רק לפני כעשרה ימים כתבתי פוסט בפייסבוק, שמבטא את התחושות הקשות. ״בשנה האחרונה מתנהל מסע הכפשה נגד חברנו היקר, מלח הארץ״, כתבתי. ״מסע שמובל על ידי עיתון אינטרנט, ואתם צריכים להתייצב ולהביע אמון לנוכח העוול הנוראי״.

כשקוראים את הדברים האלה אפשר להבין מצד אחד מה אני חושב על האיש, שהיה מלח הארץ בלשון המעטה; ומצד שני, על מסע ההכפשה שנעשה ללא שום בסיס. אולי אנחנו לא התגייסנו מספיק והתייצבנו לצדו, לא בא לביטוי ערך הרעות, ולא הדפנו את גל ההשמצה המכוער.

פגשת באפרים באירוע הפרידה מהמפכ״ל, רב ניצב יוחנן דנינו. ניגשתי אליו, כמו רבים אחרים, לחצתי לו את היד ואמרתי לו, ״אפרים, תחזיק מעמד״. הוא מלמל ״תודה״. הוא היה אדם מאוד מופנם. המילה צנוע עוד ממעיטה בערכו. בחברותא הוא היה האיש הנחבא אל הכלים, ובעבודה היה האיש המוביל, מקצוען בצורה בלתי רגילה, אמיץ, חכם ומתוחכם. במפגש בינינו ראיתי אדם שפניו כבויות. מה עבר לאיש בראש לא ידעתי, הוא לא היה מאלה שמחצינים רגשות, אבל במבחן התוצאה אנחנו רואים מה עבר עליו.

ברכה היה איש ישר וחבר, מסוג האנשים שאם עכשיו אתה צריך לצאת להסתערות, אתה יודע שהוא איתך בקו הראשון. ההשמצות נגדו היו קשות וזו ההוכחה שמילים יכולות להרוג. אם היה בסיס, אז מילא, אבל מדובר בהשמצות מופרכות, וזה שממחזרים שקר לא הופך אותו לאמת. הייתי שמח לראות דין וחשבון מוסרי בחברה ובתקשורת. אני מייחל לכך שהקורבן הזה יוביל לדיון ערכי מאוד מעמיק.

ברמת העובדות במקרה הזה, הציעו לברכה שוחד. הוא הלך לדווח, ביקשו ממנו לעשות הקלטות ופעולות אופרטיביות כדי להפליל את מציע השוחד. זה כל מה שיש - התנהגות מופתית של איש משטרה - וכל מה שנכתב באתר זה השמצות ושמועות חסרות בסיס.

הכותב הוא מרצה לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל הביא לדפוס: ליאור נוביק