"קשה לעשות את זה, לספר על עומר״, מודה נעמה שינלנד, חברתה הטובה של עומר שמש ז״ל, שנהרגה באוקטובר 2014 בתאונת אוטובוס בנפאל.
האוטובוס שעליו שהתה שמש בת ה־21 נסע מקטמנדו לשמורת לאנגטאנג במדינה, התהפך ונפל לתהום. בין 11 בני האדם שנהרגו בתאונה הייתה צעירה ישראלית נוספת: שירה דבוש ז״ל.
״אנחנו חברות מבית הספר, היא כמו אחותי. השגרה שלי, כל מה שהכרתי זו הייתה עומר״, מוסיפה שינלנד וניכר כי עוד לא עיכלה לגמרי את האסון. ״הייתי אמורה להצטרף אליה לטיול של שלושה שבועות אחרי המקרה. הטלפון הראשון שלי תמיד היה לעומר, את כל הסודות שלי חלקתי איתה. זו הייתה החברה הכי טובה שלי, אחותי, זו אני״.
שינלנד מספרת שהן היו חבורה של עשר בנות, ומאז לכתה של עומר נותר בקבוצה חלל ריק שקשה למלאו. ״הקשר בינינו רק התעצם מאז״, היא אומרת. ״לאורך כל התקופה הזו מספיק רק מבט בינינו כדי לדעת איך כל אחת מרגישה, בלי צורך לדבר. אנחנו חוות הכל יחד, כל פעם, כל יום. זו לא קלישאה, אנחנו באמת החברות הכי טובות, גם אחרי האובדן של עומר״.
איך מתמודדים עם האובדן?
״פשוט חיים עם זה, ככה זה, זה המצב. לומדים לחיות מחדש, לפחות מנסים. אנחנו הבנות כל הזמן יחד, ולמדנו ואנחנו עדיין לומדות איך להתמודד כל יום מחדש. אנחנו נאחזות בזיכרונות, אין דרך אחרת״.
עומר שמש. ״אנחנו רוצים לגרום לאנשים להרים את הראש״. צילום: אלבום משפחתי
״מכתבים מכל העולם״
חודשים אחדים לאחר מותה של שמש, שגדלה בהוד השרון, החליטו בני משפחתה למלא את החלל העצום שבהיעדרה בעזרת עשייה שתזכיר להם את שמחת החיים שלה והאהבה הרבה שהרעיפה על הסובבים אותה. בעקבות קעקוע הפרפר שהיה לעומר על כתפה, עם הכיתוב butterflies are forever (״פרפרים הם לנצח״), החליטו בני המשפחה לייסד את ״פרויקט הפרפרים של עומר״, שמטרתו לעודד אחדות, אכפתיות ונתינה בחברה תוך עשיית מעשים טובים. מאחורי הפרויקט עומד גם עקרון אפקט הפרפר, שלפיו ברגע שאתה משנה דבר אחד, אתה משנה עולם ומלואו.
״הכל התחיל יום לאחר שעומר נהרגה״, מספרת אמה של עומר, איילת. ״אחותה של עומר, ליאור, ובן דודה ליעד החליטו להתחיל לצייר שבלונות של פרפרים וזה פשוט התחיל להתגלגל. כשחברים נסעו לחו״ל הם לקחו איתם את השבלונות, ובתוך שבוע־שבועיים זה יצא משליטתנו והתחילו להגיע אלינו צילומים ומכתבים מכל העולם עם ציורי פרפרים״.
״עומר כמו פרפר״, מספר אייל אנקור, מי שהיה בן זוגה של עומר והיה איתה בתאונה. ״היה לה קעקוע של פרפר שאומר ש׳פרפרים הם לנצח' אבל המשפט לא הגיוני כי מחזור החיים של פרפר הוא קצר ובסוף זו איזו נבואה שהגשימה את עצמה״.
״היא הייתה כמו פרפר״. עם בן הזוג אייל אנקור צילום: אלבום משפחתי
אנקור הספיק להיות עם עומר במשך חמישה חודשים. הם הכירו דרך חברים משותפים והתחילו לצאת. הם ידעו מראש שאנקור עומד לטוס, אבל לא תכננו שגם עומר תצטרף. ״בהתחלה החלטנו שאני טס לבד ואחרי כמה שבועות היה ברור שהיא מצטרפת. מאוד התגעגענו ודיברנו הרבה והחלטנו שאנחנו רוצים לטייל ביחד״, הוא נזכר. ״הספקנו לטייל כמעט חודשיים, חודש בהודו ושלושה שבועות בנפאל. היה מדהים, ממש נהנינו, הסתדרנו טוב והיה מיוחד״.
