לכם בני גוש קטיף, הכואבים
לכם דמעות, בעיניכם זולגות
יקרע סגור לבי
מימי קיץ צוקתי
זכרתים בחדרי צפוני
אמרר בבכי יגוני
ימי בין המצרים
לוחצים ומלחיצים
במצור לב נתונים
בחומה בצורה מתבצרים
שוועתינו בקול גרוננו
הכתה השמש בראשינו
שיטחנו כפינו לשומע תפילות
והמה, ניצבו כמסך נבדלות
קרב יום בליל יתאונן
מה יולד ויהי לנשפי חן
אט חבלי אור הבקיעו
קמעא קמעא דיונות הזהיבו
ביני קרנה בקרים אסורים
נוהרים ומכתרים נחילים שחורים
פעמי רגליהם בשבילים נשמעים
סרו בהס קולם, נתשו שורשים
איש ומשפחתו נאספו בביתם
מתייחדים יחדיו בעת צרתם
חוסים בצל קורתם רהיטם ברותים
בדלתם, המכים בסנוורים
נאטמו עלומי חמד, בשטף נעטו
איה גאון ישראל בעת הסרת דגלו
זעקות שבר בת ישראל לב קרעו
רגלינו בעבותות נהי למשכן מעט נגררו
ציבור נוהרים ונאספים
לזעקת רבים בקהל עם בוכים וסופקים
דבקים ומחבקים שוועת דוד קוראים
בעת נפתחו דלתות ההיכל והשכינה נהמה במרורים
מקולות מים רבים אדירים משברי ים
ושרפים עומדים ומלאכים נבוכים
ספרים עם השכינה נסועים
ומהיכל באש יוצאים
מאחור שממה
אוי לעין ראתה עקירת שכינה
בלוויית אנשי גוש קטיף במר תלאה
כתורים הומים לבשורת גאולה