שלום אני אריה אלדד ואני היום השוטר הרע. 

לאורך כביש ירושלים יריחו משתלטים הבדואים על אדמות מדינה ובונים בקצב מהיר צריפים, שהם מחליפים אותם בהדרגה במימון אירופי למבנים טרומיים. 
הכל בלתי חוקי בעליל כמובן, לעיתם עשרה מטרים מהכביש הראשי. וכשבא המנהל האזרחי לאכוף חוק מתגייסות עמותות השמאל להיאבק עבורם, וכל הליך משפטי של פינוי והריסה נמשך שנים רבות. עד שהורסים אחד – בונים עשרה חדשים.

לאחרונה נוסף גורם מממן חדש למפירי החוק ושודדי אדמות המדינה. מוזיאון ישראל רכש מבנה בדואי כזה, שקבוצת אמנים קנתה והעבירה לירושלים. מעולם לא הבנתי את הערך האמנותי של הזבל הזה שמתיימר להיקרא אומנות פוסט מודרנית. 
אבל נדמה לי שהמוזיאון חצה קו אדום בתמיכתו בהפרת חוק באצטלה אומנותית. אני מניח שמי שהיה מבקש לבנות בחצר המוזיאון בית שנהרס בגוש קטיף היה נדחה בבוז. כי כמובן. זו לא אומנות. זו הפגנה פוליטית.  

שלום, אני הילה קורח והיום אני השוטרת הטובה.
סוכרת זו מחלה מחורבנת למדי, סליחה על השפה. לא זו בלבד שאתה צריך להשגיח על התפריט שלך ועל המדדים שלך ולקוות שהאיברים שלך יעמדו באתגרים שהמחלה מעמידה בפניהם, אתה גם צריך להידקר שוב ושוב ושוב בכל יום מחדש.
אז הנה החדשות הטובות ביותר שקראתי מזה הרבה זמן - מדענים הצליחו לפתח בדיקה חדשה שמודדת את רמת הסוכר בדם ללא הדקירה. נכון, זו בסך הכל דקירה קטנה באצבע, לא משהו לכתוב עליו הביתה, אבל למי שצריך לעבור את העניין הזה בנוסף להזרקת התרופות, במיוחד הילדים שבהם- זה משמעותי. 
תוך כשנה, כך מבטיחים, יוכלו החולים לקנות מכשיר שחיישני הלייזר שבו יקלטו את רמת הגלוקוז בדם ויפטרו אותו מעשרות אלפי דקירות במהלך החיים. 
עכשיו רק צריך להדפיס במדפסות תלת מימד תאים שישלימו את החסר באינסולין ופתרנו את אחת המגפות הגדולות של העידן שלנו.