בקרוב אנקור יתחיל ללמוד פיזיותרפיה באוניברסיטת חיפה. הוא מספר שהחליט ללכת לתחום השיקומי בעקבות פציעתו בתאונה. עם זאת, על התאונה הוא מדבר מעט. הפצע עדיין טרי והמראות שבים אליו. ״נסענו באוטובוס עמוס יתר על המידה באנשים, ראינו שהאוטובוס עמוס, אבל זה משהו שקורה שם כל הזמן״, הוא מספר. ״הספקנו לנסוע כמעט שעתיים עד שהאוטובוס התהפך. אני לא זוכר את התאונה כי ישנו, לקח לי כמה דקות וחזרתי להכרה״.
מה הזיכרון הראשון שלך לאחר התאונה?
״הרבה בלגן, הרבה הרס, לא הבנתי מה קורה. הייתי מודע למצב, אבל לא הבנתי את סדר הגודל של מה שקרה״.
מיד לאחר התאונה נלקח אנקור לבית החולים המקומי, שם עבר בדיקות וטיפולים, ובערב הגיעו אליו הרב מבית חב״ד ושגריר ישראל ובישרו לו את הבשורה הקשה.
"הקעקוע הפך לנבואה שהגשימה את עצמה". לווייתה של עומר שמש צילום: אבשלום ששוני
לא רק גימיק
״זו תחושה חזקה, כשכל האנשים מקיפים אותך ולא נותנים לך ליפול״, מספרת איילת, אמה של עומר, על התמיכה שקיבלה המשפחה לאחר התאונה. ״רצינו להעביר הלאה משהו בתחושה הזו. אחד הדברים החזקים ששמעתי על עומר זה שכשהיא הייתה מסתכלת על אנשים, היא הייתה רואה אותם. מלא אנשים אמרו לי שהם החברים הטובים של עומר כי הייתה לה היכולת לגרום לכל אחד להרגיש מיוחד״.
איילת שמש, אמה של עומר ז"ל (בתמונה, עם בתה): "בעזרת הפרויקט הצלחנו לגעת לאנשים בבטן וזה נותן כוח". צילום: אלבום משפחתי
כך למעשה חשבו בני המשפחה על הרעיון המוטמע בפרויקט ״הפרפרים של עומר״, שמבקש מהמשתתפים: ״תעביר את זה הלאה״. כדי להשתתף בפרויקט צריך לעשות לייק לעמוד הפייסבוק ״הפרפרים של עומר״, ואז מקבלים צמיד. על ידי עשיית מעשה טוב למען האחר, ניתן להעביר את הצמיד הלאה לאחר, כך שגם הוא יעשה מעשה טוב וימשיך להעביר את הצמיד לעוד אנשים וכן הלאה. באמצעות הפרויקט נבנית קהילה, כשהמסר העיקרי הוא להרים את הראש ולהסתכל מסביב. ״יש הרבה עמותות ואנשים טובים שעושים את זה על בסיס יומי״, אומרת איילת, ״ואנחנו רק רוצים לגרום לאנשים להרים את הראש״.
איילת לא צפתה שפרויקט הפרפרים יגדל לממדים כאלה, והיא עדיין לא מאמינה כמה אנשים נרתמים ורוצים לעזור ולשתף: ״הזמנתי 5,000 צמידים וחשבתי שבמקרה הטוב 2,000 מהם יישלחו. בהתחלה עוד רשמתי הכל בכתב יד, אבל בתוך שעתיים העסק נהיה מטורף. יש עכשיו מעל 15 אלף לייקים לעמוד ומעל עשרת אלפים אנשים שהגיבו. התגובות של אנשים מדהימות, הצלחנו לגעת לאנשים בבטן, וזה נותן עוד כוח״.
החשש של איילת והחברים הוא שהמסר ילך לאיבוד ויישאר רק הגימיק. לכן הם מבקשים: ״אל תשאירו את הצמידים אצלכם, תעבירו אותם הלאה ותמשיכו לעשות מעשים טובים ולהסתכל על האחר״.
הצמידים של הפרויקט. צילום: צילום מסך מתוך הפייסבוק