשבו בהתחלה שצריך להיענות לקריאות המחבלים מפני שצריך להציל את האנשים. אני הייתי בדעה שונה. בעיקר כי חשבתי שאין לנו שום אפשרות להיענות לקריאות המחבלים. לכן חשבתי שהסיכוי היחיד זה ללכת על זה וזה עורר התנגדות גדולה מאוד, אפילו מוטה גור שהיה רמטכ"ל אמר 'שמע אי אפשר לעשות את זה. זה מבצע עיוור. אנחנו לא יודעים שום דבר מה יש במקום", משחזר פרס.

שר הביטחון, שמעון פרס, דובר צה"ל, תא"ל יואל בן פורת וסא"ל אילן תהילה. צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון

פרס, רבין ומוטה גור כבר הודיעו בשלב הזה ליחידות המובחרות להתאמן לקראת פעולה. על השולחן היו כמה אלטרנטיבות אולם פרס מספר כי התעקש למבצע רק בתנאי שיחזיר את בני הערובה: "היו כל מיני תוכניות אחרות אבל כל התוכניות לא היו מצילות את החטופים ואני אמרתי שזה לא בא בחשבון", מספר פרס. "כינסתי אצלי מספר קצינים צעירים שקראו להם בלעג "מטה הפנטזיה של פרס", אבל מצאתי שם אנשים יוצא מגדר הרגיל עד היום אני גאה בהם, אחד מהם בני פלד, מפקד חיל האוויר. שאלתי אותו מה עושים, הוא קרא לי 'המפקד מה אתה רוצה? את אנטבה? או את כל אוגנדה?', אמרתי לו מה ההבדל, הוא ענה לי ,'אנטבה זה מאה חיילים, אוגנדה זה 1000 חיילים'. אמרתי לו אז נלך על אנטבה".

אחרי ימים של מתח ובעיקר ימים בהם נדרש פרס להתנהל כרגיל עד כמה שאפשר, כולל ביקור בבר מצווה בשבת בצהריים, המבצע יצא לדרך. מהרגע שהמטוסים המריאו ועד לסיום חילוץ בני הערובה עברו ימים ושעות, שאת המתח בהם פרס מתקשה להסביר: "החלטנו על דממה אלחוטית שתישבר רק אם יקרה אסון" הוא מספר. "אני זוכר את הרגע הדרמטי, מוצאי שבת, המטוסים כבר שם, נכנס מוטה גור לחדרי ואמר "הוא נפל". משום מה הייתה לי תחושה שמדובר ביוני. אני מאוד התיידדתי עם יוני, מצאתי בו מלח הארץ אמיתי, אמיץ. זו הפעם הראשונה שלא יכולתי לעצור את הדמעות. זה היה רגע שבו הכל פתאום התפרק" משחזר פרס. "שתבין, בשבת בצהרים היה בר מצווה שעוד תפקדנו כרגיל ואני באתי לשם כדי שלא יחשבו שאני עוסק בדברים אחרים. רוב האנשים שם שאלו בפליאה 'מה אתה מתעקש, שחררו את המחבלים הרוצחים' הם כמובן לא ידעו על המבצע ועל המטוסים שכבר שם ואני כמובן לא יכולתי לספר שום דבר".